בן יהוידע על יומא ע״ז

1 מִיכָאֵל, סָרְחָה אֻמָּתֶךָ. הא דייחס אותם למיכאל כי הוא שר ישראל בזמן שאין עושין רצונו של מקום ולכן אמר לו גבריאל לדניאל ואין אחד מתחזק עמי כי אם מיכאל שרכם ובאמת אין לישראל שר למעלה ורק בעת שאין עושין רצונו של מקום נקרא מיכאל 'שר ישראל' על דרך שאמרו רבותינו ז"ל שבת פט: כשאין עושין רצונו של מקום 'אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם בָּנֶיךָ חָטְאוּ' שאינו מייחסם אליו ולכן אמר לו סָרְחָה אֻמָּתֶךָ דמייחס אותם אליו מפני שאין עושין רצונו של מקום וכשעושין רצונו של מקום נקראים עם ה'. ועדיין צריך להבין למה קראו בשמו עתה, שאמר לו 'מִיכָאֵל' סָרְחָה אֻמָּתֶךָ? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל ילקוט שמעוני משלי רמז כשאין עושין רצונו של מקום 'נַעֲשֶׂה מָךְ וְרָשׁ' ופירשו המקובלים ז"ל שיסתלקו אותיות אל"י מן מִיכָאֵל ואותיות אל"י מן יִשְׂרָאֵל וישאר כאן מָךְ וכאן רָשׁ! ובזה פרשו ז"ל פסוק תהלים כב, ב 'אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי' ובזה פרשתי בס"ד בסה"ק 'אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ' בהפטרת מסעי ירמיהו ד, א 'אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל אֵלַי תָּשׁוּב' יעוין שם. ועתה רצה הקב"ה שיתעורר מִיכָאֵל ללמד זכות עליהם, כי עליו נאמר בסליחות לראש השונה 'וְיַעֲמֹד מֵלִיץ טוֹב לְצָדְקֵנוּ' ועליו נאמר ישעיה סג, ט 'וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם' יען כי עת צרה היא והיתה מדת הדין גוברת ח"ו לכך הזכירו בשמו לתת לו כח כלומר אתה עודך מִיכָאֵל שלום בשמך ולא נעשית מָךְ ויש בך כח ללמד זכות עליהם! והנה באמת הקב"ה רצה שילמד זכות כמו שאמר משה רבינו ע"ה שמות לב, יג 'זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וגם עוד טען בשביל חלול השם שמות לב, יב לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם וכו' אך מיכאל לא השיב בדברים אלו אלא אמר דַּיָּם לַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם ואין זה מספיק כנגד מדת הדין יען כי הן אמת שהיה בהם טובים וצדיקים אך גם הם יהיו נתפסים מחמת שלא מיחו! מה עשה הקב"ה אמר לגבריאל שיביא גחלי אש מבינות הכרובים שהוא מקום כסא הכבוד ששם נרשמים האבות זיע"א בארבעה רגלי הכסא כדי שיתעורר זכות לישראל מצד האבות כאשר טען משה רבינו ע"ה, ואז באלה הגחלים לא ישרף אלא בית המקדש ויהיו ישראל ניצולים וכאשר היה אחר כך. ונראה לי בס"ד שאמר לו מִיכָאֵל סָרְחָה אֻמָּתֶךָ ראשי תיבות סמ"א הם אותיות סמ"א שבשם פלוני שגברו על ידי החטא וסופי תיבות 'כלה' שראוי להיות להם כליה, ורמז לו בקריאת שמו אתה ששמך מִיכָאֵל 101 שהוא מספר ק"א אתה תוכל להכניע אותיות סמ"א 101 דפלוני שמספרם ק"א.

2 אִי לָא עָבַדְתְּ לָא עָבַדְתְּ וכו'.. מקשים אי לא עבד מי ניחא והא צריך לענשו על זה? ועוד מה שאמר לו 'וְאִי עָבַדְתְּ כְּדְפַּקְדוּךְ' מה שייך לשון ספק בזה דודאי לא עבד כמו שנצטווה דהא לא לקח הגחלים בידו. ועוד מה שאמר 'אֵין מְשִׁיבִין עַל הַקַּלְקָלָה' אמאי לא הוכיחוהו בזה מתחילת דבר? ונראה לי בס"ד הכונה אי לא עבדת לגמרי לא חל עליך עונש כזה דאין כאן אלא רק ביטול מצוות עשה שצוהו השם יתברך לעשות ולא עשה ואין מענישין על ביטול מצוות עשה כמו שאמר רב קטינא לאליהו זכור לטוב 'ומי ענשיתו אעשה' מנחות מא. ואי עבדת לקיים העשה של הצווי אבעי לך לקיים בשלימות שתהיה אתה לוקח הגחלים ולא יתנו לך הכרובים. ואם תאמר שתי מצות חלוקות הם האחת לקיחת הגחלים והשנית זריקתם על העיר ואתה קיימת מצוה אחת מהם בשלימות והיא מצות זריקת הגחלים, ועל זאת המצוה של זריקת הגחלים אמרת 'עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנִי' הנה בזה תיקשי לך למה באת להשיב על הקלקלה שהיא זריקת הגחלים, דבלאו הכי אפשר לפרש דבריך שאמרת עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנִי על לקיחת הגחלים בלבד כי בזו לבדה ליכא קלקלה ואמרת עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנִי דלקיחה על ידי שליח חשיבה לקיחה ממש, אך עתה שנבא לפרש דבריך עשיתי וכו' על זריקת הגחלים בלבד, אם כן תיקשי לך וְכִי לֵית לָךְ דְאֵין מְשִׁיבִין עַל הַקַּלְקָלָה? דזריקת הגחלים היא קלקלה ואין צריך להשיב על זאת.

3 תהלים קכז, ב "כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא".. אֵלּוּ נְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמְּנַדְּדוֹת שֵׁנָה מֵעֵינֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְזוֹכוֹת לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא. יש להקשות היכא נרמזו כאן הנשים? ונראה לי בס"ד דנרמזו בתיבת יְדִידוֹ דהאשה שורשה בה"א אחרונה שבשם הוי"ה שיש לה שתי צורות צורת ד"ו וצורת ד"י, כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בביאור הֵא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא וזהו 'יְדִידוֹ' ד"י וד"ו. או יובן מפיק להו מתיבת כֵּן שהוא לשון כִּיּוֹר וְכַנּוֹ שהאשה היא כר וכן לבעלה ואלו הנשים שהם כן לבעליהם יתן להם שכר נדנוד שינה. ונרמז נדנוד זה בשביל התורה דכתב שֵׁנָא באלף ולא בה"א לרמוז דנדנוד זה הוא בשביל לימוד התורה שלומדין בעליהם ואלף לשון לימוד כמו תהלים נה, יד 'אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי', איוב לג, לג 'וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה'. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אִם יִהְיוּ כָּל חַכְמֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בְּכַף מֹאזְנַיִם, וְדָנִיֵּאל אִישׁ חֲמוּדוֹת בְּכַף שְׁנִיָּה, לֹא נִמְצָא מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם? עז. נראה לי בס"ד חכמי אומות העולם קאי על שבעים שרים שהם בעשיה והשגת דניאל ע"ה היתה בעשיה, כמו שאמר רבינו ז"ל בספר הליקוטים בשמואל, דניאל ראה עתיק יומין מה שלא ראה משה רבינו ע"ה ואיך יהי' דבר זה, אלא מה שהשיג דניאל הוא עתיק דעשיה לפי שבכל עולמות דאבי"ע אצילות,בריאה,יצירה, עשיה יש עשר ספירות, וכן דָנִיֵּאל 95 עולה א"ל אדנ"י 96 וזה השם הוא בעשיה וכו', עיין שם. ולכן נקיט כנגד השבעים שרים דָנִיֵּאל אִישׁ חֲמוּדוֹת בְּכַף שְׁנִיָּה שגם הוא השגתו היתה בעשר ספירות דעשיה שהשיג גם הכתר הנקרא עתיק יומין והוא בְּכַף שְׁנִיָּה דזה לעומת זה עשה האלקים. ונראה לי קראו דָנִיֵּאל אִישׁ חֲמוּדוֹת ראשי תיבות אֶחָד שהוא מסטרא דקדושה שהוא רשות היחיד, גם השיג הכתר אשר שם הוא אחד. ומה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִי הוּא זֶה שֶׁמְּלַמֵּד זְכוּת עַל בָּנַי? אמר כן בדרך חיבה לחבבו על זאת, וגם להודיע לבית דין של מעלה שיש בדבריו סיפוק לזכות את ישראל וגם כדי שיקרא את ישראל בשם 'בָּנַי' ודו"ק.

4 אָמַר עַוֵי עַוֵי וְלָא אַשְׁגְּחוּ בֵּיהּ. עיין מה שאמר בעל עין יעקב מי זה שאמר עַוֵי. ונראה לי בס"ד 'עַוֵי' ו"י ע' כי החכמים הם עין ימין ושאר ישראל עין שמאל ולכן אמר ו"י עי"ן כנגד שליטתו על חכמים שהם עין ימין ו"י ע' ובעד שליטתו על ישראל שהם עין שמאל גם כן אמר ו"י עי"ן. ומה שאמר אַשְׁכְּחֵיהּ דַּהֲוָה נָקִיט פִּיתְקָא בִּידֵיהּ דְּדֻבִּיאֵל וְכוּ' דבר זה ידוע שאין דברים אלו כפשטן דלא היה פתקא ממש ולא חתימה ממש ולא בליעה ומחיקה ממש אלא אלו דברי משל הם להלביש בזה דברים נסתרים הנעשים למעלה. ודרך כלל נאמר דכל תגבורת שיהיה לשר משרי אומות העולם הוא על ידי איזה ניצוץ קדוש אשר יתפשט בקרבו, וכפי גודל אותו הניצוץ כן יגדל כוחו של אותו השר, והפתקא רמז אל הניצוץ ההוא, והכתיבה רמז על אחיזת כוחות השר באותו הניצוץ הקדוש, והחתימה רמז על כח חיזוק יותר שיהיה לו באחיזתו שבזה יהיה לו מדרגה של חיזוק יותר מכח הרמוז בכתיבה, והבליעה רמז על התעלמות הניצוץ ההוא והמחיקה רמז על רפיון וחלישות כח אחיזת השר באותו ניצוץ. והבן בדברים שכתבנו בקיצור נמרץ.

5 מִנְעִי עַצְמֵךְ מֵחֵטְא, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ רַגְלַיִךְ לִידֵי יִחוּף. נראה לי בס"ד הכונה שלא תחטאי ואז לא יהיה מיתה שלא בזמנה ותצטרכי לילך יחף באבלות דאבל אסור בנעילת הסנדל, וּמִנְעִי לְשׁוֹנֵךְ מִדְּבָרִים בְּטֵלִים שלא תצטרכי לתעניות שתצמאי בהם למים.

6 מַעְיָן הַיּוֹצֵא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, בִּתְחִלָּה דּוֹמֶה כְּמִין קַרְנֵי חֲגָבִים. נראה לי רמז לדבר יחזקאל יז, ה 'קָח עַל מַיִם רַבִּים' קָח ראשי תיבות קַרְנֵי חֲגָבִים יהיו התחילה למים שסופם להיות רבים. ומה שהיה התחילתם בדמיון קַרְנֵי חֲגָבִים, נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו בגמרא דשבת שבת קי: אמר שמואל האי מאן דבעי לסמות את החגב יעקור קרניו מפני שמאור עיניו תלוי בקרניו, עיין שם. ולכן מים אלו שהם מחכמים ומאירים עיני השכל כמו שאמרו בזוהר הקדוש תחילתם דומין כקרני חגבים שבהם תלוי מאור עין החושית כי באלו תלוי אור עין השכלית. ומה שנעשה אחר כך כְּחוּט שֶׁל שְׁתִי ואחר כך כְּחוּט שֶׁל עֵרֶב, נראה לי בס"ד דהשתי רמז לנקבה והערב לזכר דכמו השתי מקבל הערב הנכנס בו ומתחברים יחד כן הנקבה מקבלת הזכר וכמו שאמרו בגמרא דעבודה זרה דף ט"ז גבי רבי אלעזר בן פרטא דאמרו ליה הי דשתיא והי דערבא ואתרחיש ליה ניסא וכו' יעוין שם. ולכן כאן דומה לחוט של שתי ואחריו הערב רמז שמים אלו פותחים פה עקרות שהנקבה מקבלת זרע הזכר ומתעברת ממנו. נמצא חמש חלוקות יהיה במים ההם קַרְנֵי חֲגָבִים וְחוּט שֶׁל שְׁתִי וְחוּט שֶׁל עֵרֶב וּפַּךְ קָטָן וְנַחַל, רמז להשגתם בתורה שנקראת מים בארבעה חלקים של פרד"ס פשט, רמז, דרש, סוד וגם בפלפול שנאמר בו קב"ה חדי בפלפולא שאינו יוצא ממנו נפקותא להלכתא. גם רמז לחלק החמשי שהוא פנימיות הסוד שכתב רבינו מהרח"ו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל בביאור ברייתא ד'כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ' משנה אבות ו, א שהוא לשם חמשה חלקים עיין שם. ולכן 'מַיִם' 90 הם מספר חמשה פעמים חַי 18×5=90 כנגד חמשה חלקים הנזכר שהם עץ חיים וראשי תיבות חמשה חלוקות הנזכר שפ"ע ח"ן שהוא ראשי תיבות שְׁתִי פַּךְ עֵרֶב חֲגָבִים נַחַל כי בתורה כתיב משלי ה, יט 'אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן' וכן אמר משלי א, ט 'כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ'.

7 כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח בֵּית דָּוִד, נַעֲשֶׂה כְּנַחַל שׁוֹטֵף, שֶׁבּוֹ רוֹחֲצִין זָבִין וְזָבוֹת, נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת. אף על גב שהוא נַחַל שׁוֹטֵף וסכנה לרחוץ בו הם מושכין ממנו מים לבריכות ומקוואות ורוחצין בהם ואף על גב דנידות שכיחי טפי מזבות וזבות טפי מיולדות נקיט התנא הזכרים ברישא וכיון דנקיט זבין נקיט זבות בהדייהו משום דחד טומאה נינהו.

8 כְּתִיב הָכָא ישעיה לג, כא 'בַּל תֵּלֶךְ בּוֹ אֳנִי שַׁיִט' וּכְתִיב הָתָם: איוב א, ז 'מִשּׁוּט בָּאָרֶץ' וְכוּ'. נראה לי בלאו דרשה של 'מִשּׁוּט בָּאָרֶץ' יש לרמוז זה בגופיה דקרא והוא 'אֳנִי שַׁיִט' אותיות 'אִיֵּי שָּׂטָן' וידוע איי הוא רוצה לומר מחוז כמו שכתב השרש ז"ל ומלאך המות הוא מחוז של השטן. או איי מלשון קהלת י, טז 'אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר' שפירושו אוֹי וזהו אוֹי שָּׂטָן שהוא מלאך המות אין לו רשות לעבור שם.