בן יהוידע על יומא ע״ג

1 וְאֵין שׁוֹאֲלִין שְׁנֵי דְּבָרִים כְּאֶחָד, וְאִם שָׁאַל, אֵין מַחֲזִירִין לוֹ אֶלָּא אֶחָד. מקשים כיון דאמר אֵין מַחֲזִירִין אֶלָּא רִאשׁוֹן ידענו ד'אֵין מַחֲזִירִין אֶלָּא אֶחָד'? ונראה לי בס"ד דהוה אמינא הקפידה היא רק על שני עניינים חלוקים כגון ירידה והסגרה אבל אם שואל בענין אחד של ירידה כמה שאלות משיבין לו כגון אם ישאל: אם ירד? וכמה חיל ירדו עמו? ואם יש עמו מלך פלוני ומלך פלוני לעזרו? ואימתי ירדו? ישיבו לו על כל שאלות אלו מפני שכולם הם בענין של ירידה, ולכן הוצרך לפרש דאין משיבין אלא תשובה אחת ועוד אין משיבין אלא על ענין ראשון בלבד. ועוד נראה לי בס"ד דהוה אמינא הא דאין מחזירין אלא ראשון זה דוקא בהיכא שהם שתי עניינים הבאים בזה אחר זה וכמו הא דיסגירו והירד שהירידה מוכרח להיות קודם ההסגרה ובזה ישיבו על ענין ראשון בלבד שירד, אבל אם הם שתי שאלות בשני ענינים שהם באים ונעשים כאחד כגון דאיכא שני מקומות לאוייב שיעמיד שם חילו שם להלחם בישראל על הגבולין שלהם או שיש לו כניסה אחת מצד הים וכניסה אחת מצד היבשה והם אינם יודעים אם האוייב שם חיל בשני המקומות כדי שגם הם ישלחו חיל כאן וכאן או אם הוא הוציא כל חילו במקום אחד דוקא, גם אין יודעין אם שלח חצי חילו כאן וחצי כאן או אם רוב חילו הוא במקום אחד דוקא כדי שגם הם יעשו כנגדו, ושאלות אלו אף על פי שהם שני עניינים אך נשאלין על זמן אחד ושעה אחת דאפשר על זה ישיבו וקא משמע לן אפילו בכהן גדול לא ישיבו אלא אחת.

2 וְאַף עַל פִּי שֶׁגְּזֵרַת נָבִיא חוֹזֶרֶת, גְּזֵרַת אוּרִים וְתֻמִּים אֵינָהּ חוֹזֶרֶת. נראה לי בס"ד הטעם אף על גב דתרווייהו מפי הגבורה הם מכל מקום בגזרת אורים ותומים צריך להיות מעשה נסים שיהיו האותיות בולטות או מצטרפות ואם תהיה גזרתם חוזרת נמצא הנס נעשה לבטלה ו'לא עביד קב"ה ניסא למגנא' זוהר פרשת מקץ דף רא: ולפי זה נמצא גזרת אורים ותומים אינה חוזרת. ובזה יובן בס"ד תהלים פו, יז 'עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה' אוֹת ראשי תיבות אוּרִים וְתֻמִּים שתהיה גזרתם לְטוֹבָה ואז 'יִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ' כי ידעו שגזרת אורים ותומים אינה חוזרת. ובזה יובן ישעיה כד, טו בָּאֻרִים כַּבְּדוּ הֳ' שבהם יהיה מעשה נס ואין דבריהם קיימין ולזה אמר דואג על אחימלך 'וְגַם שָׁאַל לוֹ בָּאוּרִים' כדי שדבריהם יתקיימו ורוצה לומר אף על פי שכבר הגיד לך שמואל הנביא ע"ה על קריעת מלכותך עדיין יש תקוה דגזרת נביא חוזרת אבל שאל לו מענין המלוכה שלך באורים ובזה קבע מסמר שלא ימוט דגזרת אורים ותומים אינה חוזרת. הָא לָא כְּתִיב בְּהוּ צָדִ"י? עג: מקשים והלא אות טי"ת קדים באלפא ביתא והוה ליה להקשות על טֵי"ת תחילה? ונראה לי בס"ד דעל טֵי"ת לא הוה קשיא ליה מעיקרא מפני שאפשר שתשמש אות מם פתוחה במקומה שהיא דומה לאות טֵי"ת ורק זו פתיחתה מלמעלה וזו פתיחתה מלמטה, ולכן אם צריך לאות טֵי"ת כיון דלכולי עלמא האותיות היו בולטות בנס אז תתבלט אות מ"ם בפתיחה העליונה ותסתם הפתיחה התחתונה ותהיה אות טֵי"ת, לכך הקשה על צָדִ"י שאין לו אות באלפא ביתא דומה לו שיוכל לשמש במקומו, ואחר שאמר לו 'אַבְרָהָם, יִצְחָק, וְיַעֲקֹב' כְּתִיב בְּהוּ אז ודאי גילה לו הטעם לתוספת זו בשביל להשלים ששה אותיות בכל אבן, וממילא הבין שיש עוד תיבות אחרים נוספים עם אברהם יצחק ויעקב כי ג' תיבות אלו אין בהם כדי סיפוק להשלים את כל האבנים בששה אותיות לכך חזר ושאל על אות טֵי"ת כי אמר אולי באלו התיבות הנשארים יש אות טֵי"ת ממש ואין צורך לומר שתשמש אות מ"ם במקום טֵי"ת והשיב לו 'שִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן' כְּתִיב דאיכא אות טי"ת ממש. ובזה יתורץ קושיא אחרת דאמאי לא שאל מעיקרא על אות חי"ת ואות קו"ף? ובזה ניחא דחשב דלכולי עלמא האותיות היו בולטות בנס לכן אפשר שתשמש אות תי"ו במקום חי"ת שאם צריך לאות חי"ת תתבלט אות תי"ו ורק אותה הפסיעה שברגלי התי"ו לצד חוץ לא תתבלט ואז תהיה התיו נראית אות חי"ת ממש כזה 'ח' וכן אם יצטרך לאות קו"ף תשמש אות ה"א במקומו והיינו שרגל אות ה"א הפסוקה לא תתבלט בתוך האות אלא תרד ותתבלט ברגלי האות ואז תהיה צורת קו"ף.

3 "שִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן" כְּתִיב. קשה מעיקרא כשאמר לו התרצן 'אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב' כְּתִיב בְּהוּ הוה ליה לסיים דבריו ולומר נמי 'שִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן' כדי שלא יקשה עוד? ונראה לי בס"ד דהתרצן כשראה שלא שאל השואל על אותיות חט"ק אלא רק על צָדִ"י בלבד חשב שהוא יודע שכתוב 'אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב שִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן' ורק שאל על צָדִ"י מפני שחשב יִצְחָק כתוב באות שי"ן בחושן דהיינו יִשְׂחָק כמו שנאמר בעמוס עמוס ז, ט 'בָּמוֹת יִשְׂחָק' וכן עוד שם עמוס ז, טז 'וְלֹא תַטִּיף עַל בֵּית יִשְׂחָק' וכן בתהלים תהלים קה, ט 'וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק' וכן בירמיה ירמיה לג, כו 'זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים' וחשב כי שם יִשְׂחָק בשין הוא חשוב יותר ולכן נכתב כן בחושן ולכך לא הקשה אלא מן אות צָדִ"י בלבד כי הוא יודע שכתובים אותיות חט"ק, ולכך השיב לו 'אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב' כְּתִיב בְּהוּ כלומר כתיב יִצְחָק בְּצָדִ"י ולא בשי"ן ואף על גב דהוא לא נחית אלא להודיעו על יצחק שכתוב בְּצָדִ"י זכר שלשתם בדבריו לומר מה שנכתב יִצְחָק בְּצָדִ"י משום דכל מקום שמזכיר שלשתם ביחד מזכירו באות צָדִ"י ולא באות שי"ן ורק בספר ירמיה כשהזכיר שלשתם הזכיר ישחק באות שי"ן. מיהו יש להקשות למאן דאמר מצטרפות אם יש שתי תיבות שיש בכל אחת צָדִ"י כגון שמואל א' ל, ח 'הַצֵּל תַּצִּיל' מהיכן יבא צָדִ"י השני והלא לא יש שם אלא צָדִ"י אחד? ואם נאמר שהיו מצטרפים כל תיבה בפני עצמו אכתי קשה דילמא אצטריך ב' אותיות של צד"י או של חי"ת או של קו"ף בתיבה אחת כגון ציצים או רצוצים או נחוח וניחוחים או חקק או טיט וכיוצא שלא יש מאותיות אלו שם אלא אחד? ונראה לי דאם צריך לשני אותיות צָדִ"י וכיוצא בבת אחת כגון ציצים יצטרף תחילה אות צָדִ"י ואות יו"ד עמו ויחזור ויסתלק אות צָדִ"י שנצטרף מקודם ויצטרף אחר היו"ד וישאר מקום הַצָדִ"י הראשון פנוי וזה סימן לחשוב מקום הפנוי באות צָדִ"י כלומר כאלו כתוב שם צָדִ"י וכן על זה הדרך. ברם מקשים אמאי כתיב 'שִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן' ולא נכתב 'שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל' דהא גם יִשְׂרָאֵל יש בו חמש אותיות? ונראה לי בס"ד משום דשם יִשְׂרָאֵל נעשה שם העצם של כל ישראל שנקראים יִשְׂרָאֵל בסתם אבל לא נקראו יְשֻׁרוּן בסתם ורק יעקב אבינו ע"ה קראו יְשֻׁרוּן בסתם, ולכן כתיב 'שִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן' רוצה לומר שבטים של יעקב שנקרא יְשֻׁרוּן בדרך חיבה ואהבה. ועדיין קשה הוה ליה למימר 'שִׁבְטֵי יַעֲקֹב' דהא יִשְׂרָאֵל לא נקראו בשם זה בסתם אלא נקראים 'בֵּית יַעֲקֹב' או 'זֶרַע יַעֲקֹב'? ונראה לי בס"ד דכאן צריך תיבה דחמש אותיות ואם יכתוב יַעֲקוֹב מלא בוא"ו צריך שגם יעקוב הראשון הכתוב אחר יצחק יכתב בוא"ו ואז יהיה מספר האותיות יתר אות אחד ואינו נאה לכתוב אחד חסר באבן זו ואחד מלא באבן זו.