בן יהוידע על סנהדרין ל׳

1 וְאָמְרוּ: דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין. קשא למה קאמר הכי והא חזינן בעלמא דסומכין על החלום וחשין אליו? ומה גם הכא דאיכא רגלים לדבר שהחלום אמת דהא מצא כאשר הגיד לו בעל החלום! ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל ברכות נה. אין חלום בלא דברים בטלים ולכן הרואה שנידוהו בחלום ועשו לו התרה בחלום צריך שיתירו לו עשרה בני אדם בהקיץ דשמא הנדוי שראה בחלום אמת וההתרה שקר והנה כאן סבירא ליה במקום פלוני כך וכך ובמקום פלוני כך וכך ונמצאו אלו אמת ולהכי בעל כרחו שדינן האמת על ידיעת הסך והמקום והשקר על מה שאמר מעשר הן דנימא דבר זה היה הדברים בטלים של החלום וישאר הממון בחזקת חולין. ועוד נראה לי בס"ד דאיתא בתנחומא בראשית מדרש תנחומא בראשית יג מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבה שנאמר לו בחלום 'באדר אתה מת וניסן אינך רואה ומה שזרעת לא תקצור' והיה מצר על החלום וספרו לרבי עקיבה ואמר לו בהדורה של תורה אתה מת וניסן אינך רואה דאין אתה בא לידי שום נסיון ומה שזרעת אין אתה קוצר רצונו לומר בניך אין אתה קובר עיין שם. נמצא תראה חלום פשוטו רע והוא באמת טוב דאינו כפי פשוטו ולכן יש לפרש כאן מה שאמר לו 'שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הֵן' כלומר אביך הרויח אותם בזכות מצות הפרשת מעשר וידוע אחד מעשרה חיוב וחומש מצוה מן המובחר והטובה בעולם הזה יקבל בזכות מצות היתרון אבל של החיוב שמור לעולם הבא וידוע דתחילה יפריש אחד מעשרה ואחר כך יחזור ויתן עוד מעשר כדי שיהיה סך הכל חומש וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ בראשית כח, כב ולכן אמר לו בעל החלום מעות אלו של מעשר שני הם רצונו לומר הרויחם בזכות מעשר השני שהוא להשלים החומש שאין זה חיוב לכך קבל טובה בזכותו בעולם הזה והגיד לו זאת בעל החלומות כדי לזרזו שגם הוא יתנהג בכך.

2 לֵימָא אִיזִי. יש להקשות למה לא אמר לו רבי יוחנן עתה כמו שאמר לו אחר כך 'אֱמֹר לִי כֵּיצַד שָׁמַעְתָּ'? ונראה לי בס"ד דבתחילה כשאמר לו רבי שמעון בן אליקים לרבי יוחנן דין ידע לא אמר לו אני יודע בבירור דדין ידע אלא אמר לו לפי הנראה לי מהשערת השכל שזה ידע ולכן לא אמר לו רבי יוחנן לרבי שמעון בן אליקים 'אֱמֹר כֵּיצַד שָׁמַעְתָּ' אלא אמר לו 'לֵימָא אִיזִי' אם יודע או לאו ורבי יוסי ברבי חנינא שתק וכיון ששתק ולא אמר 'לא' משמע שהיה יודע ומשום ענוה שתק ולא אמר 'אני יודע' שאם אינו יודע הוה לו להשיב תכף ולומר 'איני יודע' וכיון שמחמת שתיקה שלו מובן שהוא יודע אז מצא רבי שמעון בן אליקים פתחון פה לומר לרבי יוחנן לסמכו עתה קודם שיגיד ידיעתו כדי שתהיה עדות אמורה בבית המדרש מאדם מוסמך ותהיה חזקה אצל התלמידים יותר. לכן סמכו רבי יוחנן לרבי יוסי ברבי חנינא באותה שעה קודם שיאמר עדות שלו ואחר שסמכו אמר לו 'בְּנִי אֱמֹר לִי כֵּיצַד שָׁמַעְתָּ' פירוש תאמר בלשון ששמעת ממש בדקדוק וכיון דהוא סמכו בשביל כדי שיאמרו התלמידים שמועה זו מאדם מוסמך ועכשיו אחר שהגיד מה שיודע לא נמצא אצלו דבר חדש הוה סלקא דעתיה דהשומע לחשוב שגם הסמיכה בטלה לכך הוצרך רבי יוחנן לומר בפירוש כיון שעלית לא תרד ואין לאדם להרהר על הסמיכה שלך כלל ובזה ההצעה שפרשתי בס"ד יתיישבו כמה דקדוקים.