בן יהוידע על סנהדרין ק״ג

« בן יהוידע על סנהדרין ק״ב ×¢×´×‘ בן יהוידע על סנהדרין ק״ד ×¢×´× »

1 חגיגה פתח ↗

רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: שִׁבְעָה, וְאֵלּוּ הֵן: וִילוֹן, רָקִיעַ, שְׁחָקִים, זְבוּל, מָעוֹן, מָכוֹן, עֲרָבוֹת. וִילוֹן — אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם, אֶלָּא נִכְנָס שַׁחֲרִית וְיוֹצֵא עַרְבִית, וּמְחַדֵּשׁ בְּכׇל יוֹם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַנּוֹטֶה כַדּוֹק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת״. רָקִיעַ — שֶׁבּוֹ חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת קְבוּעִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתֵּן אוֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם״. שְׁחָקִים — שֶׁבּוֹ רֵחַיִים עוֹמְדוֹת וְטוֹחֲנוֹת מָן לַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח. וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכוֹל וְגוֹ׳״.

2 סנהדרין פתח ↗

בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחְזִיר אֶת הָעוֹלָם כּוּלּוֹ לְתוֹהוּ וָבוֹהוּ בִּשְׁבִיל דּוֹרוֹ שֶׁל צִדְקִיָּה. נִסְתַּכֵּל בְּצִדְקִיָּה וְנִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ. בְּצִדְקִיָּה נָמֵי כְּתִיב: ״וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה׳״. שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְלֹא מִיחָה.

3 סנהדרין פתח ↗

וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מַאי דִּכְתִיב ״אִישׁ חָכָם נִשְׁפָּט אֶת אִישׁ אֱוִיל וְרָגַז וְשָׂחַק וְאֵין נָחַת״? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּעַסְתִּי עַל אָחָז וּנְתַתִּיו בְּיַד מַלְכֵי דַמֶּשֶׂק, זִיבַּח וְקִיטֵּר לֵאלֹהֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּזְבַּח לֵאלֹהֵי דַרְמֶשֶׂק הַמַּכִּים בּוֹ וַיֹּאמֶר כִּי אֱלֹהֵי מַלְכֵי אֲרָם הֵם מַעְזְרִים אוֹתָם לָהֶם אֲזַבֵּחַ וְיַעְזְרוּנִי וְהֵם הָיוּ לוֹ לְהַכְשִׁילוֹ וּלְכׇל יִשְׂרָאֵל״.

4 סנהדרין פתח ↗

אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: מַאי דִּכְתִיב ״עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשׂוֹנִים כׇּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה״? ״עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי״ – זֶה אָחָז, ״וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב״ – זֶה מְנַשֶּׁה, ״וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשׂוֹנִים״ – זֶה אָמוֹן, ״כׇּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים״ – זֶה יְהוֹיָקִים, ״וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה״ – זֶה צִדְקִיָּהוּ שֶׁנֶּחְרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו.

5 סנהדרין פתח ↗

6 סנהדרין פתח ↗

7 סנהדרין פתח ↗

וְאָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: אַרְבַּע כִּיתּוֹת אֵין מְקַבְּלוֹת פְּנֵי שְׁכִינָה: כַּת לֵצִים, כַּת שַׁקְרָנִים, כַּת חֲנֵיפִים, כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע. כַּת לֵצִים – דִּכְתִיב: ״מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לֹצְצִים״. כַּת שַׁקְרָנִים – דִּכְתִיב: ״דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי״. כַּת חֲנֵיפִים – דִּכְתִיב: ״כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא״. כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע – דִּכְתִיב: ״כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע״, צַדִּיק אַתָּה וְלֹא יִהְיֶה בִּמְגוּרְךָ רָע.

8 סנהדרין פתח ↗

וְאָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: מַאי דִּכְתִיב ״לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאׇהֳלֶךָ״? ״לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה״ – שֶׁלֹּא יִשְׁלוֹט בָּהֶן יֵצֶר הָרָע, ״וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאׇהֳלֶךָ״ – שֶׁלֹּא תִּמְצָא אִשְׁתְּךָ סְפֵק נִדָּה בְּשָׁעָה שֶׁתָּבֹא מִן הַדֶּרֶךְ.

9 סנהדרין פתח ↗

10 סנהדרין פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: מְנַשֶּׁה הָיָה שׁוֹנֶה חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה פָּנִים בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, כְּנֶגֶד שְׁנֵי מַלְכוּתוֹ. אַחְאָב – שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה, יָרׇבְעָם – מֵאָה וּשְׁלֹשָׁה.

11 סנהדרין פתח ↗

תַּנְיָא: הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַבְשָׁלוֹם אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיַּכּוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיְמִיתֻהוּ״. ״וַיַּכּוּהוּ״ – בְּעוֹלָם הַזֶּה, ״וַיְמִיתֻהוּ״ – לָעוֹלָם הַבָּא. תַּנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, אָחָז וַאֲחַזְיָה וְכׇל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּתוּב בָּהֶן ״וַיַּעַשׂ הָרָע בְּעֵינֵי ה׳״ – לֹא חַיִּין וְלֹא נִידּוֹנִין.

12 סנהדרין פתח ↗

״וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַים פֶּה לָפֶה לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה׳״. הָכָא תַּרְגִּימוּ: שֶׁהָרַג יְשַׁעְיָה. בְּמַעְרְבָא אָמְרִי: שֶׁעָשָׂה צֶלֶם מַשּׂאוֹי אֶלֶף בְּנֵי אָדָם, וּבְכׇל יוֹם וָיוֹם הוֹרֵג אֶת כּוּלָּם. כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: שְׁקוּלָה נְשָׁמָה שֶׁל צַדִּיק אֶחָד כְּנֶגֶד כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ? כְּמַאן דְּאָמַר יְשַׁעְיָה הָרַג.

13 סנהדרין פתח ↗

אָמוֹן בָּא עַל אִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הוּא אָמוֹן הִרְבָּה אַשְׁמָה״. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר, חַד אָמַר: שֶׁשָּׂרַף אֶת הַתּוֹרָה, וְחַד אָמַר: שֶׁבָּא עַל אִמּוֹ. אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ: כְּלוּם יֵשׁ לְךָ הֲנָאָה מִמָּקוֹם שֶׁיָּצָאתָ מִמֶּנּוּ? אָמַר לָהּ: כְּלוּם אֲנִי עוֹשֶׂה אֶלָּא לְהַכְעִיס אֶת בּוֹרְאִי.

14 סנהדרין פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַבָּה בַּר מָרִי: מִפְּנֵי מָה לֹא מָנוּ אֶת יְהוֹיָקִים? מִשּׁוּם דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וְתֹעֲבֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה וְהַנִּמְצָא עָלָיו״. מַאי ״וְהַנִּמְצָא עָלָיו״? רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר – חַד אָמַר: שֶׁחָקַק שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה עַל אַמָּתוֹ, וְחַד אָמַר: שֶׁחָקַק שֵׁם שָׁמַיִם עַל אַמָּתוֹ.

15 סנהדרין פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: בִּמְלָכִים לֹא שָׁמַעְתִּי, בְּהֶדְיוֹטוֹת שָׁמַעְתִּי. מִפְּנֵי מָה לֹא מָנוּ אֶת מִיכָה? מִפְּנֵי שֶׁפִּתּוֹ מְצוּיָה לְעוֹבְרֵי דְּרָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל הָעוֹבֵר וְשָׁב אֶל הַלְוִיִּם״.

16 סנהדרין פתח ↗

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא: גְּדוֹלָה לְגִימָה, שֶׁהִרְחִיקָה שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם״. וְרַבִּי יוֹחָנָן דִּידֵיהּ אָמַר: מְרַחֶקֶת אֶת הַקְּרוֹבִים, וּמְקָרֶבֶת אֶת הָרְחוֹקִים, וּמַעֲלֶמֶת עֵינַיִם מִן הָרְשָׁעִים, וּמַשְׁרָה שְׁכִינָה עַל נְבִיאֵי הַבַּעַל, וְשִׁגְגָתוֹ עוֹלָה זָדוֹן.

1 מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִין מַחְתֶּרֶת בָּרָקִיעַ, כְּדֵי לְקַבְּלוֹ בִּתְשׁוּבָה דברי הימים ב לג, יג. נראה הכונה כי באותם ל"ג שנים ששב בתשובה הסתיר נפשו מן החיצונים שלא יתאחזו בה וגם ממדת הדין שלא תקטרג יען כי כל נפשות בני אדם עולות למעלה בכל לילה ובאותם ל"ג שנים לא היתה עולה נפשו בגלוי אלא בהסתר ובהצנע שהיתה מלבשת במלבוש נסתר ועולה בשביל נעלם ונסתר ומשמעות 'הַמַחְתֶּרֶת בָּרָקִיעַ' הוא לשון מושאל דקאי על שביל נעלם ונסתר מעיני החיצונים ומקטרגים וכל זמן ל"ג שנה שהיה עסוק בתשובתו ולא גמרה היה בסכנה מאלו המקטרגים אך אחר שהשלים בל"ג שנה ונפטר שוב אין צריך להסתירו והיה יושב בגלוי בראש כל בעלי תשובה וכאשר העיד עליו רבי יהושע בן לוי. ועוד נראה לי בס"ד ענין 'הַמַחְתֶּרֶת בָּרָקִיעַ' על פי מה שאמרו בגמרא דחגיגה חגיגה יב: רקיע שבו חמה ולבנה וכוכבים ומזלות ועשה לו טענה להצילו ממדת הדין מכח הכוכבים ומזלות שיש ברקיע לומר מה שהרשיע ביותר הוא מחמת הכוכב והמזל שנולד בו שהיה מורה להרע שיש כוכב ומזל שמורה על הנולד בו להיות נואף או שופך דמים כמאדים וכיוצא בו וכן למנשה עשה לו הצלה שתלה הסיבה בכוכב ומזל כדי להצילו לפי שעה מקטרוג המקטרגים שרוצים לאבדו מן העולם ולא יוכל לעשות תשובה ולזאת המליצה והטענה של הצלתו קרי לה 'מַחְתֶּרֶת'. ונראה עוד לפרש בס"ד מה שאמר 'עָשָׂה לוֹ מַחְתֶּרֶת בָּרָקִיעַ' דידוע הרקיע הוא היחוד שנקרא רקיע ולכן אמרו בזוהר הקדוש הפוך רקיע ותשכח ליה עיקר כי היסוד הוא עיקר האצילות מפני שבו משתלשלת השפע מעילא לתתא ובו עולין המ"ן מיין נוקבין שהם ניצוצי קדושה מתתא לעילא. וידוע כי חיבור הוי־ה ואדנ־י הוא ביסוד והיינו שאם תכה מספר אותיות שם אדנ־י במספר אותיות הוי־ה שתאמר יו"ד פעמים א', חמשה פעמים ד', ששה פעמים נו"ן, חמשה פעמים יו"ד עולה סך הכל ש"ף 380 כמנין שָׁלוֹם 376 עם ד' אותיות והוא מספר רָקִיעַ 380.והנה נרמזו שם הוי־ה ושם אדנ־י עוד מלבד הנזכר דאותיות ק"י 110 שבתוך רָקִיעַ הם מספר נֵס 110 שהוא מספר הוי־ה דאלפין יו"ד ה"א וא"ו ה"א=45 ושם אדנ־י 45+65 =110 כנודע והם מספר ימין 110 ולזה אומרים יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, שהקדוש ברוך הוא עושה נס לבעל תשובה בחסדו הגדול שהוא סוד הימין ומקבלו בתשובה ושומרו ממדת הדין. וזה המספר של 'נס' ושל 'ימין' רמוז בתוך אותיות 'רָקִיעַ' ועל זה המספר רמז כאן באומרו 'עָשָׂה לוֹ מַחְתֶּרֶת בָּרָקִיעַ' רצונו לומר בתוך אותיות 'רָקִיעַ'.

2 נִסְתַּכֵּל בְּצִדְקִיָּה וְנִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ מלכים ב כד, ט. אף על גב דאכתי עדיין 'דּוֹרוֹ שֶׁל יְהוֹיָקִים' שהם החרש והמסגר קיימי בבבל וכיון דאהנו מעיקרא בזמן יהויקים לקיום העולם אמאי לא אהנו השתא? נראה לי אהנו מעיקרא משום דהוו קיימי בארץ ומקיימים מצות התלויות בארץ מה שאין כן עתה שגלו לחוץ לארץ דחסיר מנייהו טובא וגם עוד כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה כתובות קי: לכך מדת הדין מקטרגת דלא להני זכותייהו. ברם עדיין קשא והא הוה קאים ירמיה הנביא ע"ה בארץ ישראל, וכי צדקיהו עדיף מן ירמיה הנביא ע"ה? ונראה לי דודאי ירמיה הנביא ע"ה עדיף מצדקיהו שהיה נביא ה' וצדיק גמור וחסיד גדול אך יש לו דין יחיד מה שאין כן צדקיהו היה מלך דחשיב כרבים והוא כנגד כולם דכתיב במלך לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ מלכים א' ח, נט ולכן לענין זה של הגנה על העולם מהני זכות צדקיהו יותר כיון דדין רבים יש לו.

3 כָּעַסְתִּי עַל אָחָז. הקשה הרב עיון יעקב ז"ל והלא אמציה קדים לאחז טובא והוה ליה למנקט 'שְׂחוֹק אֲמַצְיָה' קודם שיאמר 'וְשָׂחַק וְרָגַז'? ונראה לי בס"ד דאי הוי נקיט 'וְשָׂחַק וְרָגַז' הוה אמינא דאיירי באדם אחד דכן הדרך הנמצא בכמה וכמה בני אדם שתחילה ישחק עמהם שיביא להם טובה והם בועטים מחמת רוב טובה ואחר כך ירגז עליהם אבל באדם אחד לא ימצא שיחטא בתחילה וירגז עליו בחטאו וישחק עמו להטיב לו ולכן הפך הסדר ונקיט 'וְרָגַז וְשָׂחַק' משלי כט, ט דאי אפשר לומר דאיירי באדם אחד כדאמרן ובעל כרחו לפרש דאיירי בשני בני אדם כאשר מפרש רגזתי על אחז ושחקתי באמציה.

4 "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי" זֶה אָחָז משלי כד, ל. נראה לי בס"ד הא דדריש 'עָצֵל' על אחז מפני כי אחז סגר דלתות בית המדרש וחתם התורה שלא יהיו רשאין ללמוד בה וידוע כי התורה רמוזה בלמ"ד שהוא לשון לימוד ולכך הלמ"ד גבוה מכל האותיות כי תלמוד תורה הוא עליון על כל המצות והנה עץ הוא לשון סתימה כמו עֹצֵם עֵינָיו ישעיה לג, טו ולכן נקרא אחז 'אִישׁ עָצֵל' חלק התיבה לשתים וקרי בה 'עץ למ"ד' רצונו לומר סגר וסתם הלימוד של התורה הרמוז באות למ"ד. גם 'עָצֵל' אותיות 'צֶלַע' דאמר לקמן אחז התיר את הערוה וידוע דאשת איש נקראת 'צֶלַע' והוא התיר את הערוה שהיא אשת איש.

5 "וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב" זֶה מְנַשֶּׁה משלי כד, ל. נראה לי בס"ד קרא אותו חסר לב על שהיה קודר אזכרות וכנזכר לקמן, והאזכרות הנכתבים בתורה הם הוי־ה אהי־ה אדנ־י י־ה א־ל אלהי־ם שד־י צבאו־ת שהם כ"ט אותיות ועם שם שבת שנקרא בו הקדוש ברוך הוא כמו שאמרו בזוהר הקדוש זהר חלק ב' פח: שבת שמא דקודשא בריך הוא שמא דאיהו שלים מכל סטרוי, הרי כאן 'לֵב' אותיות ולכן קראו 'חֲסַר לֵב' שהיה קודר ומחסר האזכרות שהם ל"ב אותיות מן ספר תורה. אי נמי קראו 'חֲסַר לֵב' רמז לתורה שמתחילת בבי"ת ומסיימת בלמ"ד שהם אותיות 'לֵב' והוא בתחילתו היה מלא תורה וכשחטא נעשה 'חֲסַר לֵב'. אי נמי קראו 'חֲסַר לֵב' דאמרינן לקמן מנשה סתר המזבח וידוע כי המזבח היה ל"ב אמה על ל"ב אמה לכך קראו 'חֲסַר לֵב' שסתר את המזבח וחסרו מן בית המקדש.

6 "וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשׁוֹנִים" זֶה אָמוֹן משלי כד, לא. דאיתא לקמן אמון שרף את התורה, נמצא עשה התורה כמו קמשונים דקיימי לשריפה. גם אמר לקמן אמון בא על אמו ואמרה לו כלום יש לך הנאה ממקום שבאתה ממנו? ואמר לו שהוא מתכוין להכעיס, נמצא עשה עון חמור שאין לו הנאה ממנו כמו קמשונים שאין מהם הנאה אלא הם קוץ מכאיב. ואמר 'כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים' זֶה יְהוֹיָקִים דאמר לקמן שהתריס לדבר דברי רוח שאמר יטול אורו שאין אנו צריכין לו, וזהו חֲרוּלִים אותיות 'מלי רוח' שאמר מילין של רוח שאין בהם ממשות ולכך נענש דקבורת חמור יקבר שנדמית קבורתו לחמור והיינו 'חֲרוּלִים' בהפוך אתוון 'לְחֲמוֹרִי'. 'וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה' זֶה צִדְקִיָּהוּ שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו והיינו דידוע מה שאמרו המקובלים ז"ל דחרבן בית המקדש היה על ידי חלון הנקרא 'יד' כמו שאיתא בספר הכונות בביאור תפלת מוסף שאומרים 'מפני היד שנשתלחה במקדשך' ונרמז זה בשם צִדְקִיָּהוּ שהוא אותיות 'קוץ היד' וידוע דהאותיות נקראים אבנים כמו שאמרו בספר יצירה שלשה אבנים בונות תשעה בתים ארבע אבנים בונות כ"ד בתים, וזהו שנאמר 'וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה' אֲבָנָיו רצונו לומר אותיות שמו שבהם רמוז ההריסה של בית המקדש שהוא סוד ה"א אחרונה וזהו נֶהֱרָסָה חלק התיבה לשתים וקרי בה 'נהרס ה"א' הוא בית המקדש שהוא בסוד ה"א.

7 כַּת לֵצִים דִּכְתִיב "מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לֹצְצִים" הושע ז, ה. נראה לי בס"ד דריש יָדוֹ רצונו לומר מקום כמו מַצִּיב לוֹ יָד שמואל א' טו, יב וכן יַד אַבְשָׁלֹם שמואל ב' יח, יח וכאן 'מָשַׁךְ יָדוֹ' רצונו לומר מקומו המיוחד למחנה שכינה.

8 "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה" שֶׁלֹּא יִשְׁלוֹט בָּהֶן יֵצֶר הָרַע תהלים צא, י. נראה לפרש על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים מן נוקבא דקליפה נמשך הפתויים של עבירות ומן זכר דקליפה נמשך רציחה ומיתה ונזקין, ולכן דריש 'רָעָה' שהיא לשון נקבה דקאי על נוקבא דקליפה שלא ישלוט יצר הרע שהוא נמשך מן נוקבא דקליפה הנקראת 'רָעָה' אבל השטן נמשך מן דוכרא דקליפה הנקרא 'רַע'.

9 "וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ" שֶׁלֹּא תִּמְצָא אִשְׁתְּךָ סָפֵק נִדָּה בְּשָׁעָה שֶׁתָּבֹא מִן הַדֶּרֶךְ תהלים צא, י. הנה דריש 'נֶגַע' על נדה דאסורה אפילו בנגיעה וְנֶגַע לשון נגיעה. ומה שאמר 'סָפֵק נִדָּה' דהיינו כתם שהוא אינו מדם נדה ועל הרוב אתא מעלמא ועם כל זה צריך שתטמא אשתו מספק ואחר ראיית הכתם בחמשה ימים תמנה ז' נקיים וקודם טבילה יגיע הוסת שלה וצריכה להמתין ששה ימים ואחריהם תספר ז' נקיים ותטהר ראה כמה נתרחקה בכדי. ומה שאמר 'שֶׁלֹּא יְהֵא לְךָ בֵּן אוֹ תַּלְמִיד שֶׁמַּקְדִּיחַ תַּבְשִׁילוֹ בָּרַבִּים' נראה לי בס"ד כי לימוד התורה הוא עונג לנפש דכתיב פִּקּוּדֵי הֳ' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב תהלים יט, ט ולזה אמר וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם תהלים לז, יא היא התורה דכתיב בה וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם משלי ג, יז וזהו שנאמר אָז תִּתְעַנַּג עַל הֳ' ישעיה נח, יד אז רמז לתורה שיש בה ח' דרגין כמנין אָז 8 תִּתְעַנַּג עַל הֳ' לשם שמים. אך אין עונג לנפש אלא אם כן לומד לשם שמים דאם שלא לשמה יתהפכו אותיות 'עֹנֶג' לאותיות 'נֶגַע' והמקדיח תבשילו ברבים זה עושה מצות ולומד תורה שלא לשמה, שאם לומד לשמה התורה שומרתו ולא יבא לידי כך. וכן אֱלִישָׁע־אַחֵר הקדיח תבשילו בשביל שלמד שלא לשמה וכמו שאמרו במדרש קהלת על פסוק טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ קהלת ז, ח וזה הטעם גבי גחזי ודואג ואחתופל וכיוצא וזהו שאמרו 'נֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ' שלא ילמדו בניך תורה שלא לשמה ואז ממילא לא יקדיח תבשילו ברבים.

10 מְנַשֶּׁה הָיָה שׁוֹנֶה חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה פָּנִים בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים כְּנֶגֶד שְׁנֵי מַלְכוּתוֹ. נראה לי בס"ד לכן נקרא מְנַשֶּׁה אותיות 'שם נ"ה' וזכה לכך כמנין שם אהי־ה ושם בוכ"ו 34+21=55 שהוא אותיות דאחר שם אהי־ה שמספרם נ"ה דהתורה נתנה לנו מעולם הבריאה שהוא סוד בינה ששם היא שם אהי־ה ולכן התורה נקראת כַּלָּה וכמו שאמרו דורשי רשומות הֲלָכָה אותיות הַכַּלָּה כי כַּלָּה גימטריא נ"ה 55 מספר אהי־ה ובוכ"ו, ולכל זה זכה קודם החטא ואחר שחטא נמצאת הכלה שהיא התורה גזולה בידו ולכן אות כ"ף של כַּלָּה נעשה אותיות 'גָּזִּי' 20 בסוד גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי ירמיה ז, כט וכיון דנעשה אותיות 'גָּזִּי' נמצא אותיות כַּלָּה נעשו אותיות 'גְזֵילׇה' שהתורה שנקראת כלה גזולה היא בידו עתה. אך 'אַחְאָב זָכָה לְחֲמִשָּׁה וּשְׁמוֹנִים' כמנין גַּבְּלָן 85 כי ידוע דהחכם נקרא גַּבְּלָן כאשר פירשו במאמר והגבלן ישתומם סנהדרין צז. דגבלן הוא החכם ופרשתי הטעם דנקרא גַּבְּלָן כי עושה גדרים וסייגים בתורה וכל זה קודם שסרח, אך אחר שסרח ששלט בו יצר הרע נהפך לו מספר גַּבְּלָן למספר לֵב אֶבֶן 85 דהחשבון שוה וידוע שיצר הרע נקרא לֵב אֶבֶן דכתיב וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם והיינו דאות ג' של גַּבְּלָן יהיה אותיות א"ב ונמצא שם גַּבְּלָן נעשה 'לֵב אֶבֶן'. אבל 'יָרָבְעָם זָכָה לְמֵאָה וּשְׁלֹשָׁה פָּנִים' כמנין חסד אל כי התורה נקראת חסד א־ל 103 שנתנה בסוד החסד דכתיב מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ דברים לג, ב וכתיב תּוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ משלי לא, כו וגם הוא מספר מנחה 103 דכתיב וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב בראשית מט, טו שדרשו זה על התורה ואחר שסרח נהפך מספר ק"ג למספר 'אבק' 103 כי אות ג' נעשה א"ב והוא מספר 'דַּם נִדָּה' 103 כי עבד עבודה זרה שנמשלה לדם נדה דכתיב תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה ישעיה ל, כב.

11 אָחָז וַאֲחַזְיָה וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּתוּב בָּהֶן "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'" לֹא חַיִּין וְלֹא נִידּוֹנִין מלכים ב כא, טז. נראה לי הכונה דאחר מיתתן לא הכניסום לגן עדן לישב עם הצדיקים שהיושבים כולם נקראים חיין ולא נידונין בגיהנם אלא מתגלגלים בכל דור ודור ונתקנים על ידי גלגול והם נחלקים לחלקים רבים וקמא קמא שנתקן הולך לגן עדן. ומה שאמר 'שֶׁלֹּא מָנוּ אֶת אָחָז מִפְּנֵי שֶׁמּוּטָּל בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים' נראה לי בס"ד רמז הכתוב בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו תהלים קכו, ו 'יָבֹא' ראשי תיבות אָחָז בֶּן יוֹתָם 'בֹּא בְרִנָּה' שיהיה לו חלק לעולם הבא כי עולם הבא היא סוד בינה שנקראת 'רנה' יען כי הוא 'נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו' שתי אלומות מצד אביו ומצד בנו חזקיהו שיש לו שתי אלומות של זכות. גם אָחָז 16 גימטריא וַי 16 כי הרשיע והיה וי לעצמו ובזכות אביו ובנו נתקן על ידי גלגול ובטל ה'וַי' ולכן נפרדו אותיות וַי דאות יו"ד היא בראש שם אביו יוֹתָם ואות וא"ו בסוף שם בנו חִזְקִיָּהוּ כי נפרדו אותיות וַי בזכותם. גם אותיות יוֹתָם הוא 'תַּם וַי' רמז דאחז שהוא מספר 'וַי' תם ונשלם בזכות אביו יותם. גם חִזְקִיָּהוּ אותיות 'חזק הוי' דאחז שהוא מספר וי נתחזק ע"ו חזקיהו המלך ע"ה. ובשער הגלגולים הקדמה ל"ו כתב וזה לשונו שמעתי ממורי ז"ל דראשי תיבות אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ דברים לב, לח הם 'אָחָז' והוא סוד גלגול אחז בן יותם ואיני יודע כונת הענין למה נרמז כאן עד כאן לשונו. ואנא עבדא אוסיף לרמוז בזה בס"ד 'חֵלֶב זְבָחֵימוֹ' בלתי יו"ד עולה ק"ג כמנין עֶבֶד הֳ' 102 שסופו נתקן ונעשה עבד ה' ואם תחשוב זבחימו ביו"ד 113 ככתוב יעלה מספר עֶבֶד הָאֵ־ל 112 עם הכולל והכל אחד. והנה במדרש פרשת לך לך מדרש רבה מב, ג איתא למה נקרא שמו אחז? שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות וכך אמר אחז אם אין גדיים אין תישים אם אין תישים אין צאן אם אין צאן אין רועה אם אין רועה אין עולם, כך היה סבור בדעתו לומר אם אין קטנים אין תלמידים אם אין תלמידים אין חכמים אם אין חכמים אין זקנים אם אין זקנים אין נביאים אם אין נביאים אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו עליהם הדא הוא דכתיב צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי ישעיה ח, טז עיין שם. ונראה כיון שחטא בדבר זה שאחז בתי מדרשות שלא ירביצו שם תורה על כן תיקון שלו צריך שיתגלגל ברב אחד המרביץ תורה בישראל באיזה דור שיהיה כדי לתקן עון זה ולזה תמצא סופי תיבות 'אֲשֶׁר חֵלֶב' הוא רַב ואות וא"ו של 'זְבָחֵימוֹ' רמז לשש בשש והבן. גם עוד אותיות 'אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ' יהיה בהם צירוף תיבות אלו שהם 'אחז משוחרי בבל' לרמוז שיתוקן על ידי שוחרי התורה הבלולה במקרא ומשנה וגמרא.

12 "וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה" שֶׁהָרַג אֶת יְשַׁעְיָה מלכים ב כא, טז. ידוע כי ישעיה היה זקנו אבי אמו לכן אמר 'דָּם נָקִי' רצונו לומר דם קין כמו דקין שפך דם אחיו שהוא קרובו כן זה שפך דם זקינו. גם נָקִי 160 גימטריא זקן 157 עם הכולל ג' אותיות. ואמר 'פֶּה לָפֶה' כי ישעיה נבלע בארז ונסרו במקום פיו ונח נפשיה בעבור שאמר בְּתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב ישעיה ו, ה וזהו שנאמר 'פֶּה לָפֶה' רצונו לומר פה שדבר בו גרם לו שיהרג במקום פה.

13 אָמוֹן בָּא עַל אִמּוֹ, דִּכְתִיב: "כִּי הוּא אָמוֹן הִרְבָּה אַשְׁמָה" דברי הימים ב לג, כג. דריש אַשְׁמָה אותיות מֵאִשָּׁה מצד אמו שהיתה אשה או 'אש מה' והיינו מה 45 גימטריא אדם 45 וזהו 'אש אדם'. גם אַשְׁמָה 'אם שה' כי שה לשון המשכה רצונו לומר משך אמו אצלו לשכב עמה.

14 שֶׁחָקַק שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה עַל אַמָּתוֹ. נראה דריש תיבת 'עָלָיו' דברי הימים ב לג, כג 'על יו' זו האמה שהיא סוד וא"ו והעטרה היא סוד יו"ד כנודע.

15 מִפְּנֵי מָה לֹא מָנוּ אֶת מִיכָה מִפְּנֵי שֶׁפִּתּוֹ מְצוּיָה לְעוֹבְרֵי דְרָכִים זכריה י, יא. הא דאהניה ליה מצוה זו להכריע עבירות חמורות של עבודה זרה דהוי מומר לכל התורה כולה היינו דמזדמן בזה שיחיה נפשות עוברים ושבים שהם צדיקים והיו צריכין למות מחמת רעבון ונעשה גרמא לחיותם וחיו שנים ועשו מצות מרובות.

16 גְּדוֹלָה לְגִימָה שֶׁהִרְחִיקָה שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת מִיִּשְׂרָאֵל דברים כג, ה. הא דקרי לה לְגִימָה ולא קרי לה אֲכִילָה, נראה לי בס"ד לְגִימָה אותיות הַגִּימֶל כי הצדקה רמוזה באות הגימל שהוא רצונו לומר גמול דלים כנזכר בגמרא שבת קד.. ואומרו 'מַרְחֶקֶת אֶת הַקְּרוֹבִים' רצונו לומר דרגא דשקר דאותיותיו קרובים 'וּמְקָרֶבֶת אֶת הָרְחוֹקִים' דרגא דאמת דאותיותיו רחוקים א' בראש מ'ם באמצע תי"ו בסוף.

1 סנהדרין פתח ↗

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מַאי דִּכְתִיב ״וַיִּשְׁמַע אֵלָיו וַיֵּחָתֶר לוֹ״? ״וַיֵּעָתֶר לוֹ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִין מַחְתֶּרֶת בָּרָקִיעַ, כְּדֵי לְקַבְּלוֹ בִּתְשׁוּבָה, מִפְּנֵי מִדַּת הַדִּין.

2 כתובות פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: לְעוֹלָם יָדוּר אָדָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲפִילּוּ בְּעִיר שֶׁרוּבָּהּ גּוֹיִם, וְאַל יָדוּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ וַאֲפִילּוּ בְּעִיר שֶׁרוּבָּהּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכׇּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹהַּ, וְכׇל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים״.

6 ספר יצירה פתח ↗

שבע כפולות כיצד צרפן. שתי אבנים בונות שני בתים. שלש בונות ששה בתים. ארבע בונות ארבעה ועשרים בתים. חמש בונות מאה ועשרים בתים. שש בונות שבע מאות ועשרים בתים. שבע בונות חמשת אלפים וארבעים בתים. מכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע. ואלו הן שבעה כוכבים בעולם חמה נוגה כוכב לבנה שבתאי צדק מאדים. ואלו הן ז' ימים בשנה שבעה ימי בראשית. ושבעה שערים בנפש שתי עינים שתי אזנים ושני נקבי האף והפה. ובהן נחקקו שבעה רקיעים ושבע ארצות ושבע שעות. לפיכך חבב שביעי לכל חפץ תחת השמים:

9 קוהלת רבה פתח ↗

טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, רַבִּי מֵאִיר הֲוָה יָתֵיב וְדָרִישׁ בְּבֵי מִדְרְשָׁא דִּטְבֶרְיָה וַהֲוָה אֱלִישָׁע רַבֵּיהּ גָּיֵּיז בְּשׁוּקָא אַרְכֵּיב עַל סוּסְיָא בְּשַׁבַּתָּא, אָמְרוּן לְרַבִּי מֵאִיר הָא אֱלִישָׁע רַבָּךְ אָתֵי גָּיֵּיז בְּשַׁבַּתָּא בְּשׁוּקָא, נָפַק לְגַבֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ בַּמֶּה הֲוֵיתָא עָסֵיק, אָמַר לֵיהּ איוב מב, יב: וַה' בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ, אֲמַר לֵיהּ בֵּרַךְ, שֶׁהִכְפִּיל אֶת מָמוֹנוֹ. אָמַר לֵיהּ עֲקִיבָא רַבָּךְ לָא הֲוָה אָמַר כֵּן, אֶלָּא: וַה' בֵּרַךְ אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ, בִּזְכוּת תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ מֵרֵאשִׁיתוֹ. אֲמַר לֵיהּ וּמָה אַתְּ אֲמַרְתְּ שׁוּב טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁתוֹ, אֲמַר לֵיהּ וּמָה אַתְּ אֲמַרְתְּ בֵּיהּ, אָמַר לוֹ יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁהוּא קוֹנֶה סְחוֹרָה בְּנַעֲרוּתוֹ וְהוּא מַפְסִיד, וּבְזִקְנוּתוֹ הוּא מִשְׂתַּכֵּר בָּהּ. דָּבָר אַחֵר, טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁתוֹ, יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמּוֹלִיד בָּנִים בְּנַעֲרוּתוֹ וְהֵן מֵתִים, מוֹלִיד בְּזִקְנוּתוֹ וְהֵן מִתְקַיְּמִין. דָּבָר אַחֵר, טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁתוֹ, יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשִׂים רָעִים בְּנַעֲרוּתוֹ וּבְזִקְנוּתוֹ עוֹשֶׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים. דָּבָר אַחֵר, טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁתוֹ, יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁהוּא לָמֵד תּוֹרָה בְּנַעֲרוּתוֹ וּמְשַׁכְּחָהּ, וּבְזִקְנוּתוֹ הוּא חוֹזֵר עָלֶיהָ, הֱוֵי: טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁתוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא רַבָּךְ לֹא כָךְ אָמַר, אֶלָּא: טוֹב אַחֲרִית דָּבָר כְּשֶׁהוּא טוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ, וְכֵן הָיָה מַעֲשֶׂה אֲבוּיָה אָבִי מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר, וּכְשֶׁבָּא לְמוּלֵנִי קָרָא לְכָל גְּדוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם, וְקָרָא לְכָל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, וְקָרָא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּלְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עִמָּהֶם, וּכְשֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ שָׁרוֹן אִילֵּין אָמְרִין מִזְמוֹרִין, וְאִילֵּין אָמְרִין אַלְפָבֵּתָרִין, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אִילֵּין עָסְקִין בְּדִידְהוֹן, וַאֲנַן לֵית אֲנַן עָסְקִין בְּדִידָן, וְהִתְחִילוּ בַּתּוֹרָה וּמִן הַתּוֹרָה לַנְּבִיאִים, וּמִן הַנְבִיאִים לַכְּתוּבִים, וְהָיוּ הַדְּבָרִים שְׂמֵחִין כִּנְתִינָתָן מִסִּינַי וְהָאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבוֹתֵיהֶן, עִקַּר נְתִינָתָן לֹא מִסִּינַי נִתְּנוּ בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר דברים ד, יא: וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם, אָמַר הוֹאִיל וְכָךְ הוּא גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל תּוֹרָה, הַבֵּן הַזֶּה אִם מִתְקַיֵם לִי הֲרֵינִי נוֹתְנוֹ לַתּוֹרָה, וְעַל יְדֵי שֶׁלֹא הָיְתָה כַּוָּנַת מַחְשַׁבְתּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם לֹא נִתְקַיְמָה בִּי תּוֹרָתִי. וּמָה אַתְּ אָמַר תּוּבָן איוב כח, יז: לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוּכִית. אֲמַר לֵיהּ וּמָה אֲמַרְתְּ בֵּיהּ, אָמַר לוֹ אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁקָּשִׁין לִקְנוֹת כִּכְלֵי זָהָב וּזְכוּכִית, אָמַר לוֹ עֲקִיבָא רַבְּךָ לֹא אָמַר כֵּן, אֶלָּא מַה כְּלֵי זָהָב וּזְכוּכִית אִם נִשְׁבְּרוּ יֵשׁ לָהֶם תַּקָּנָה, אַף תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאִבֵּד מִשְׁנָתוֹ יָכוֹל הוּא לַחֲזֹר עָלֶיהָ. אֲמַר לֵיהּ חֲזוֹר עוֹל לָךְ, אֲמַר לֵיהּ לָמָּה, עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת. אֲמַר לֵיהּ מְנָּן אַתְּ יָדַע, אֲמַר לֵיהּ מִטַּלְפֵי סוּסִי, שֶׁכְּבָר הָלַךְ אַלְפַּיִם אַמָּה. אֲמַר לֵיהּ וְכָל הֲדָא חָכְמְתָא אִית בָּךְ וְלֵית אַתְּ חוֹזֵר בָּךְ. אֲמַר לֵיהּ לֵית בְּחֵילִי. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה, אֲמַר לֵיהּ רוֹכֵב הָיִיתִי עַל הַסּוּס וּמְטַיֵּל אֲחוֹרֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וְשָׁמַעְתִּי בַּת קוֹל מְצַפְצֶפֶת וְאוֹמֶרֶת ירמיה ג, כב: שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים, מלאכי ג, ז: שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, חוּץ מֵאֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ כֹּחִי וּמָרַד בִּי. וּמֵהֵיכָן הָיָה לוֹ, רָאָה אָדָם אֶחָד עָלָה לְרֹאשׁ הַדֶּקֶל בְּשַׁבָּת וְנָטַל הָאֵם עַל הַבָּנִים וְיָרַד בְּשָׁלוֹם, וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת רָאָה אָדָם אֶחָד עָלָה לְרֹאשׁ הַדֶּקֶל וְנָטַל הַבָּנִים וְשִׁלַּח אֶת הָאֵם, וְיָרַד וְהִכִּישׁוֹ נָחָשׁ וָמֵת, אָמַר כְּתִיב דברים כב, ז: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים, הֵיכָן טוּבוֹ שֶׁל זֶה וְהֵיכָן אֲרִיכוּת יָמָיו שֶׁל זֶה, וְלֹא יָדַע שֶׁדְּרָשָׁהּ רַבִּי עֲקִיבָא לְמַעַן יִיטַב לָךְ בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים לָעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַל יְדֵי שֶׁרָאָה לְשׁוֹנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנַּחְתּוֹם נָתוּן בְּפִי הַכֶּלֶב, אָמַר מָה הַלָּשׁוֹן שֶׁיָּגַע בַּתּוֹרָה כָּל יָמָיו כָּךְ, לָשׁוֹן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ וְיָגֵעַ בַּתּוֹרָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר אִם כֵּן לֹא מַתַּן שָׂכָר לַצַּדִּיקִים, וְלֹא תְּחִיַּת הַמֵּתִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַל יְדֵי שֶׁכְּשֶׁהָיְתָה אִמּוֹ מְעֻבֶּרֶת בּוֹ עָבְרָה עַל בָּתֵּי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְהֵרִיחָה וְנָתְנוּ לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין וְאָכְלָה, וְהָיָה מְפַעְפֵּעַ בִּכְרֵיסָהּ כַּאֲרִיסָה שֶׁל חֲכִינָה. לְאַחַר יָמִים חָלָה אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה, אֲתוֹן אָמְרִין לְרַבִּי מֵאִיר אֱלִישָׁע חוֹלֶה, אֲזַל לְגַבֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ חֲזוֹר בָּךְ, אֲמַר לֵיהּ וְעַד כַּדּוּן מְקַבְּלִין, אֲמַר לֵיהּ וְלָא כְתִיב תהלים צ, ג: תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא, עַד דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה וָמֵת, וְהָיָה רַבִּי מֵאִיר שָׂמֵחַ וְאוֹמֵר דּוֹמֶה שֶׁמִּתּוֹךְ תְּשׁוּבָה נִסְתַּלֵּק רַבִּי. וְכֵיוָן שֶׁקְּבָרוּהוּ בָּאתָה הָאוּר לִשְׂרֹף אֶת קִבְרוֹ, אֲתוֹן אָמְרִין לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר קֶבֶר רַבְּךָ נִשְׂרַף, יָצָא וּפָרַשׂ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ, אֲמַר לֵיהּ רות ג, יג: לִינִי הַלַּיְלָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁכֻּלּוֹ לַיְלָה, וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל, מַהוּ וְהָיָה בַבֹּקֶר, בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קמה, ט: טוֹב ה' לַכֹּל. וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי ה' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר. וּדְמָכַת לֵיהּ. אָמְרוּן לֵיהּ רַבִּי לְעָלְמִין דְּאָתֵי אִין אָמְרִין לָךְ מָה אַתְּ בָּעֵי אָבִיךְ אוֹ רַבָּךְ מַה תֵּימַר, אֲמַר אַבָּא וּבָתַר כֵּן רַבִּי. אָמְרִין לֵיהּ וְשָׁמְעֵי לָךְ אִינוּן, אֲמַר לְהוֹן וְלָאו מַתְנִיתָּא הִיא, מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר וְתִיק הַתְּפִלִּין עִם הַתְּפִלִּין, מַצִּילִין אֱלִישָׁע בִּזְכוּת תּוֹרָתוֹ. לְבַסּוֹף בָּאוּ בְנוֹתָיו וְתוֹבְעוֹת צְדָקָה אֵצֶל רַבֵּנוּ, אָמַר תהלים קט, יב: אַל יְהִי לוֹ משֵׁךְ חָסֶד וְאַל יְהִי חוֹנֵן לִיתוֹמָיו. אָמְרִין, רַבִּי לָא תִסְתַּכַּל בְּעוֹבָדוֹהִי אִסְתַּכַּל לְאוֹרָיְיתֵיהּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה רַבִּי וְגָזַר עֲלֵיהֶם שֶׁיִתְפַּרְנְסוּ, אָמַר מַה מִּי שֶׁלֹא הָיְתָה תּוֹרָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם כָּךְ הֶעֱמִיד, מִי שֶׁתּוֹרָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. טוֹב אֶרֶךְ רוּחַ מִגְּבַהּ רוּחַ, חַד פַּרְסִי אֲתָא גַּבֵּי רַב אֲמַר לֵיהּ אַלְפֵנִי אוֹרָיָא, אֲמַר לֵיהּ אֱמֹר אָלֶ״ף, אֲמַר לֵיהּ מַאן דְּיֵימַר דְּהוּא אָלֶ״ף, יֵמְרוּן דְּאֵינוֹ כֵן. אֱמֹר בֵּי״ת, אֲמַר לֵיהּ מַאן אֲמַר דְּהוּא בֵּי״ת, גָּעַר בּוֹ וְהוֹצִיאוֹ בִּנְזִיפָה, אֲזַל לְגַבֵּי שְׁמוּאֵל, אֲמַר לֵיהּ אַלְפֵנִי אוֹרָיָא, אֲמַר לֵיהּ אֱמֹר אָלֶ״ף, אֲמַר לֵיהּ מַאן דְּיֵימַר דְּהוּא אָלֶ״ף, אֲמַר לֵיהּ אֱמֹר בֵּי״ת, אֲמַר לֵיהּ מַאן אֲמַר דְּהוּא בֵּי״ת, אַחֲדֵיהּ בְּאוּדְנֵיהּ וַאֲמַר אוּדְנִי אוּדְנִי, אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל מַאן אֲמַר דְּהוּא אוּדְנִיךְ. אֲמַר לֵיהּ כּוּלֵּי עָלְמָא יָדְעִין דְּהוּא אוּדְנִי, אֲמַר לֵיהּ אוֹף הָכָא כּוּלֵּי עַלְמָא יָדְעִין דְּהוּא אל״ף וּדְהוּא בי״ת, מִיָּד נִשְׁתַּתֵּק הַפַּרְסִי וְקַבֵּיל עֲלוֹי, הֱוֵי: טוֹב אֶרֶךְ רוּחַ מִגְּבַהּ רוּחַ, טוֹבָה הִיא הָאֲרִיכָה שֶׁהֶאֱרִיךְ שְׁמוּאֵל עִם הַפַּרְסִי מֵהַקְפָּדָה שֶׁהִקְפִּיד עֲלֵיהּ רַב, אִלּוּלֵי כֵן חָזַר הַפַּרְסִי לְסִיאוּרוֹ, וְקָרָא עָלָיו: טוֹב אֶרֶךְ רוּחַ. וְעוֹד, עֲקִילַס הַגֵּר שָׁאַל לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אָמַר לוֹ הֲרֵי חִבָּה שֶׁחִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַגֵּר בְּלֶחֶם וּבְשִׂמְלָה בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר דברים י, יח: וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה, כַּמָּה טַוָּוסִין וְכַמָּה פַּסְיוֹנִין אִית לִי וַאֲפִלּוּ עֲבָדַי לָא מַשְׁגִּיחִין עֲלֵיהוֹן. אָמַר לֵיהּ וְכִי קַלָּה הִיא בְּעֵינֶיךָ דָּבָר שֶׁבִּקֵּשׁ בּוֹ אָבִינוּ יַעֲקֹב מִתְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית כח, כ: וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבּשׁ, דָּבָר קַל הוּא. אֲתָא לְגַבֵּי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וּשְׁאֵיל לֵיהּ כָּךְ, אָמַר לוֹ גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר לְשֵׁם שָׁמַיִם זָכָה וּמַשִֹּׂיאִין מִבְּנוֹתָיו לִכְהֻנָּה. לֶחֶם זוֹ לֶחֶם הַפָּנִים. וּבֶגֶד אֵלּוּ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה. צִמְצְמוֹ בִּדְבָרִים, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו וְכִי קַלָּה הִיא בְּעֵינֶיךָ דָּבָר שֶׁנֶּחְבַּט בּוֹ הַזָּקֵן, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית כח, כ: וְנָתַן לִי לֶחֶם, וְלָמָּה אַתְּ מוֹשִׁיטוֹ בְּקָנֶה, הִתְחִיל מְפַיְּסוֹ בִּדְבָרִים, לֶחֶם זוֹ הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ט, ה: לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי. וּבֶגֶד זֶה הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ח, טו: בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ. הֱוֵי: טוֹב אֶרֶךְ רוּחַ טוֹבָה הִיא הָאֲרִיכָה שֶׁהֶאֱרִיךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עִם עֲקִילַס הַגֵּר, מֵהַקְפָּדָה שֶׁהִקְפִּיד בּוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שֶׁאִלּוּלֵי כֵן חָזַר לְסִיאוּרוֹ, וְקָרָא עָלָיו: טוֹב אֶרֶךְ רוּחַ מִגְבַהּ רוּח.

16 שבת פתח ↗

אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֲתוֹ דַּרְדְּקֵי הָאִידָּנָא לְבֵי מִדְרְשָׁא וַאֲמַרוּ מִילֵּי דַּאֲפִילּוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן לָא אִיתְּמַר כְּווֹתַיְיהוּ: אָלֶ״ף בֵּי״ת — אֲלַף בִּינָה. גִּימֶ״ל דָּלֶ״ת — גְּמוֹל דַּלִּים. מַאי טַעְמָא פְּשׁוּטָה כַּרְעֵיהּ דְּגִימֶ״ל לְגַבֵּי דָּלֶ״ת — שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ שֶׁל גּוֹמֵל חֲסָדִים לָרוּץ אַחַר דַּלִּים. וּמַאי טַעְמָא פְּשׁוּטָה כַּרְעֵיהּ דְּדָלֶ״ת לְגַבַּי גִּימֶ״ל — דְּלַימְצְיַהּ לֵיהּ נַפְשֵׁיהּ. וּמַאי טַעְמָא מְהַדַּר אַפֵּיהּ דְּדָלֶ״ת מִגִּימֶ״ל — דְּלִיתֵּן לֵיהּ בְּצִינְעָה, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיכְּסִיף מִינֵּיהּ.

« בן יהוידע על סנהדרין ק״ב ×¢×´×‘ בן יהוידע על סנהדרין ק״ד ×¢×´× »