בן יהוידע על פסחים נ״ד

1 עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. נראה לי בס"ד טעם שנבראו עֲשָׂרָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת לרמוז כי השבת שהוא מעין עולם הבא שנבראת באות יו"ד שמספרה עשרה צריך לקדשו מן בין השמשות ולאו עד חשיכה. גם נרמז בזה כי סוף אלף השישי הנקרא ערב שבת תתעלה הנהגת העולם שהיתה באות וא"ו שתהיה באות יו"ד כי לעתיד תעלה וא"ו דשמא קדישא להיות יו"ד בסוד זכריה יד, ט 'יִהְיֶה הֳ' אֶחָד'. וענין קִבְרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רבינו ע"ה נראה שברא כח רוחני שיהיה שורה על מקום קברו בהר העברים ועל ידי אותו כח רוחני הפרוס שם נתעלמה קבורתו כי נקבר על אותו כח הרוחני ולכן לא יוכל אדם לראותו כמו שאי אפשר לאדם לראות מלאך רוחני. וכן הוא ענין המערה שעמדו בה משה רבינו ע"ה ואליהו זכור לטוב שברא לה כח רוחני להיות פרוס בתוכה על פני כולה כדי שתוכל המערה לקבל אור כבוד שכינתו יתברך שעבר בתוכה. וכן פְתִיחַת פִּי הָאָתוֹן שברא לה כח הדיבור שתוכל הבהמה להכילו כדי שתדבר בו וכן פְתִיחַת פִּי הָאָרֶץ שברא לה כח המושך שתמשוך את קרח ועדתו ונכסיהם וגם אותם השאולים ביד אחרים. והא דהקדים קִבְרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רבינו ע"ה ל'מְעָרָה שֶׁעָמַד בָּהּ'? נראה לי בס"ד שינה להזכיר המאוחר כדי ללמדינו כמו שעמד משה רבינו ע"ה בתוך המערה חי כן הוא בתוך קברו עומד חי. והא דהקדים פְתִיחַת פִּי הָאָתוֹן ל'פְתִיחַת פִּי הָאָרֶץ' שהיתה קודם? נראה לי בס"ד דנקיט לפי סדר המעלה דהאתון הוא בעל חי שהוא למעלה מן הצומח והצומח הוא למעלה מן הדומם שהוא הארץ. ומה שאמרו אַף מַקְלוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הכוונה שברא כח רוחני אשר נתלבש במקל ועל ידי כך נעשה כמו עץ נטוע והוציא שקדים ופרחים.

2 וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּינָה בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן מֵעֵין דֻּגְמָא שֶׁל מַעְלָה וְהֵבִיא שְׁתֵּי אֲבָנִים וּטְחָנָן זוֹ בְּזוֹ וְהוֹצִיא מֵהֶן אוּר. נראה לי בס"ד הטעם שנותן בו בינה לעשות דבר זה מעצמו להודות לו שביאתו לעולם הזה היא לצורך הבירור של אורות ניצוצי הקדושה והראה לו זה באבנים שהוא חלק הדומם שהוא הראשון בבירור, וכמו שנאמר תהלים קיג, ז 'מְקִימִי מֵעָפָר דָּל' ועוד נתן בו בינה לְהַרְכִּיב שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת וְיָצָא מֵהֶן פֶּרֶד שהוא הרכבה של פיסול לרמוז לו אם זכה יוציא אור מההרכבה וכאשר הוציא מן האבנים ואם לא זכה יוציא פיסול מהרכבה. ולכן הראה לו היציאה של הפיסול בבהמה כי החוטא נחשב כבהמה וכמו שנאמר תהלים מט, כא 'נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ'.

3 שִׁבְעָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם. צריך להבין מה בריאה יש ב'תְּשׁוּבָה'? ונראה לי בס"ד להסביר הענין דידוע קודם שנברא עולם הזה התחתון היה ענין שבירת הכלים הנקראים 'שִׁבְעָה מְלָכִים' שהם ספירות אשר נפלו וירדו למקום תחתון ועל ידי כך נתערבו אורות שלהם בסיגים כפי ערך הירידה שירדו ואחר כך עלה ברצון המאציל ברוך הוא להחיות ולתקן את אלו הספירות הנקראים בשם מְלָכִים שירדו וביררם והעלה אותם למעלה במקום העליון על ידי סדר תיקון אשר עלה ברצונו לעשות ונעשה כרצונו הפשוט וכל זה קודם בריאת עולם הזה התחתון. והנה זה הרצון שעלה בעבור תיקון אותם העולמות והספירות הנקראים בשם כֵּלִים ובשם מְלָכִים שנבררו ונתקנו ועלו ממקום ירידתם ושבו למקום עליון הראוי להם הועיל לאדם התחתון שגם הוא כאשר יחטא ופוגם בקדושה ומורידה למטה שיהיה גם אליו תיקון זה של השבה ולכן נקראת תשובה לשון השבה של כוחות הקדושה שהוריד אותם בעונו למקום הקליפה שישוב הכל לאיתנו הראשון. ולזה אמר התשובה נבראת קודם בריאת העולם, היה כעין זה כי קודם בריאת עולם הזה התחתון היה מציאות של תיקון ועליה והשבה בשבירת הכלים שנפלו וירדו ונתערבו בסיגים ואחר כך הובררו ועלו למקומם העליון ונתקנו. ועיין להגאון הצל"ח ז"ל מה שהסביר בענין זה. ובדברים אשר כתבתי בס"ד יתיישבו דברי המאמר על נכון יותר, והמשכיל יבין. ומה שאמרו על בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, קאי על כח רוחני השוכן במקום המקדש, שפרוס על קרקע המקדש כולו אשר על ידי אותו הכח הפרוס ושוכן שם תקבל קרקע המקדש השראת שכינה, וגם על ידי כך יהיו ארון וכרובים בנס עומדים בבא בתרא צט. ועל ידי כך יהיה מוּעָט הַמַּחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה וכמו שאמרו משנה אבות ה, ה 'עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים' וכן שאר נסים שנעשים בבית המקדש. ואם לא היה כח רוחני פרוס ושוכן על קרקע המקום לא היה המקום ההוא סובל נסים כאלה בו, וזה הכח הרוחני נברא והוכן קודם בריאת העולם. ומה שאמרו שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ רוצה לומר הצינורות שלו, כמו שכתב הרב ערבי נחל ז"ל על פסוק בראשית ב, יט 'נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ' שכל דבר ודבר אותיות שמו הם צנורות השפע שלו. ועוד נראה לי בס"ד קאי על שם יִנּוֹן שֶׁל מָשִׁיחַ שכתב בש"ש ז"ל לעתיד יקח הקב"ה נו"ן מנחש ונו"ן מן שטן ויתנם למשיח ויהיה יִנּוֹן שמו עד כאן. ואנא עבדא אסיים דבריו שיקח אותיות יו"ד וא"ו מן עשו שהיה ראוי לקראו עָשׂוּי וישאר בעשו עָשׁ שאז יתקיים בו ישעיהו נ, ט 'עָשׁ יֹאכְלֵם' ובזה נשלם שם יִנּוֹן. ואיך שיהיה הנה שם יִנּוֹן יהיה למשיח לעתיד אחר ביטול הסיטרא אחרא לגמרי. ועל זה השם קאמר כאן ולכן מביא לזה רמז מפסוק תהלים עב, יז 'לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ'. ומה שאמרו על גַן־עֵדֶן וְגֵיהִנֹּם קאי על כח הרוחניות של קרקעיתם כי מחמת שהם עומדים על כח רוחני, לכן אין לוקחים מקום מעולם הזה אלא בנס הם עומדים, וכאשר אבאר לקמן על דף צ"ד במאמר 'עולם אחד מששים בגן'.

4 שִׁבְעָה דְּבָרִים מְכֻסִּין מִבְּנֵי אָדָם: יוֹם הַמִּיתָה, וְיוֹם הַנֶּחָמָה. פירש רש"י ז"ל 'הוא יום הישועה של האדם העומד בצרה' יע"ש. ונראה לי בס"ד הטעם שאם יוכל להשכיל ולהבין לידע יום ישועתו, הן היחיד הן הציבור אז יהיה לבו שמח בישועתו קודם שיגיע זמנה וממילא יקל כובד הצער שיש לו מן הצרה שגזר עליו הקב"ה בשביל כפרה, ובאמת הקב"ה קצב לו שיעור צער שיספיק לו לכפרה ואם יקל מעליו הצער מחמת הידיעה שלו נמצא נחסר שיעור המוגבל ומדוד מאת השם יתברך בעבור כפרתו. ועוד נמי נפקא מינה לאידך גיסא כי שמא יום ישועתו רחוק ואז בראותו רחוק יכבד עליו הצער עשר ידות מה שאין כן עתה שאינו יודע מתי יהיה הנה הוא מצפה בכל יום ועל ידי זה יתקיים בעולם. ומה שהקדים 'יוֹם הַמִּיתָה' מפני דהוא שייך בכל, אבל 'יוֹם הַנֶּחָמָה' יש אדם שלא ראה צרה בעולם כדי שיהיה לו יוֹם הַנֶּחָמָה. אמנם מהרש"א ז"ל פירש 'יום הנחמה הוא יום הגאולה' ולפי פירושו מובן הטעם מה שהקדים 'יוֹם הַמִּיתָה'. אך צריך להבין למה קראו 'יוֹם הַנֶּחָמָה' ולא קראו 'יוֹם הַגְּאֻלָּה'? ונראה לי בס"ד דבגלות אין כבוד ה' נגלה לעיני הכל אבל בזמן הגאולה כתיב 'וְנִגְלָה כְּבוֹד הֳ' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי הֳ' דִּבֵּר' כנזכר בישעיה ישעיה מ, ה וכן הוא אומר ישעיהו ס, א 'קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד הֳ' עָלַיִךְ זָרָח'. והנה 'כְבוֹד הֳ'' 58 הוא מספר נ"ח שהוא אותיות 'חן' ולכך כתיב על התורה משלי ה, יט 'אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן' כי בה נִגְלָה כְבוֹד הֳ' שהוא מספר חֵן ולזה אמר זכריה ד, ז 'וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ'. גם ידוע דשם הוי"ה במלוי אלפין עולה מספר מ"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א=45 והוא מספר גְּאוּלָּה 45 ובגלות אות א' דמלוי וא"ו אינו מתגלה בשלימות וישאר השם מספר מ"ד שהוא מספר גולה 44 וכאשר כתבתי הקדמה זו במקום אחר בשם רבינו האר"י ז"ל. נמצא בגאולה נזכה לשתים הא' גילוי 'כְּבוֹד הֳ'' שהוא מספר 'נח' ועוד שלימות שם הוי"ה דאלפין שהוא מספר 'מה' וזהו צירוף 'נֶחָמָה' שהוא 'נח מה' ולכן קרי ליום הגאולה בשם 'יוֹם הַנֶּחָמָה'.

5 עֹמֶק הַדִּין. פירש רש"י ז"ל 'הרוב טועין בו' ונראה לי בס"ד כונתו בזה כי הרוב דנין על פי הטענות של בעל דין ועדות העדים ואינם מעמיקים בדבר להיות להם לב משכיל לידע שמא עדות העדים היא שקר ושמא התובע רמאי וטוען טענות במרמה וכיון דאין מעמיקים בדבר אין נקרא זה דין אמת לאמיתו. ולפירוש שני של רש"י דקאי על דין של מעלה, נראה לי כונתו דיש עשרה עשו עון בשוה ואין יתרון זה על זה במעשה כלל, אך באמת אין דינם ועונשם שוה למעלה וזהו עֹמֶק הַדִּין! וכל זה לפי פירוש רש"י ז"ל, אך נראה לי בס"ד עֹמֶק הַדִּין על היסורין הבאים מן השמים על האדם בעולם הזה שצריך כל אדם לחשוב אותם לטובה אף על פי שהוא רואה הרעה שלהם בעין והוא שישכיל לצייר בדעתו התולדות שאפשר להיות מהם כי אפשר שיהיה נולד מן הרעה טובה גדולה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל תמיד לב. אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד! וכאשר תמצא בגמרא דברכות ברכות ס: דאמר רבי עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעבדי משמיא לטב, ומביא על זה מעשה אשר קרה לרבי עקיבא דבת במדברא והוה עמיה שרגא ותרנגולא וחמרא ואתא זיקא וכבא לשרגא ואתא שונרא ואכלה לתרנגולא ואתא אריה ואכליה לחמרא ועל כל הרעות האלה שבאו עליו החליט ואמר שהיו לטובה כי הביט בנולד שלהם וכן היה דבאותה הלילה באו חילות ושללו את העיר והוא ניצול עיין שם. ולכן תמצא כי אותיות דִּין שהם היסורין אם תמלאם כזה דל"ת יו"ד נו"ן תמצא במילואם אותיות נולדות לרמוז אם באו יסורין עליך שהם 'דִּין' תביט ב'נולדות' שלהם ואז תחליט שהם לטובה והנה הסתכלות זו שהיא בנולדות שרמוזים במלוי דין קורא אותם עֹמֶק הַדִּין כי המלוי הוא בעומק של הפשוט ואלו הנולדות נעלמו מן האדם שלא יוכל לצייר בדעתו איך הם הנולדות ומה עניינם ואיך יהיו ומתי יהיו.

6 וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּלִבּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. אין הכוונה על המחשבה כי זה גם המלאכים אין יודעין אלא דוקא השם יתברך לבדו יודע! אך הכוונה יש מוכר חפץ מפני דוחקו או מפני רעתו ואם יוכל הלוקח להבין מתנועות המוכר שהוא מוכר מחמת כן אז יפסיד המוכר הרבה בזה שיתן ערך לשליש ולרביע, וכן נמי יזדמן שהלוקח צריך לו אותו חפץ מאד שאם לא יקנה אותו יפסיד הרבה ואם המוכר ירגיש מתנועות הלוקח ודבריו שהוא צריך הרבה יהיה נזק ללוקח כי אז יבקש בעדו ממון הרבה וזה מוכרח לקנות. ומה שאמרו וּמַלְכוּת פָּרַס מָתַי תִּפּוֹל מדבר על אומה אחרת והמדפיס שינה מחמת הפחד. ומצאתי כתוב דקאי על אומה שקליפתה חזיר דכתיב ביה ויקרא יא, ז 'כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא'.