בן יהוידע על פסחים קי״ח

1 מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמְחַלֵּק מְזוֹנוֹת לְכָל בְּרִיָּה. נראה לי בס"ד רוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם מדת החסד שהוא ראש שבעה ספירות הבנין. או יובן בס"ד רוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם קאי על האצילות שהיא עליונה בכל עולם מן אבי"ע אצילות, בריאה, יצירה, עשיה כי ידוע בכל עולם מן אבי"ע יש בו ד' עולמות אבי"ע וכל השפעה תשתלשל מן האצילות. או יובן בס"ד דהשפע בא על ידי התחברות יסוד ומלכות, ולכן 'יסוד מלכות' עולה מספר 'עושר' יסוד 80 + מלכות 496 = עושר 576 ואות ה' כצורת ד"ו רומזת לחיבור יסוד ומלכות, ולכך אמר בראשית מז, כג 'הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה'. וידוע דהמלכות נקראת 'היכל' 65 שהוא מספר ס"ה בסוד חבקוק ב, כ 'וַהֳ' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ 'הַס' 65 מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ' ולכן שם 'אדני' 65 שמספרו ס"ה הוא במלכות, והיסוד נקרא 'כל' ולכן יוסף הצדיק ע"ה שהוא ביסוד נקרא כלכל בדברי הימים. ונמצא יסוד ומלכות הם ס"ה וכ"ל, והם נרמזים קודם אותיות 'עוֹלָם' כי קודם עולם יש 'סהכל'. ולזה אמר יוֹשֵׁב בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, רוצה לומר בהתחברות יסוד ומלכות הרמוזים באותיות רוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם כלומר קודמין לאותיות עולם ומחלק שפע מזונות לכל בריה. ובזה ניחא מה שקורין אותו 'הַלֵּל הַגָּדוֹל' כי הַלֵּל מספר 65 ס"ה רמז למלכות וגדול רמז ליסוד הנקרא גדול כנודע.

2 שֶׁגּוֹבֶה חוֹבָתוֹ שֶׁל אָדָם בְּטוֹבָתוֹ. נמצא גביית החוב כיון שהיא נעשית בהשגחתו יתברך, הנה היא טוב ולא רע, ואם תניח אחד על מספר חוֹב 16 יהיה מספר טוֹב 17 כלומר תצייר בדעתך כי גביית החוב היא בהשגחת אֵל אחד, ובזה יהיה לך טוב! וזהו שנאמר תהלים יד, ג 'אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד', ורוצה לומר אין מי שעושה בדעתו את החוב מספר טוב בשביל שאינו מודה בהשגחת אֵל אחד שהוא יתברך יחידו של עולם דהכל נעשה בהשגחתו וְכָּל מַה דְּעָבִיד רַחְמָנָא לְטַב עָבִיד. ולכן אמר התנא משנה אבות ג, טו 'וּבְטוּב הָעוֹלָם נִדּוֹן' כלומר שגובה חוב של אדם בטוב שלו.

3 עָשִׁיר בְּשׁוֹרוֹ, עָנִי בְּשֵׂיוֹ. יש להקשות אין גבייה זו עולה במשקל אחד דהעני שווה אצלו השה כנגד מה ששווים מאה שוורים אצל העשיר? ונראה לי בס"ד דהעשיר צריך להקל בעונשו באיזה עוונות אשר העושר שלו מסבב אותם לו, דהיצר הרע עושה מצודה גדולה בעושר לאדם לבטלו מעבודת הקודש ולהעבירו בכמה מיני איסורין. ולזה אמר התנא משנה אבות ג, א 'וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן' כי לכל דִּין צריך חֶשְׁבּוֹן כפי ערכו של אדם. ועוד נראה לי כי גבייה זו אינה בסוג גבייה ממש אלא היא בסוג פדיון, שהאדם ראוי לפדות עצמו בעולם הזה בנפש בעל חי ולכן העשיר יפדה בנפש בהמה גסה והעני בנפש בהמה דקה והאלמנה בנפש עוף כי שלושה מיני נפשות בעלי חיים נמצאים בעולם ולא יותר. ומה שאמר 'יָתוֹם בְּבֵיצָתוֹ' יש להקשות והלא דמי ביצה קלים מדמי תרנגולת והוה ליה להזכיר זה באחרונה? ונראה לי בס"ד רצה למנקט כארחה דקרא להקדים היתום לאלמנה וגם כדי להזכירו אחר הזכרים שהם עשיר ועני דבזכרים איירי כי הנשים אין להם משלהם כלום דאפילו שיש להם נכסי מלוג צאן ושוורים הם משועבדים לבעל שהפירות שלו.

4 קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּפְלַיִם כְּיוֹלֵדָה. קשה אם הכפליים הוא על כמות הצער איך יהיו שקולים כפילים במאזנים והלא אין כל העניינים שוים? ונראה לי בס"ד הכפליים לא קאי על כמות הצער אלא קאי על הגוף דכאן הצער בגוף אחד וכאן תרי גופי דבלידה רק האשה מצטערת אבל הבעל אינו מרגיש בגופו קושי וצער כלום אבל בקושי המזונות הצער יגיע לגוף האיש ולגוף אשתו שהיא מצפה למזונות שיביא לה ושניהם מרגישים בצער הרעבון והחסרון.

5 קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף. כתב הגאון עיון יעקב ז"ל במדרש רבה אמרו בראשית רבה כ, כב 'גדולה פרנסה מקריעת ים סוף' ובזווג איש ואשה אמרו סוטה ב. 'קשה לזווגם כקריעת ים סוף' והקשה דאיתא במדרש בראשית רבה סה , יט על פסוק בראשית כז, כ 'מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי' אמר לו אם לזיווגך המציא לך דכתיב בראשית כד, יב 'הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם' למאכלך – על אחת כמה וכמה! משמע דמאכל שהוא מזונות הוא קל יעוין שם. ונראה לי בס"ד הא דאמרו מזונות קשים כקריעת ים סוף היינו מזונות תדירין של כל יום ויום אבל דרך מקרה סעודה אחת לשעתה אפשר למצוא בנקל ואין זה בכלל הקושי, ויעקב אבינו ע"ה דבר על סעודה ומאכל ליום אחד שהוא דרך מקרה ובודאי זה קל מן הזווג למצוא לו אשה שהיא הנאה תמידית לכל הימים. ועוד נראה לי בס"ד דלא אמרו קשים מזונות כקריעת ים סוף אלא לאותם בני אדם שהם עניים שאין להם קרקעות וקרן קיים שיתפרנסו ממנו אלא הוא יוצא לפעלו ולעבודתו עדי ערב כדי למצוא ריוח שיפרנס ממנו הוא ובני ביתו, אבל אדם שהוא עשיר שכבר יש לו קרקעות וצאן ובקר ונכסים רבים הן שבאו לו מן כח מזלו הן שבאו לו בירושה אין לזה שום קושי במזונות, כי זה יש לו ריוח גדול מצד הטבע שהוא די והותר לפרנסתו. ואצל יצחק אבינו ע"ה הכי הוה שכבר היה מבורך בעושר הן שהנחילו אביו דכתיב באברהם בראשית כד, לה וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים וכו' וַיִּתֵּן לְיִצְחָק אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, והן שגם לו בירך השם יתברך דכתיב בראשית כו, יב וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ הֳ' לכן אצלו לא הוה קושי מזונות כלל ולא הוצרך אותו היום לציד בשביל שאין לו מה לאכול דהא אמרה אותו היום רבקה אמנו ע"ה בראשית כז, ט לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים ורק רצה שיביאו לו ציד כדי שיהיה בזה הכנה לברכה, ולכן אמר לו 'לזווגך המציא לך' רצונך וכל שכן דלאכילתך ימציא לך כרצונך שרצית היום בציד. ועוד נראה לי דמה שאמר קשים המזונות היינו בבני אדם בעלי עונות שעונותם מעכבים הפרנסה שלהם אבל בצדיקים גמורים שאין להם שום חטא מעכב לא אתמר האי, ולכן ליכא קושיא מהך דיצחק אבינו ע"ה וכן מפורש בהרי"ף ז"ל דהקושי הוא מצד הקטרוג, ועוד בלאו הכי ליכא קושיא מהך דקשה לזווגם כקריעת ים סוף דהתם סוטה ב. איירי בזווג שני, וגבי יצחק אבינו ע"ה הוה זווג ראשון.

6 שֶׁנֶּאֱמַר: תהלים קלו, כה "נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר", וְסָמִיךְ לֵיהּ: תהלים קלו, יג "לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים". הקשה מהרש"א ז"ל והלא כמה קראי אפסיקו בנייהו ואי משום דבחד מזמורא נינהו אם כן הוה ליה למימר קשין מזונות כבריאת שמים וארץ וכמכת בכורות וככל אותם נסים הכתובים באותו מזמור? יעוין שם. ונראה לי בס"ד דבבריאת שמים וארץ ליכא שום קושי לפניו יתברך הממציא יש מאין ואין מעצור אליו הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה?! וכן נסים של כבוש סיחון ועוג לא היה בהם קושי כיון דישראל היו ראויים לנסים אלו באותו זמן, וכן מכת בכורות לא היה בהם קושי שהיו לצורך היציאה אחר שהבטיח להוציאם ופרעה מסרב היה אבל קריעת ים סוף היה בה קושי מצד ישראל שאמרו המבלי אין קברים ונמצא דלא היה בהם אמנה כאשר היה להם במצרים דכתיב שמות ד, לא 'וַיַּאֲמֵן הָעָם' וכיון דהיה עליהם קטרוג גדול נחשב קריעת ים סוף לקושי גדול ולכך דימה זה לקריעת ים סוף ודרש וסמיך ליה לגוזר ים סוף לגזרים. ועוד נראה לי בס"ד מה דסמך פסוק 'נֹתֵן לֶחֶם' לפסוק 'לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים' מפני שאלו כ"ו פסוקים של המזמור הנזכר כל פסוק אמרו מלאך אחד שהם על סוד אבג"ד, ופסוק 'לְגֹזֵר יַם סוּף' אמרו מלאך ששמו מהגביאל ופסוק 'נֹתֵן לֶחֶם' אמרו מלאך ששמו תומכיאל וכנזכר בספר חסידים, נמצא זה באות מ"ם וזה באות תי"ו שהם סמוכים זה לזה בחותם אֱמֶת דאלפא ביתא, דידוע כי אותיות אמת הם ראש ותוך וסוף דאלפא ביתא כאשר תכניס מנצפ"ך בפנים ועליהם נאמר תהלים פה, יב 'אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח' ונמצא לפי זה פסוק 'נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר' שהוא באות תי"ו הוא סמוך בחותם אֱמֶת לפסוק 'לְגֹזֵר' שהוא באות מ"ם ולכך דריש וסמיך ליה בהאי קרא. אי נמי כ"ו פסוקים הנזכרים הם כנגד י"ג מכילן דרחמי של 'מִי אֵל כָּמוֹךָ' וי"ג מידות של 'אֵל רַחוּם וְחַנּוּן' שהם הצינורות וכלים של י"ג מכילן דרחמי, ונמצא פסוק 'לְגֹזֵר' הוא כנגד מזל הי"ג שהוא הנקרא 'מִימֵי קֶדֶם', ופסוק 'נֹתֵן לֶחֶם' כנגד מדה י"ב של 'וְחַטָּאָה' ונמצא שהם סמוכים זה לזה מחמת התלבשות הנזכר אשר איוב מא, ח 'אֶחָ"ד בְּאֶחָ"ד יִגַּשׁוּ' כי הי"ב הוא סמוך לי"ג. ובזה יתורץ דקדוק דהוה ליה למימר 'לְגֹזֵר יַם סוּף' וסמיך ליה 'נֹתֵן לֶחֶם' שיתלה התחתון בעליון? ובזה ניחא שאמר להפך מפני כי פסוק 'נֹתֵן לֶחֶם' הוא י"ב במדרגה שלו ופסוק 'לְגֹזֵר' הוא י"ג במדרגה שלו.

7 כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ: בראשית ג, יט "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם", נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ. נראה לי בס"ד דכונתו יתברך מעיקרא אינו לאכול עשבים ממש אלא רוצה לומר שלא תוציא לו הארץ גלוסקאות שיאכל בלי טורח אלא תוציא שבלים שדומין לעשב השדה ויהיו לחם אחר טורח הרבה, והוא הבין 'עשב ממש' ואחר כך פירש לו הכוונה שֶׁבְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם ולא תוציא לך לחם גמור ושלם. ואמר אביי: אַכַּתִּי לָא פַּלְטִינָן מן פשט דברי הגזרה דאוכלים עשב ממש. ומה שאמר ריש לקיש 'אַשְׁרֵינוּ אִם עָמַדְנוּ בָּרִאשׁוֹנָה' רוצה לומר קודם חטא אדם הראשון, רוצה לומר אף על גב דאחר החטא הרווחנו שכר הרבה מן הבירור והתיקון אשר אנחנו עושים, עם כל זה אשרינו אם לא היינו צריכים לזה מפני שאין אנחנו בטוחים בעצמינו לצאת ידי חובתנו כתיקון ובירור כראוי. ולגרסת 'שֶׁלֹּא עָמַדְנוּ בָּרִאשׁוֹנָה' נראה לי הכוונה כי אדם הראשון שטעם טעם המנוחה והשלוה באכילה ושתיה שהיה לו קודם החטא, הנה בודאי אחר החטא שהוצרך ליגיעה רבה והלכה ממנו אותה המנוחה והשלוה היה קשה עליו הדבר כמוות מפני שטעם טעמה של מנוחה, מה שאין כן אנחנו שלא טעמנו טעמה של אותה המנוחה לא אכפת לנו כל כך ביגיעה שיש לנו עתה ולכן אשרינו מצד זה.

8 וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: שמות כג, א "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא". נראה לי ראשי תיבות שְׁלֹשֶׁת לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא רמז על שלשת דברים הנזכרים הַמְסַפֵּר וְהַמְקַבֵּל וְהַמֵּעִיד שֶׁקֶר והטעם דמבזה המועדות כאילו עובד עבודה זרה משום דאמרו רבותינו ז"ל המועדות נתנו בשביל תקון העגל.

9 וְכִי מֵאַחַר דְּאִיכָּא "הַלֵּל הַגָּדוֹל", אַנָן, מַאי טַעְמָא אַמְרִינָן הַאי? מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים. פירש רש"י דמיירי נמי בענין גאולה. ונראה לי במתן תורה איכא ענין גאולה דנעשו חירות ממלאך המוות, חירות משעבוד מלכיות. ומה שאמר תְחִיַּת הַמֵּתִים דִּכְתִיב תהלים קטז, ט אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי הֳ', נראה לי בס"ד אותיות לפני שם הוי"ה הם 'כוזו' ובשם זה נפתחים הקברות בתחיית המתים כמו שאמרו המקובלים ז"ל.

10 וּלְפִי שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה. אף על גב דבמלאכים ליכא שכר מפני שאין להם מעכב מצידם, נראה לי דדבר זה שצריך לירד לעולם התחתון ולהתלבש בגוף חמרי קשה למלאך מצד טבעו ומזגו, ולכן בכהאי גוונא יש מעכב למלאך מצד מזגו ולכך כיון דקבל לעשות כן יש לו שכר שרצה בדבר הקשה לו בעבור אהבתו בצדיק.

11 תִּזְכֶּה וְתַצִּיל שְׁלֹשָׁה מִבְּנֵי בָּנָיו. קשה ראוי שיציל אחד דוקא בשכר דבר זה שבקש להציל כי אחד היה אברהם, ואם כי אברהם אבינו ע"ה היה גדול מאד במעלה ולא יספיק אחד כנגדו הנה ודאי גם שלושה צדיקים שהם חנניה מישאל ועזריה אין שקולים כנגד אברהם אבינו ע"ה שהוא מכריע את כולם הכרעה גדולה? ונראה לי בס"ד הטעם שנתן לו הצלה של שלשה צדיקים בעבור שביקש להציל את אברהם אבינו ע"ה לאו משום דבעינן אנשים שיהיו שקולים במעלה כנגדו אלא מפני דכל אדם כוחו ימשך בזרעו עד בן בנו לכך אמרו רבותינו ז"ל קידושין ד. 'בני בנים הרי הם כבנים', ולכך ביקש אבימלך בראשית כא, כג 'אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי' ולא בקש יותר, וכן הוא בענין גידולי תרומה כי גדולי גידולין דוקא הם בתרומה ולא יותר ולכן כשביקש להציל את אברהם אבינו ע"ה נחשב לו בזה שביקש להציל שלושה צדיקים שהם אברהם אבינו ובנו ובן בנו שהם יצחק ויעקב שעדיין לא נולדו, ולכך אמר לו לפרוע שכרו כשלושה צדיקים. ואם תאמר אכתי סגי בצדיק אחד כי בהצלת הצדיק הזה גם כן נחשב שהציל שלושה שהם הצדיק ובנו ובן בנו? ונראה לי בס"ד כי מתחלה כונתו יתברך היתה על חנניה מישאל ועזריה והם היו סריסים בעת שנפלו לכבשן ואם כן ליכא בהו הצלת בנים ובני בנים דכל אחד היה סריס שאינו מוליד ולכך תלתא גופי דילהון השלימו שכר הצלה של אברהם אבינו שנחשבת כשלושה, ואף על גב דאברהם אבינו ע"ה היה עקר בשעה שהפילו אותו לכבשן לא היה סריס ורק היה המזל שלו מחייב שלא יוליד ואין זה מעכב שסוף נשתנה המזל והוליד אבל סריס זה חסרון בעין בגופו שאי אפשר להוליד.

12 בְּשָׁעָה שֶׁהִפִּיל נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע אֶת חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ, אָמַר יוֹרְקְמִי, שַׂר הַבָּרָד. הקשה מהרש"א ז"ל אמאי לא נתעורר שר הברד בעובדא דאברהם אבינו ע"ה? ותירץ דידע שהצלתו תהיה על ידי הקב"ה מטעם יחיד עיין שם. וזה דוחק לומר שר הברד ידע וגבריאל לא ידע! ונראה לי בס"ד דודאי גם גבריאל ידע זה הטעם שראוי להיות הצלת אברהם אבינו על ידי הקב"ה שהוא יחיד אלא שהוא מצא אצלו מענה דמסתברא שראוי להיות דבר זה על ידו להגדיל הנס שהוא שר האש, ועם כל זה יצנן הכבשן, והרי זה פלאי פלאות ויש בו קדוש שם שמים יותר, לכן אמר ודאי תכריע טענה זו לאותו טעם של יחיד, אבל שר של ברד לא מצא אצלו טענה כזאת שתכריע לאותו טעם של יחיד, לכך לא נתעורר לבקש מעשה הנס על ידו. והנה הקב"ה אף על פי שראה שיש לגבריאל טענה חשובה בדבר זה, עם כל זה לאהבתו באברהם אבינו ע"ה לא רצה שתהיה הצלתו על ידי מלאך, והואיל ודבר גבריאל נכונה בדבר זה לפאר שמו יתברך לכך נתן לו בקשתו אחר כך בנס חנניה מישאל ועזריה זיע"א. ועוד נראה לי בס"ד דשר הברד חשב כיון דאברהם בא לתקן עון אדם הראשון בעבודה זרה אין התיקון נשלם אלא רק על ידי שישרף בפועל, וכמו שאמרו רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות בדרוש נפילת אפיים גבי עשרה הרוגי מלוכה, שלא היה אפשר שיעשה להם נס הקב"ה להצילם אחר מסירת נפשם כי לא נשלם התיקון אלא עד שיהיו נהרגים ממש בפועל עיין שם. וכן עלה בדעת שר הברד גבי אברהם אבינו וחשב שצריך שישרף בפועל כדי להשלים התיקון ולכך לא ביקש להציל. אך אחר שראה מעשה גבי אברהם אבינו שנעשה לו נס וניצול שנמצא נשלם התיקון על ידי מסירת נפשו בכבשן ולא הוצרך להשרף בפועל אמר גם חנניה מישאל ועזריה ודאי סגי להו בהכי ויצילם השם יתברך בנס לכך ביקש שיעשה הנס על ידו. ברם עדיין יש להקשות מאחר שהבטיח הקב"ה לגבריאל במעשה אברהם אבינו ע"ה שהוא יציל את בניו מכבשן האש למה בא שר הברד לבקש זאת על ידו? ועוד יש להקשות למה לא השיב גבריאל לשר הברד טענה זו לומר, כבר הבטחני הקב"ה בכך? והנה מהרש"א ז"ל על קושיא א' תירץ דלא ידע שר הברד מן הבטחה שהבטיח הקב"ה לגבריאל, וזה דוחק, ועל קושיא הב' לא תירץ כלום. ונראה לי בס"ד דטענה זו אינה מספקת להשיב גבריאל לשר הברד כי יאמר לו וכי אמר לך הקב"ה על חנניה מישאל ועזריה בפירוש והלא שלושה צדיקים אמר לך המתן ויקיים השם יתברך הבטחתו לך בשלושה צדיקים אחרים. ועוד נראה לי בס"ד דשר הברד אמר אני אצנן מבפנים ואין הכי נמי יבא גבריאל גם כן וישתתף עמי בנס זה שיקדיח מבחוץ וכל אחד ישמש במשמרתו אני בקרירי וגבריאל בחמימי ומיני ומיניה יתקלס עלאה! ולכן השיב לו גבריאל כי פעולת הקירור אם תהיה על ידך אין בזה פלא ולכן טוב שאני לבדי אעשה פעולת הקירור שהיא נגדית למלאכתי ובה יהיה עיקר הנס שהם יהיו ניצולים על ידי הקירור ויש קידוש השם ביותר אם תהיה הצלתם בדרך פלא ועצום ששר האש יקרר האש.

13 וַאֲקָרֵר מִבִּפְנִים וְאַקְדִּיחַ מִבַּחוּץ. קשה למאי אצטריך להקדיח סגי שישאר חום שבחוץ כאשר היה שלא יצנן? ונראה לי בס"ד כדי לעשות מלאך אחד ב' הפכים ברגע אחד. ועוד בזה יהיה ניכר הנס יותר לעיני הרואין כי בתחלה היה מתפשט חום הכבשן לחוץ אלפים אמה ועתה שמקדיחו יותר מתפשט ארבעה אלפים אמה והרואין יראו שהאש נוסף ורב, ועם כל זה חנניה מישאל ועזריה שהם בתוך הכבשן לא נשרפו. וראיתי להגאון חיד"א ז"ל בפני עצמו שהביא מה שכתב בקיצור מזרחי דמלאך שהיה הופך את סדום אברהם אבינו לבשר שרה או לרפאות את אברהם אבינו, והקשו עליו מהכא דמצינו שהציל גבריאל את חנניה מישאל ועזריה וגם את אברהם אבינו רצה שהוא יצילו. ומה שכתב תירוץ מפי השמועה נראה דוחק כי לשון אֲקָרֵר מִבִּפְנִים משמע שהוא יעשה פעולת הקירור ולאו דאתי ממילא מכח דחיית החום. ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רבותינו ז"ל בסוד ברכות ד: 'מיכאל באחת גבריאל בשתים' כי מיכאל כשירד לעולם הזה נגלם ביסוד המים דוקא כי הוא שר החסד וסדר היסודות למעלה הוא מים אש רוח עפר, אבל גבריאל נגלם ביסוד האש וביסוד המים דשמאלא אצטריך לימינא עיין שם. ובזה נתרצה הקושיא היטב דלעולם גבריאל עשה שני פעולות אלו כפי התלבשות שלו אשר מתלבש ברדתו לעולם הזה שהוא מתלבש במים ובאש, ולכן קרר מבפנים מצד חלק המים שבו והקדיח מבחוץ מצד האש שבו, וגם זה יבא על נכון כי ודאי התלבשות המים היא מבפנים והתלבשות האש מבחוץ יען כי באמת הוא עיקרו מצד האש, ועם כל זה שפיר טען שיש שבח בנס זה שיהיה על ידו בקירור שעושה מבפנים שבו עיקר ההצלה לחנניה מישאל ועזריה יען דאף על גב שיש בו חלק מצד המים הוא בהעלם, אך ודאי הגבורה והאש גוברים בו יותר ורובו אש הוא, כי באמת הוא שר האש אלא שכלול בו חלק מן המים גם כן, וזה ברור ונכון בעזה"י. וראיתי להגאון עין יעקב ז"ל שדקדק למה לא נתן הקב"ה שכר ליורקמי על בקשתו שבקש הנס על ידו? יעיין שם. ונראה לי בס"ד כי גבריאל כשביקש במעשה אברהם אבינו לא סלקא דעתיה שיקבל שכר על זה דהוא יודע שאין שכר למלאכים על פועל שעושים דאין שכר אלא רק לאדם שיש לו חומר דמנגד לפעולתו, אך עם כל זה הקב"ה נתן לו שכר מטעם שכתבתי לעיל, אבל יורקמי שהוא לא ביקש לעשות פועל הנס על ידו במעשה אברהם אבינו אלא ביקש אחר כך במעשה חנניה מישאל ועזריה יש לתלות ולומר שבקש כן בשביל לקבל שכר אחר שראה שנתן הקב"ה שכר לגבריאל במעשה אברהם אבינו, וכיון דאיכא רגלים לדבר לחשוב כן לא נתן לו שכר אף על פי שבאמת כונתו לא היתה בעבור שכר. והנה תירוץ הרב עיון יעקב ז"ל הוא נכון אך יש בו דוחק מאד כי באמת השכר הוא לאו בשביל גוף הפעולה אלא בשביל מה שהתעורר מעצמו לעשות ההצלה לצדיק והרי כאן במעשה חנניה מישאל ועזריה גם כן התעורר מעצמו לבקש לעשות ההצלה לצדיקים. מיהו יש לקיים התירוץ בסגנון זה דגבריאל נתעורר מעצמו לעשות פועל ההצלה בנס פלאי שיש בו קידוש שם שמים ביותר שהאש מצנן האש אבל יורקמי אף על פי שנתעורר מעצמו לבקש הצלה לצדיקים לא נתעורר לעשות ההצלה בנס פלאי שיש בו קדוש שם שמים יותר יען כי הוא שר הברד ואמר ארד ואצנן את הכבשן ואין זה פלא וכאשר נצחו גבריאל בטענה זו באומרו אין גדולתו של הקב"ה בכך דנמצא לפי בקשת יורקמי מגרע גרע הנס מצד קדוש השם ואיך יקבל שכר על זאת. ומה שאמר גבריאל גבי חנניה מישאל ועזריה 'אֵרֵד אֲקָרֵר מִבִּפְנִים' וגבי עובדא דאברהם אבינו ע"ה אמר 'אֵרֵד וַאֲצַנֵּן'? נראה לי בס"ד כי לשון אֲצַנֵּן היינו רוצה לומר שלא יסתלק כח החום לגמרי אלא יהיה כחום מים פושרין. והטעם כי ידע ברוח הקודש שצריך לבא אחריו הָרָן אחיו אשר מוכן ועומד שם וידע ברוח הקודש דהרן גם כן לא ישרף אלא מפני שלא היה לבו שלם יכנס החום במיעיו וישרפם ויצא חי מן הכבשן וְיָמוּת עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, ולכן מוכרח שלא יסתלק אצל אברהם החום של האש לגמרי אלא ישאר קצת ממנו בכבשן כדי שבעת שיפילו את הרן יחזור ויתגבר החום המועט לעשות פועל שריפה במיעיו של הרן, אבל אם יאמר אֲקָרֵר משמע שיסתלק החום לגמרי ויהיו הגחלים כמו ברד ואם יבא הרן אחר כך איך ישרף והיה צריך לעשות פועל חדש להפוך הצונן לחום ואין ראוי להרבות בנסים בשני הפכיים ברגע, לכך גבי אברהם אמר אֲצַנֵּן אבל גבי חנניה מישאל ועזריה אמר אֲקָרֵר שיסתלק החום לגמרי ויתהפך טבע האש לטבע הברד.

14 כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ עוֹלִים מִצַּד אֶחָד, כָּךְ מִצְרִיִּים עוֹלִים מִצַּד אַחֵר. קשה והלא כשנקרע הים היו ישראל הולכין תוך הבקיעה ביבשה ומצרים נכנסו אחריהם באותה הבקיעה שהיתה יבשה, וכאשר נתן משה רבינו ע"ה ידו על הים ושבו המים על מצרים דוקא שהוא חצי מקום הבקיעה שהיו עומדים בו מצרים נשאר החצי של הבקיעה שעומדים בו ישראל יבשה והיו רואין ישראל בעיניהם איך המים שבו על מצרים וטבעו בו ואיך חשבו שמצרים עולין מצד אחר והלא רואין הם בעיניהם דהמים שבו עליהם? ונראה לי דישראל חשבו כי המים לא שבו על כל חצי הבקיעה שהיו שם מצרים אלא שבו המים על מקצתם דהיינו על חלק הקרוב לישראל כדי שלא ילכו ויגיעו אצל ישראל, דמי הים מפסיקים ביניהם ונשארו מחצית מצרים או שלישיתם עומדים ביבשה כי לא שבו המים על כל חלק הבקיעה שהיו עומדים בו מצרים וחשבו כי עתה המצריים הנשארים בחלק הבקיעה שלא שב עליהם המים הם חוזרים לאחוריהם מצד אחר שנכנסו בו וחשבו שלא רצה הקב"ה לאבד כל מצרים אלא רק לדחותם מעל ישראל שיראו הנס ויחזרו לארצם. או נראה לי בס"ד דרך דרש הכוונה כמו שאנחנו עולין מן הצרה בטענה שהשיב הקב"ה אין אני דן שוגג כמזיד, כן מצרים עולין מצרת הטביעה בהאי טענה שהם היו שוגגים בדבר זה שבאו להלחם בישראל מפני שחשבו הליכתם עתה לארצם אינה ברצון הקב"ה כי הוא אמר ויחוגו לי במדבר דרך שלשת ימים נמצא לא רצה שיצאו לגמרי והם כוונתם לצאת לגמרי, ולכן ברחו אחריהם, והרי הם שוגגים בדבר הזה של הרדיפה שרדפו אחר בני ישראל. אי נמי שגגו בדבר זה של הרדיפה בשביל ממונם שהשאילום והשם יתברך לא אמר שיקחו לגמרי כי אם רק בתורת שאלה ועתה ראו שרוצים לברוח וליקח כל הממון שלהם לכך חשבו שמותר להם לרדוף אותם, ונמצא גם מצרים עולין בטענה זו שאין מענישין על השוגג כמו שעלו ישראל מן הדין בטענה זו.

15 אֲנִי נוֹתֵן לְךָ אֶחָד וּמֶחֱצָה שֶׁבָּהֶם. יש להקשות למה אֶחָד וּמֶחֱצָה בכיוון? ונראה לי בס"ד דכל משפט ודין ונקמה שיהיה באויבי ישראל נעשה מן ה׳ גבורות מנצפ"ך שמספרם הוא בחשבון המאות, וידוע כי מקום חמשה גבורות הראשון הוא בחוטם ששם הוא אות מ"ם דמנצפ"ך ומקום האחרון הוא באצבעות ששם אות צד"י דמנצפ"ך ראש הגבורות ההם כפי סדר המקומות הנה אות מ"ם שמספרה ת"ר בראש ואות צד"י שמספר תת"ק בסוף כי ג' אותיות שהם פ"ה ונו"ן וכ"ף הם בפה ובזרוע ובכף דמקומות אלו הם באמצע. ומאחר דעל הים לקו 'שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב' שמות יד, ז שהם היו כנגד מספר אות מ"ם שהיא מקום הראש לכך פרע לו תמורתם בחיל סיסרא ב'תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל' שופטים ד, יג שהם כנגד מספר אות צד"י שהוא מקום האחרון שפרע באחרית בעבור הראשית, ולכך אמר לו אתן לך אֶחָד וּמֶחֱצָה שבהם ולכן בסיסרא היה רכב ברזל תשע מאות כמספר הצד"י שהוא אות האחרון כפי סדר המקום שאין אות גדול במספר כמוהו.

16 מַאי "נַחַל קְדוּמִים"? נַחַל שֶׁנַּעֲשָׂה עָרֵב מִקֶּדֶם. קשה הוה ליה לקרותו נחל ערב או נחל ערבים או ערבות? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב מהרש"א ז"ל דאף על גב דקיימא לן בבא בתרא מז. 'אין תובעין הערב תחלה' הכא שאני משום דאדעתא דהכי נעשה ערב כדי לתבוע ממנו תחלה עיין שם. ובזה מובן שנקרא 'נַחַל קְדוּמִים' ולא נחל ערב או ערבים לומר הוא נחל שקבל שיהיה הוא נתבע מקדם. ונראה לי ראש וסוף נחל קישון גרפם עולה מספר ערב עם הכולל 273. ונראה לי ודאי דכל כונת השר בענין בקשת הערב היתה לטובת ישראל כדי שאם יהיו ישראל אחר כך בצרה שצריך להם תשועה כיוצא בזה והם אין ראויים לנס באותו זמן אז הקב"ה יקיים הבטחתו זאת עמהם ויעשה להם נס ולא יוכלו המקטרגים לקטרג מצד עונות ישראל כיון דאיכא שנים תובעים כנגדם הוא והערב אשר מבקשים קיום ההבטחה ההיא.

17 אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שַׂמּוּנִי בָּנֶיךָ כְּחֻלְדָּה זוֹ שֶׁדָּרָה בְּעִקָּרֵי בָּתִּים. פירש רש"י ז"ל 'הזקנים והחשובין שבהם אמרו על שאינן חשובין כל כך' הנה רש"י ז"ל היה מוכרח לפרש כן אף על פי שראה את פירושו זה דחוק מאד מפני כי בימיו עדיין לא נגלית חכמת האמת של זוהר הקדוש לכל אדם אך עתה דתהילות לאל נגלית חכמת האמת נמצא ביאור כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל פשוט הוא דקאי על אור עליון הנחלק ונמשך ובא מאור ספירת המלכות דעולם האצילות שמשם נתהוו נשמות ישראל וזה האור נקרא 'כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל' יען כי ספירת המלכות עצמה נקראת בשם זה של כנסת ונקראת גם כן בשם שכינה ונקראת גם כן בשם אדני ועוד כמה תוארים, וזה האור הנחלק ובא מאור ספירת המלכות דאצילות אשר גם הוא נקרא בשם כנסת ישראל הוא אשר אמר דברים אלו לפני הקב"ה שהוא סוד שם הוי"ה 'שַׂמּוּנִי בָּנֶיךָ' הם נשמות ישראל התחתונים 'כְּחֻלְדָּה זוֹ שֶׁדָּרָה בְּעִקָּרֵי בָּתִּים' כי חלק האור הזה הנקרא בשם כנסת ישראל הוא גם כן נקרא בשם שכינה והוא השורה על ישראל בבית המקדש ואחר שחטאו ישראל נסתלק אור השכינה הזה מבית המקדש וחנה בכותל המערבי וכמו שאמרו רבותינו ז"ל שמות רבה פרשה ב שגם בחרבן לא זזה שכינה מכותל מערבי ועל זה אמרה שַׂמּוּנִי בָּנֶיךָ הַדָּרָה בְּעִקָּרֵי בָּתִּים כי היא שורה בכותל המערבי בלבד. ועוד נראה לי בס"ד מה שהמשילה עצמה כְּחֻלְדָּה כי אור זה הנקרא בשם 'כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל' יש לו כמה כינויים ובכלל הוא שמכוונה בשם 'חוה' וגם מכוונה בשם 'דל' וענין זה הכינוי של 'דל' הוא מחמת עונות ישראל יען כי ידוע דשם אדני במילואו ומלוי מלואו הוא ל"ה אותיות אם תמלא אות התי"ו ביו"ד גם כן, וזו הארה שישנה בשבתות וימים טובים אבל מחמת העונות תתמעט ההארה בימי החול והתי"ו לא תתמלא ביו"ד אלא בוא"ו בלבד כזה ת"ו ולא תי"ו ולפי זה האותיות יהיו מספר 'דל' 34 וזה יורה על דלות ומיעוט וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בפסוק במדבר יד, יז 'וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי' עיין שם. נמצא אם אין עושין רצונו של מקום תתמעט ההארה ויהיה לה כינוי 'דל' ועם כינוי 'חוה' שיש לה הרי כאן צירוף חולדה שהוא 'חוה דל' ולכן אמרה עשאוני כחולדה. ומה שאמר 'שֶׁדָּרָה בְּעִקָּרֵי בָּתִּים' נראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל דספירת המלכות יש בה עשר ספירות ועיקרה הוא נקודה קטנה והתשעה ספירות באים בסוד תוספת ועל ידי העוונות מסתלקים התשע שהן סוד תוספת ותשאר נקודה קטנה שהיא עיקרה עכ"ד ז"ל, ולזה אמר 'שֶׁדָּרָה בְּעִקָּרֵי בָּתִּים' עקרי דייקא. ובזה מובן סיום הכתוב תהלים קיג, ט 'אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה' שנתקשה בו מהרש"א ודוק היטב. וגם לביאור הראשון שביארתי מה שאמר בעקרי בתים על כותל מערבי גם כן יבוא נכון סיום הנזכר והוא דעל ידי כותל זה שנשאר בו השראת שכינה שומרת כנסת ישראל שזה סימן שתחזור עטרה ליושנה וכמו שפירשנו בס"ד על פסוק 'וְלָתֶת לָנוּ יָתֵד בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ' עזרא ט, ח.

18 אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל: "גְּעַר חַיַּת קָנֶה". נראה לי בס"ד גְּעַר בהיפוך גָּרַע כלומר תגרע ותחסר 'חַיַּת קָנֶה' היא חיה שדרה בין הקנים רוצה לומר עשו וקליפתו שבזכות תורה שבכתב שהיא ז' ספרים יגרע ויחסר אות ז' מֵחֲזִיר שהוא קליפת עשו וישאר חרי לשון 'חרי אף', ובזכות תורה שבעל פה שהיא ששה סדרים יחסר אות וא"ו מן עשו וישאר עש ואז יתקיים כי 'עָשׁ יֹאכְלֵם' ישעיה נ, ט ושני אותיות אלו שהם ז"ו יקחום ישראל שנקראים 'עַם זוּ' דכתיב שמות טו, טז 'עַם זוּ קָנִיתָ' וכתיב ישעיה מג, כא עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי. ומה שאמר 'גְּעַר חַיַת קָנֶה' שֶׁדָּרָה בֵּין הַקָּנִים, נראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרב מאורי אור ז"ל קסם כינוי לנוקבה דקליפה עיין שם. וידוע כי הם שתים בסוד שתים זוגות שהם אחד כנגד לאה דקדושה, ואחד כנגד רחל דקדושה ואם כן עשו שהוא דבק בקליפת הזכר הוא דר בין האי קסם דנוקבא ובין האי קסם דנוקבא, ולזה אמר שֶׁדָּרָה בֵּין הַקָּנִים כי 'קסם' מספרו 'קָּנִים' 200. ולכן כתיב בראשית לג, א 'וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ', כי תרי קסם הם כאמור לעיל. ונראה לי בס"ד מה שנדמה עשו לקליפת 'חֲזִיר' דכתיב תהלים פ, יד 'יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר' כי הוא רצה ליקח ברכה מאביו ואחר כך בא יעקב אבינו ע"ה בעצת רבקה אמנו ע"ה ולקח ממנו הברכה על ידי שני גדיי עזים טובים שאמרה לו בראשית כז, ט 'לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים' שהקפידה להביא לה שנים אף על פי שהיה מספיק לאכילת יצחק אבינו ע"ה עשירית של גדי אחד, אך רצתה לעשות פועל דמיוני שעל ידי שני גדיי עזים אלו שהם מספר ב' יחסר מן ברכה שמבקש עשו לעצמו אות ב' וישאר רכה כמנין חזיר 225, ובזה נדמה עשו לקליפת חזיר. והא דאמר השם יתברך דבר זה של מפלת אדום לגבריאל ולא למיכאל? נראה לי על פי מה שפירש רבינו האר"י ז"ל בפסוק ישעיה נב, ג 'וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ' דגאולת מצרים היתה בחסד שהוא סוד כסף וגאולה העתידה להיות מאדום תהיה על פי מדת הגבורה שהוא סוד יצחק יעוין שם, ולכן אמר זה לגבריאל שהוא סוד הגבורה. ועוד נראה לי בס"ד דמצינו על שליטת פרס בא גבריאל ולימד זכות על ישראל והועיל חצי נחמה ובשליטת יוון צווח ולא אשגחו ביה, ולכן עבור זאת מסר הקב"ה הכנעת אדום בידו. ועוד נראה לי על פי מה שכתוב בקהילת יעקב בשם סודי רזא דגבריאל הוא הדיין לפני כסא הכבוד, וכמו שאמרו בגמרא סוטה יב: 'בא מלאך וחבטן בקרקע' והיה מלאך גבריאל. ועוד כתב שם דמלאך גבריאל מראה גבורתו לשרי אומות העולם פעם אחת בשנה כדי להתיש כוחם ולא יזיקו את ישראל עיין שם. ובזה מובן היטב מה שאמר הקב"ה דברים אלו לגבריאל ולא למלאך אחר.

19 גְּעֹר בְּחַיָּה, שֶׁכָּל מַעֲשֶׂיהָ נִכְתָּבִין בְּקוּלְמוֹס אֶחָד. נראה לי בס"ד כי עשו אף על פי שיצא מיצחק אבינו ע"ה לא נתחבר עם יעקב אחיו שקיבל התורה שיש בה תרי"ג מצות אלא נתחבר עם בני נח דאין להם אלא ז' מצוות ומספר השבעה נכתב בקולמוס אחד רוצה לומר רשימה אחת של אחדים דוקא, וזהו שאמר 'מַעֲשֶׂיהָ' רוצה לומר מצוותיה נכתבים בקולמוס אחד. מה שאין כן מספר תרי"ג מצוות שקבלו ישראל נכתב בשלושה קלמוסים רוצה לומר שלושה רשימות שהם רושם אחדים ורושם עשרות ורושם מאות הרי שלשה קולמוסים. ולכן אמר הקב"ה לישראל שמות יט, ה 'וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה' דוגמת הַסֶּגוֹל שהוא שלושה נקודות. ועוד נראה לי בס"ד מה שאמר 'מַעֲשֶׂיהָ נִכְתָּבִין בְּקוּלְמוֹס אֶחָד' שיש לכל אדם שני ספרים למעלה אחת של זכיות ואחת של עוונות כמו שאמרו משנה אבות ב, א 'וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין', ואם כן יש לו ב' קלמוסים קלמוס של מלאך רחמים הכותב הזכיות וקלמוס של מלאך הדין הכותב עונות כי אין מלאך הממונה על מעשה רחמים עושה מעשה דין ולא להפך כמו שאמרו הרא"ם ז"ל. והנה כל זה באדם שיש לו זכויות ויש לו עוונות, אבל רשע גמור מאד שאין לו זכויות כלל, אם כן אין לו קולמוס של זכויות אלא כל מעשיו נכתבים בקולמוס אחד של מלאך דין הכותב העוונות. ועוד נראה לי בס"ד דיש אומה כותבת גזרות רעות על ישראל, אך אחר כך תחזור בה ומחלפת כתב הגזרה מרעה לטובה, וכדהוה במלכות אחשורוש שכתב תחילה אגרות רעות וחזר וכתב אגרות טובות, אבל אלו קשים הם שמעשיהם נכתבים בקולמוס אחד שאין מחלפים קולמוסיהם מרעה לטובה אלא מה שנכתב בקולמוס רע ישאר ולא ישתנה הדבר ההוא לטוב. או נראה לי בס"ד כי המדקדקים אחר שכותבים כתב גזרה אין עושים זה הנכתב במושכל הראשון עיקר אלא חוזרים ומעיינים בו היטב ומתקנים בו כמה דברים שאינם עולים כראוי, אך אלו לרוע הנהגתם אין מדקדקים לתקן דברים שנכתבו במושכל הראשון אלא כל שפלט הקלמוס בראשונה הוא יקום ויהיה ולא ישתנה, דאין חוששים לתקן המעוות שנפל אצלם במושכל הראשון וזו רעה חולה מאד. או יובן בית המקדש נקרא אֲרִיאֵל שהוא מספר קוּלְמוֹס 242 והם כתבו שטנה להרוס קולמוס אחד שהוא בית שני, ולכן מעשיהם יהיו נזכרים להנקם מהם באלף השישי שהוא בחינת היסוד הנקרא קולמוס כמו שאמרו בספר מא"א ז"ל, קולמוס כינוי ליסוד שכותב בספר המלכות יעוין שם, ולכן בו יהיה נקמה לעשו שהחריב את אריאל שהוא מספר קולמוס ויבנה בית שלישי שהיא גְּאוֹן יַעֲקֹב 242 שעולה מספר קולמוס.

20 "עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים"; שֶׁשָּׁחֲטוּ אַבִּירִים, כַּעֲגָלִים שֶׁאֵין לָהֶם בְּעָלִים. נראה לי בס"ד דריש עֲדַת מלשון העברה וסילוק שהעבירום וסלקום מן העולם בהריגתם או מלשון ישעיה מב, כב 'הָיוּ לָבַז' תרגומו הוו לעדי. וכן שם שם, כד 'מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב' תרגומו מאן מסר לעדי יעקב, וכן בראשית מט, כז 'בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד' וכנזכר בערוך ז"ל. ומה שאמר 'מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף', רמז בזה רעתם שתבוא להם לעתיד כי פלוני חציו ס"מ הוא רע וחציו א"ל הוא טוב, ולעתיד יתבער הס"ם שהוא פרס של שמו על ידי 'רַצֵּי כָסֶף' היא הצדקה וזהו 'מִתְרַפֵּס' קרי בה 'מת פרס ברצי כסף'. ומה שאמר וְאֵינָן עוֹשִׂין רְצוֹן בְּעָלִים, כתב מהרש"א ז"ל אינו מפורש זה בקרא, ואפשר שהם דברי רבי יוחנן עיין שם, וזה דוחק. ונראה לי בס"ד דמפורש זה בקרא כי זה קאי על מה שנאמר תהלים סח, לא 'עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים' שדרש בזה שֶׁשָּׁחֲטוּ אַבִּירִים, כַּעֲגָלִים שֶׁאֵין לָהֶם בְּעָלִים ואף על פי שהוא בתחלה 'מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף' שלקח שוחד ממון עם כל זה הם שוחטים אבירים כעגלים שלוקחים ממון לפטור וסוף הורגים ואין עושין רצון בעלים שלקחו מהם הממון.

21 קְרָבוֹת שֶׁהָיוּ חֲפֵצִין בָּהֶם. עיין מהרש"א ז"ל. ועוד נראה לי בס"ד הכוונה קרבות על דרגא דשקר, דאמרו רבותינו ז"ל בגמרא שבת קד. 'מאי טעמא שקר מקרבן מיליה ואמת מרחקן מיליה' רוצה לומר אותיות שקר קרובים זה עם זה באלפ"א בית"א ואותיות אמת מרוחקים, ולזה אמר קְרָבוֹת שֶׁהָיוּ חֲפֵצִין בָּהֶם דהיינו אותיות שקר דמקרבן להדדי שאינם חפצים באמת דמרחקן מיליה וזו דרגא דשקר שבחרו בה הביאתם לידי פיזור דמרחקן מיליה. ובזה פרשתי בס"ד ירמיה לא, ב 'מֵרָחוֹק הֳ' נִרְאָה לִי' כלומר בדרגא דאמת דמרחקן מיליה לכן אמר לי השם יתברך 'וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ'. ולכן אצל אברהם כתוב בראשית כב, ד 'וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק' המקום קאי על הקב"ה שנקרא בשם מָּקוֹם ראהו בדרגא דאמת.

22 שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה שְׁוָקִים יֵשׁ בִּכְרַךְ גָּדוֹל שֶׁבְּרוֹמִי. כן הגרסא בעין יעקב ובודאי אגדה זו אינה כפשוטה כי למה צריכין לשמוע דברים אלו מפי רבי ישמעאל? הלא מכל אדם שהלך לשם יכולים לדעת זאת. ועוד היתכן דרבי ישמעאל בחליו יפנה דעתו לדבר בדברים חיצונים אלו להודיע מה שידע משווקים ורחובות של כרך רומי? על כן בודאי אגדה זו אינה כפשוטה! ונראה לי בס"ד כְּרַךְ גָּדוֹל שֶׁבְּרוֹמִי הוא גוף האדם שנקרא 'עיר קטנה' ולכן גוף הצדיק יש לכנותו בתואר 'כרך גדול' שהוא ברום המעלות, ושס"ה שווקים רמז לשס"ה גידין. ומה שאמר כָל אֶחָד יֵשׁ בּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ בִּירָנִיּוֹת רמז לפנימיות של שס"ה גידין שהוא חלק הרוחני שבהם שכל אחד כלול מכל השס"ה חלקי הרוחנית של שס"ה גידין ובכל אחד מאלו השס"ה חלקים שבשס"ה הגידין יש בו שס"ה מעלות רוצה לומר שס"ה אורות של שס"ה מצוות לא תעשה שמאירים אורות אלו בהם, ובכל אחת יש בה לזון את כל העולם כלומר בכל אור מצווה של שס"ה לא תעשה יש בו כדי סיפוק לזון את כל הגוף הנקרא 'עולם' שזכות מצווה אחת תספיק לזונו בעולם הזה. ושאל רבי שמעון הַנֵי לְמַאן? פירוש למי ראוי שנאמר עליו דברים אלו? והשיב 'לָךְ וּלְחַבְרָךְ וּלְחַבְרֵי חַבְרָךְ' דאין דברים אלו ראוי להאמר אלא על צדיקים העוסקים בתורה בימים ובלילות בקדושה ובטהרה. והא דאמר לו שלושה חלוקות לָךְ וּלְחַבְרָךְ וּלְחַבְרֵי חַבְרָךְ כנגד העוסקים בתורה שבעל פה שהם מארי משנה מארי תלמוד מארי אגדה. ועוד נראה לי בס"ד על דרך הסוד, כְּרַךְ גָּדוֹל רמז לזעיר אנפין שהוא גדול מנוקבא ועומד ברום המעלות, ושס"ה שְׁוָקִים רמז לסוד שס"ה ימות החמה שבו, וכל אחד יש בו שס"ה בִּירָנִיּוֹת רמז לחמשה חסדים דאימא שהם חמשה פעמים ס"ג עם האותיות שלהם בסוד דניאל ט, יט 'אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה' ראשי תיבות שס"ה כנודע, כלומר כל אחד מן שס"ה הנזכר מקבל ולוקח הארה מן חמשה חסדים דאימא שהם שס"ה, וגם עוד כל אחד מן שס"ה הנזכר מקבל עוד מן חמשה חסדים דאבא שהם חמשה פעמים חמשה. ושאל לְמַאן תמשך הארתם והשפעתם? והשיב לָךְ וּלְחַבְרָךְ וּלְחַבְרֵי חַבְרָךְ כלומר לישראל דוקא שכוללים ג' מינים שהם חכמים ובעלי מצוות והמון העם וידוע כי בעלי מצוות נטפלים לחכמים שמחזיקים בידם והמון העם נטפלים לבעלי מצוות שהם העשירים.