בן יהוידע על קידושין ע״א

1 כֶּסֶף מְטַהֵר מַמְזֵרִים מלאכי ג, ג. נראה הכונה דממזר מטהר זרעו בשפחה שהיא מקנת כספו ותלה הטהרה במסבב שהוא הכסף שקונים בו את השפחה. ושמעתי בשם רבני אשכנז ז"ל דאדם עז פנים סימן שהוא ממזר וכן אמרו על פי בבא מציעא פג: 'מדחציף כולי האי שמע מינה ממזר הוא' אך אם זה החצוף הוא עשיר אבד סימן זה דיאמרו מחמת עושרו הוא עז דכתיב 'וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת' משלי יח, כג נמצא כסף מטהר ממזרים ומחפה עליהם, עד כאן שמעתי. ואמרתי קודם אותיות ממזר יש אותיות קולל 166 שהוא לשון קללה אך מספרם של אותיות אלו יהיה גם כן מספר כספו 166 לרמוז הממזר אשר הוא קולל מן העושר כספו יהיה מחפה עליו.

2 תָּנוּ רַבָּנָן: בָּרִאשׁוֹנָה, שֵׁם בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת הָיוּ מוֹסְרִים אוֹתוֹ לְכָל אָדָם וְכוּ' שמות ג, טו. כתב הרב פתח עינים ז"ל בשם רבינו האר"י ז"ל כי שֵׁם בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הוא שם הוי־ה אהי־ה אדנ־י בשילוב אשר הם שתים עשרה אותיות והנקודות הם שהצניעום מפני הפריצים כדי שלא ישתמשו בו וכו' עיין שם ודברים אלו לא נמצאו בשמונה שערים שסידר מהרש"ו מורנו הרב רבי שמואל ויטאל ז"ל ורק דברים אלו מצאתים בספר לקוטי הש"ס מהאר"י ז"ל הנדפס מזמן רב ולא יכולתי להבין איך שם שילוב זה יאמר אותו הכהן בברכת כהנים במקום שם הוי־ה? ואם נאמר שהוא רק בכונת הלב איך אומר כאן דמבלעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים? ונראה לי בס"ד כי השילוב של שלשה שמות הנזכר שהוא שתים עשרה אותיות מכוין בלבו כשמזכיר את השם אך הנקודות של שם השילוב הנזכר היה הוגה בהם את השם בברכת כהנים שאומרו והוגה בו באותם הנקודות של שם השלוב הנזכר וכדי שלא ירגישו השומעין בנקודות מה הם היה מבליע הגייתו בנקודות ההם בנעימת אחיו הכהנים ואז השומעין לא ירגישו בנקודות מה הם.

3 אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שֵׁם בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת, אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ אֶלָּא לְמִי וְכוּ' שמות ג, טו. נראה לפי פשוטו דקאי על שמות אָנָּא בְּכֹחַ שהם ארבעים ושתים אותיות ולכן לא ימסרו אותו אלא למי שיש בו ששה דברים אלו שהוא צנוע ועניו וכו' ששם זה הוא שבעה שמות וכל שם מהם הוא ששה אותיות. מיהו אפשר לפרש דקאי על שם הוי־ה דאלפי"ן יו"ד ה"א וא"ו ה"א וכנזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י בביאור מאמר שמא גליפא מפרש בארבעים ושתים אתוון שפירש רבינו ז"ל דקאי על שם הוי־ה דאלפין עם המלוי ומלוי המלוי שהם ארבעים ושתים אותיות ובו מצטיירת הנשמה על ידי שם בן ארבעים ושתים זה, עד כאן דבריו עיין שם. ועיין עוד בשער הכונות בדרושי הלילה בעליית הנשמה דשם בן ארבעים ושתים זה הוא באצילות ויש שם ארבעים ושתים בעולם הבריאה עיין שם. ואפשר לרמוז זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם, זה גימטריא י"ב 12 רמז לשם בן י"ב אותיות הנזכר לעיל וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר שמות ג, טו תיבת וְזֶה עם נקוד הסגו"ל 42 עולה מספר ארבעים ושתים.

4 אֶלָּא לְמִי שֶׁצָּנוּעַ וְעָנָו וְעוֹמֵד בַּחֲצִי יָמָיו וְאֵינוֹ כּוֹעֵס וְאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר וְאֵינוֹ מַעֲמִיד עַל מִדּוֹתָיו. נראה לי בס"ד ענוה לבדה לא תספיק כי שמא הוא עניו מבחוץ וגאה מבפנים כמו אותו כומר שהיה בזמן הרמב"ן ז"ל שהיה מראה ענוה בתכלית ובלבו מתגאה בה ועושה כן כדי שישבחוהו, לכן אמר צריך שיהיה צנוע שאינו מפרסם מעשיו הטובים כמו שנאמר וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹקֶיךָ מיכה ו, ח ואם כן ודאי ענוה זו אמתית שאינו עושה ענוה כדי להשביח עצמו וכיון שהוא עניו באמת אין חוששין פן יקפיד על אדם שחטא לו ומענישו בשם הזה. ומה שאמר עוֹמֵד בַּחֲצִי יָמָיו כי לפעמים יהיה האדם מן הנעלבים ואינם עולבין אך אם עודנו בחור בתוקף החומר יזדמן שברבוי העלבונות שעשה לו אדם זה יגבר ויבער דמו בקרבו ותעלה אש חמתו באותו אדם ואז יצא מידו תקלה על ידי שם זה שיענישו בו אבל אם עומד בחצי ימיו אין בו תגבורת הדם ואפילו ברבוי העלבונות יוכל לכבוש כעסו ויסבול העלבונות אף על פי דרבו מאד וגם צריך שלא יהיה כַּעֲסָן מצד המזג שלו וגם שלא יִשְׂתַּכֵּר דשמא שכרותו משנה דעתו ויעשה דבר רע וגם צריך שמצד טבעו אֵינוֹ מַעֲמִיד עַל מִדּוֹתָיו רצונו לומר אינו נוטר איבה בלבו דשמא ברבוי הפעמים יתקבצו חלקי האיבה שנטר בלבו ויעשו רושם לפעול פעולה של נזק.

5 וְכָל הַיּוֹדְעוֹ וְהַזָּהִיר בּוֹ וְהַמְשַׁמְּרוֹ בְּטָהֳרָה. נראה לי בס"ד זָּהִיר בּוֹ רצונו לומר אינו מלמדו לכל אדם וְהַמְשַׁמְּרוֹ בְּטָהֳרָה כי בעת שמשתמש בו בהכרח מטהר עצמו תחלה באפר פרה משום טומאת מת כי עד זמן האמוראים היה מצוי אצלם אפר פרה אָהוּב לְמַעְלָה על אשר מכבד את השם וְנֶחְמָד לְמַטָּה על אשר בידו לשבור עצם ואינו שובר.

6 אָמַר לֵיהּ: אוֹרַיְתִין כָּשְׁרָן, בְּנַתִּין לָא כָּשְׁרָן. קשא מה שייכות הא בהא והלא אמרו רז"ל יבמות סג. 'נחית דרגא ונסיב איתתא' על כן דילמא לא היה רוצה לישא בת גדולים כי רבי יוחנן היה ראש ישיבה בארץ ישראל ושני לנשיא? ונראה לי בס"ד דאמרו רז"ל סנהדרין יט: כל 'המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו' ולזה אמר אוֹרַיְתִין כָּשְׁרָן דעל ידה אתה נחשב בן שלי ואמאי בְּנַתִּין לָא כָּשְׁרָן לך? הלא אתה בן שלי והיא בת שלי! והא דאמר לו דברים אלו בעת שהרכיבו על כתפו להעבירו בנהר ולא אמר לו כן בעת שהיה לומד ממנו תורה? נראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרב עיון יעקב ז"ל דשמוש גדול כזה של גנאי שהוא להרכיבו על כתפו להעבירו הנהר אם לא היה לרבי יוחנן דין רבו מובהק הוה אסור לזעירי לזלזל בכבוד תורתו כל כך עיין שם. וידוע דאמרו רז"ל תורה נקראת אשה לתלמיד חכם ונמצא כיון שנשאו על כתפו הורה שיש לרבי יוחנן עליו דין רבו מובהק וכיון דהוא רבו מובהק נמצא נחשב זעירי חתנו של רבי יוחנן באשה הרוחנית ולכן ראוי שיהיה חתנו גם באשה הגשמית ולכן בא עליו בטענה זו בעת שהיה משמשו תשמיש בזוי דבזה נמצא זעירי מודה דרבי יוחנן הוא רבו מובהק וכיון דהוא רבו מובהק נמצא חותנו באשה הרוחנית וראוי שכן יעשה באשה הגשמית להיות חתנו של רבי יוחנן.

7 אִם רָאִיתָ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁמִּתְגָּרִים זֶה בָּזֶה, שֶׁמֶץ פִּסּוּל יֵשׁ בְּאֶחָד מֵהֶם. יש לדקדק הוה ליה למימר בקיצור 'אִם רָאִיתָ שְׁנַיִם מִּתְגָּרִים זֶה בָּזֶה' וידענא דעל בני אדם קאי ולא על בהמות? ונראה לי בס"ד דקא משמע לן בזה דלא איירי בשנים שהם רחוקים בטבעם ודעתם כגון שזה חכם וזה טפש זת גדול המעלה וזה פחות אלא איירי בשנים שהם שוים במעלה בטבעם ודעתם וחשיבותם דשניהם נקראים בני אדם שוים אשר לפי מנהגו של עולם ראוי שיהיו אוהבים זה בזה ונוחים זה לזה וכמו שאמרו בבא קמא צב: בשם בן סירא 'כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו' עיין שם. ומאחר דראוי להם שיהיו אוהבים זה בזה ומתערבים זה בזה ואתה רואה אותם שהם מתנגדים זה בזה לכן יש לחשוב ולתלות שיש פיסול באחד מהם ואין מניחים אותם לדבק אחד בחברו ולזה אמר שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם רצונו לומר שוין במעלה וחשיבות ובדעת ובטבע. מיהו גם בזה לא דברו רז"ל אלא על פי הרוב ואפשר שיזדמן גם בכהאי גונא דהם מתגרים זה בזה ואין פיסול באחד מהם אלא יש סיבה אחרת ובעונותינו הרבים דשכיחה שנאה מחמת קנאה בטלה הוכחה זו.