תוספות על זבחים ט׳ ב:כ׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על זבחים ט׳ ע״ב:י״ז תוספות על זבחים ט׳ ע״ב:כ״ו »

1 רש״ש פתח ↗

תד"ה ושחט. לעיל בפרקין כו'. ובהרע"ב מביא ע"ז קרא דמחטאתו אשר חטא שתהא לשם אותו החטא. ותימה על התוי"ט שלא העיר עליו בזה:

2 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

וזה ג"כ מה דס"ד בהך דכתובות ד"ט במאי דאמר ר"א אין האשה נאסרת על בעלה כו' דרק בעדים, ועי' ברש"י יבמות דנ"א ע"ב דס"ל דגבי נישואין דרבנן אינה נאסרת אף בעדים רק ע"י קינוי וסתיר' ובשיטת ר"ת ז"ל בכתובות ד"ג וכמה מקומות גבי ע"י ב"נ ובתוס' יומא דפ"ב, אך ר"ל כך דהנה חזינן שיטת התו' בכתובות ד"ט שם דאף דלבעל נאסרה ע"י דרך המנאפים כמו בהך דמכות ד"ז ולא כשיטת בה"ג דס"ל דגם לבעלה אינה נאסרת בזה רק אם ראו כמכחול כו' כמבואר בהל' מיאון ואף דמיתה חייבים בכדרך כו', ס"ל דזה רק דין, וכמו דיליף בספרי פ' תצא פסק' רמ"ב וע"ש פסק' רמ"ו גבי אונס מקרא דושכב אבל לאוסרה על בעלה דב"ד יכופו אותו להוציאה וזה בגדר טומאה עי' יבמות די"א ולזה צריך עדים ברורים עי' יבמות דכ"ד ע"ב וגיטין דפ"ח, אז צריך מציאות ממש, לא דין בלבד, וכן ס"ל גבי קידושי ביאה ג"כ כה"ג כמבו' בבה"ג בסוף הלכות קידושין ולא כמ"ש רבינו ז"ל בהל' אישות פ"ג ה"ה ובפ"י מה' גירושין הי"א דדי ביחוד שמתיחדי' שניהם בפני עדים ועי' בתוס' קידושין דף י"ב ע"ב וביבמות דנ"ב וכבר כתבתי בזה דרבי' ס"ל דביא' של קידושין הוי ג"כ בגדר קנין כמו שאר קניני אישות ולכך מהני תנאי כמבו' כתובות דע"ד אתקוש כו' ודי באומד כמו יחוד שנתייחדו לשם קידושין אך מ"מ י"ל דכיון דחזינן דהתו' אמרו בגבי יבמה דרק ביאה שייך בה אם כן חזינן דביאה הוי עצם הדבר ובזה לא שייך תנאי כמ"ש בזה ועי' ב"ק דק"י ע"ב וקידושין דכ"ג גבי על מנת כו' לכן נראה דאם קדשה בביאה בפני עדים ובכמכחול כו' אז לא מהני תנאי וכמו גבי יבמה ונראה דזה ר"ל שיטת רבותיו של רש"י בכתובות ד"ג ובגיטין ל"ג במאי דאמר שוויו' רבנן כו' דס"ל דכל מקדשי בביאה לא הוי קידושין וזה תמוה מאד ועי' יבמות קי"ח ע"ב וסנהד' די"א רק ר"ל כך לפי מה שכתבתי דהיכא דקדיש בביאה במציאות, לא בגדר דין, דאז הוי קידושי עצם לא בגדר תנאי בזה אפקעינהו רבנן והוי רק קנין כמו שאר קידושין ואז די ביחוד ועי' ביבמות דנ"ב ע"א גבי יבמה אם בעל בלא מאמר, ע"ש בתוס' בד"ה אם, ונ"מ ג"כ שם במה דפליגי הירוש' ביבמות פי"ג והתוספת' ביבמות פ"ו גבי אשת חרש שנפלה לפני יבם פקח ובעלה סתם לשם יבום אם הוי עי"ז א"א דאוריית' או לא או רק במפרש לשם קידושין וע"ש דנ"ב ע"ב בהך דרבי ורבנן, ואז י"ל דאח"כ צריך לעשות בה מאמר דהיינו קדושי כסף, וכן להיפך אם קידשה בכסף בלבד דמן התורה הוי א"א מחמת הקידושין שלו ומדרבנן עדיין הוא בגדר יבמה, ועי' בהך דקידושין דמ"ה ע"א תו' ד"ה צריכה ואכ"מ. עכ"פ ס"ל לבה"ג דגבי קידושי ביאה צריך לבעול בפני עדים דווקא ואז י"ל דצריך מציאות ממש, וכן נראה לי בשיטת רבינו בהל' גירושין פ"י הי"ז גבי מגרש וחזר ובעלה בפני עדים סתם דהוי א"א גמורה דשם צריך מעשה ממש, עכ"פ ס"ל לבה"ג דגדר טומאה גבי א"א שזינתה דצריך שהעדי' יראו המעשה ממש אך אנן לא ס"ל כן, ועי' תו' כתובו' דס"ג, אך י"ל דאז האיסור עלי' רק בגדר דין וזה ר"ל ג"כ הך דקידושין דע"ז ע"ב דשם זנות יש גם בישראל ור"ל כך דזונה ג"כ הוי פסול דין לא מחמת מעשה ובזה פליגי רבינו והראב"ד בהל' איסורי ביאה פי"ח ה"ג גבי גיורית קטנה כו' ועי' בתוס' סנהדר' דפ"ב וביבמות דס"א ודמ"ד ע"ב אם גם בלא מעשה הוי זונה, ועי' בירוש' יבמות פ"ו דגיורת שנשאת לכהן פצוע דכא אי נימא דשרי מ"מ אינה יכולה לאכול בתרומה מחמת שיש עליה שם זונה עי' יבמו' דנ"ז ודע"ו ולכך נקט שם רק בת גרים ע"ש בגמר' וכן מורה לשון רבינו בהל' תרומות פ"ז הל' י"ג ואף דהא רבינו פסק בהל' איסורי ביאה פט"ז דכהן פצוע דכא מותר בגיורית ולמה נקט דווקא בת גרים, חזינן דס"ל כשיטת הירוש' דמ"מ אסורה מלאכול בתרומה דיש עליה שם זונה והארכתי בזה במה דביבמות דנ"ו ע"א נקט שם דבת ישראל שנשאת לכהן אוכלת בתרומה בגדר קדושה ור"ל דהיינו שחל עלי' גופא שם בת כהן עי"ש דס"ח ע"ב ובירוש' שם ספ"ט דנעשית כבת כהן ובדף נ"ז נקט מחמת קנין ע"ש בתוס' דס"ח וכ"מ, ונ"מ כגון בת ישראל שנישאת לכהן וזנתה ועדיין לא גירשה ואכלה תרומה אם משלמת את החומש דלאחר גירושין וודאי משלמת כמבו' בפ"ח דתרומות אבל קודם גירושין אם אז עדיין שם בת כהן שנתחללה, וזה ר"ל הירו' בתרומות פ"ז ע"ש בהל' ב' דאמר שם דזנות בא"א לא הוי חילול מחמת עצמה וזה ר"ל רש"י ביבמות די"ג ע"ב ודס"ח ע"ב ודצ"א ע"א דנקט שם רש"י רק קנסא ור"ל לחומש וזה רק גבי נשואה, שנישאת לכהן אבל ארוסה הוי רק קנין וכן י"ל דאף לר"י דבת גרים מותרת לכהן מ"מ גדר קדושה לית בה רק כשרות, ע"ש דנ"ז ע"א ומותרת ג"כ לממזר עי' בקידושין דע"ד ודע"ו וביבמות דפ"ד ע"ב ובמאי דפליגי רבינו והתו' אם אמה ישראלית אם מותרת לממזר עי' בדברי רבי' בפט"ו מה' אסו"ב ה"ז ותוס' קידושין דע"ד ע"ב ע"ש, וי"ל דזה תלי' בהך מחלוקת דר' יוסי וראב"י אז רק יש בה גדר כשרות וכן מעוברת שנתגיירה וילדה בת דמבוא' בדברי רבי' בה' אסו"ב פי"ט הי"ב ע"ש דמוכח דאף דיעבד אם נישאת לכהן תצא דאסורה לכהן וכן מבו' בה"ג אם נישאת לכהן פצוע דכה אז מה שאוכלת בתרומה רק מחמת גדר קנין ואז אם זינתה אף שלא גירשה חייבת בחומש כיון דלית בה עצם קדושת כהן, עכ"פ יש גדר זונה אף בלא מעשה ולכך סבירא לן דאסורה לבעלה מחמת גדר זונה לא מחמת טומאה וס"ל להתו' בכתובות ד"ט דזה רק לבעל ולא לבועל וכן שיטת ר"ת ז"ל דגבי אשת ישראל שנבעלה לב"נ דבעלה אסור בה רק בגדר זונה ולא בגדר טומאה ונ"מ לבועל אם נתגייר וכן ליכא הך דין דיבמות די"א וצריכה חליצה, אבל אחר קינוי וסתירה אז הוי טומאה בגדר דין, וס"ל לרש"י ז"ל ביבמות דנ"א ע"ב בגבי קידושין דרבנן לא נאסרה ע"י הזנות ע"י גדרי התורה דהיינו בלא מעשה ממש רק ע"י קינוי וסתירה וזהו ג"כ כוונת הגמ' בכתובו' ד"ט במאי דאמר שם בפ"פ וכבר כתבתי בזה אם חד"א הוי נאמנות על עצמו או דין, והנה דבר דאף לפי דבריו לא הוי וודאי איסור רק ספק וזה ר"ל הגמ' דכתובות שם דאף הוא לא אמר שהיא וודאי זונה רק שאמר פ"פ כו' ומביאים ראי' מהך דקידושין דס"ה גבי אומר לאשה כו' דנקט שם אסור בקריבותה סתם ומשמע אף באחותה אף דזה לא הוי איסור דין בעלמא רק ע"י מציאות כיון דלאחר מיתה שריא וכמ"ש לעיל בשם הירוש' גבי בת כהן שנישאת לישראל וזנתה ע"ש וא"כ ע"כ דמאמינין לי' במציאות וא"כ ה"נ גבי פ"פ ולכך אסורה ולא מייתי ראי' מהך דיבמות דקי"א ע"ב גבי לא נבעלתי כו' אך מ"מ מהו האיסור דכאן, אם היא אסורה עליו אז הוי כמו מה דאמרי' בנדרים ט"ו ע"ב הנאת כו' אסור שאין מאכילין ור"ל אם הוא אסור בה או היא אסורה עליו, ונ"מ היכא דמשועבד לה, ועי' בירוש' גיטין פ"ח גבי הך דנמצא גט יוצא מיד האיש ושובר מיד האשה דנקט שם לאחר זמן לא כל הימנו ע"ש ופליגי אם רק לאחר שנשאו או לאחר אירוסין ג"כ כן דאז רק בגדר זכות ולא גדר עצם וכמ"ש לעיל גבי אכילת תרומה של בת ישראל שנשאת לכהן, ועי' בגיטין שם דפ"ט גבי קלא דבתר אירוסין ובירוש' פ"א דקידושין דאף למ"ד דאם האב קדש בתו שהיא אמה העברי' יכול האדון לייעדה ולא יכול האב להפקיע זכות התו' שנתנה להאדון מ"מ כשנישאת פקעה זכות האדון עכ"פ זה תלי' בהך אם היא אסורה עליו או הוא אסור בה דאז ע"י דיבורו איננו יכול להפקיע השעבוד שהוא משועבד לה וזהו הס"ד דגמ' לר"א אין האשה נאסרת על בעלה ור"ל דרק הוא אסור בה ושוב אינו יכול להפקיע השעבוד ע"י פיו ועי' עירובין ד"ל גבי אדם אוסר עצמו באוכל ואכמ"ל. והנה עוד נ"מ במ"ש לעיל דרבינו פס' בהל' איסו"ב יבמה שזינתה נעשית זונה מ"מ נראה דאם היבמה היית' מעוברת וולד גמור דאף דקיי"ל ביבמות דל"ו דאין הוולד פוטר עד שיוצא לאויר העולם מ"מ הא מבואר שם דפ"ז דזה רק איסור חוציי אבל מ"מ גדר מה שנשאר בה מקנין האישות של בעלה הראשון כבר פקעה עי"ש ולכך אם בא עלי' היבם חייב קרבן ולכך אינה נפסלת אם אח"כ בא עלי' אחר ואח"כ ילדה וולד גמור. וכה"ג כתבתי גבי בת כהן שנתעברה מישראל שלא ע"י קידושין ואח"כ מת העובר לא בגדר נפל דמעיקר' עי' תוס' יבמות דל"ה ע"ב ותוספת' יבמות פ"ז דמותרת לאכול בתרומה אם מ"מ אם יש לה גדר חוזרת לבית אבי' דאסורה לאכול בקדשים ובגדר פסול הגוף או רק העובר היה מעכב עליה ובגדר פומייהו הוא דכאיב להו.וכן הדין גבי עד רשע לאחר שנפסל בב"ד נעשה פסול הגוף וכבר כתבתי בזה דנ"מ גבי סוטה ודאית וגירשה בעלה ואח"כ החזירה ומת בלא בנים, אז הוי כשאר חייבי לאוין, וכן נ"מ גבי בן שיש לו לכהן מגרושה דעשה חלל ונשתנה הגוף זה צריך ג"כ רק ע"י ב"ד סמוכים וכמבו' בירוש' תרומות פ"ח וקידושין דס"ו וכבר כתבתי בזה, ועי' כתובות דמ"ו גבי מוציא ש"ר על יבמתו בזמן שהיית' תחת אחיו, ובסוטה די"ח אם יכול לגלגל על זה ע"ש ברש"י ואינו מובן דהא אם זנתה תו אינה זקוקה שאינה אשתו כלל ועל כרחך דכל זמן שלא נתברר בב"ד לא פקע ממנו כל הקנינים שלו וכבר כתבתי בזה וכן הך מחלוקת אם קידושין תופסים ביבמה ואם חליצה מהני בלילה וכן במה דמבואר ביבמות דק"ה דלכו"ע צריך עדים על חליצה ג"כ ע"ש. עכ"פ אי נימא דעיקר הזיקה הוא שנשארה עדיין אגידה בשעת מיתה בבעלה ע"י האח שיש לו. כל שלא יצא ראשו ורובו בעוד הבעל בחיים לא נשארה, דבזה לא שייך למפרע כמ"ש לעיל והנה גבי טומטום באמת רבינו גבי בן סו"מ, וכן גבי בכור בהל' נחלות והל' יבום והל' ממרים סבירא ליה דכל הני רק לאח"כ אבל אם נקרע קודם לא איכפת לן אך מפשטות הגמ' דב"ב שם לא משמע כן, רק דכיון דלא חל עליו גדר בן גמור לא, וכבר כתבתי בזה די"ל דזה ר"ל ר' יהודא ביבמות דפ"א גבי טומטום ור"ל דהוי כמו רפואה של סריס חמה דהיינו רק מכאן ולהבא וכן קריעה של טומטום אבל גמ' דילן לא ס"ל כן, איך יהי' הדין לגבי פדיון הבן אם נקרע לאחר ל' יום וזה דר"ל מוסיפין עד עולם דהיינו אף שנקרע לאחר זמן מרובה מ"מ צריך לפדותו. נחזור לעניננו לשיטת רבינו הכהן יש בו זכיה בבכור בגדר קרבן עצמו ובאמת קשה איך שייך לומר גבי בכור שיעשה תמורה הא הוי כמו קרבן שותפות כיון דשייך לאנשי משמר עי' ב"ק דק"י ע"ב גבי כהנים בגזל הגר ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דאז זכי ביה הכהן ועי' זבחים דנ"ז ע"א דאמר שם בכור מתנה לכהן ושם ד"ב משמע קצת דלכתחילה שייך בבכור בשעת הקרבה גדר שם בעלים. גם י"ל דהך מחלוקת דתמורה ד"ז פליגי אם עכ"פ כהן לוקה אם המיר לפי שיטת רבינו דקרבן שותפות נהי דלא עבד תמורה אבל מ"מ לקי אך מלשון הגמ' לא משמע כן וזה ודאי רק אם יש לו איזה זכיה והארכתי בזה במקום אחר אם נשים אם המירו בקרבן ציבור כמו תמידין ומוספים אם עכ"פ לוקים דכיון דלא שקלינן מהם שקלים הוי רק כמו אחרים בזה הקרבן או מ"מ הם בכלל צבור וע' תוספות שבועות די"ד וזה ר"ל הך דזבחים ד"ו וביומא דנ"א בקופיא מכפרי ור"ל דאף דאין להם חלק בגוף המציאות מ"מ יש להם זכות ושפיר מכפרי וכן נ"מ גבי פר העלם דבר של צבור למד"א דפר אחד לשבט אם המיר א' משבט זה בפר של שבט זה אם עכ"פ לקי וי"ל דזה תליא בהך מחלוקת דהוריות ד"ג ע"ב אם מתרומת הלשכה הוא בא או מתחילה גובים, ובאמת לכאורה קשה למאי דמבואר בזבחים ד"ד דגבי קרבן צבור לא שייך שינוי בעלים הרי משכחת כה"ג פר העלם של שבט זה לשל שבט זה וצ"ל דנ"מ בין אם הגוף של השבט או רק הצורה והכפרה של השבט וזה ג"כ גדר מקופיא הנ"ל גם י"ל נ"מ לפי דברי רבינו בהל' שגגות פי"ב דיש חילוק בין פר העלם דבר של שאר מצות דאז אין כפרת כל השבטים מעכבים זה את זה ובין של ע"ז דאז מעכבי' וכמבואר בספרי פרשת שלח ואז י"ל דאם המיר משבט זה על שבט אחר ג"כ לקי ובאמת לכאורה י"ל דזה הוא כונת הגמרא תמורה ד"ב ע"א גבי הכל מתפיסין בתמורה כו' ועי"ש בע"ב דצריך רבוי לאשה למלקות בתמורה אך י"ל דנ"מ בקרבן ציבור אם אשה לקיא עכ"פ ובפרט בפר העלם דבר דמבואר בירושלמי פ"ז דפסחים דאשה לא מכפרא בה ועי' בספרי פרש' שלח. עכ"פ גבי עיר הנדחת אם הכהן והבעלים שניהם הוו מרשעים שבה אז שייך גדר זבח רשעים גם על בכור ואם רק א' מהם י"ל דשפיר קריב ובזה יש ליישב מה שהקשה הראב"ד ז"ל כאן. ובאמת רבינו ז"ל בהלכות בכורים לא חשיב על בכור בעל מום דהוי גדר מתנה לכהנים עי"ש בפ"א ובהל' בכורות פ"א דהוי נכסי כהן ועי' חולי' דקל"א ובכורות דכ"ח דזה שני דברים דהרי בכור בעל מום מעיקרא ג"כ הוי דין שצריך ליתנו לכהן ולכך אף דרבינו בהלכות פסולי המוקדשין פי"ח הל' ה' כתב דקדשים שהוטל בהם מום בכונה אסורי' באכילה עד שיולד בהם מום שני ולוקה עליהם, אבל בבכור מבואר בהל' בכורות פ"ב הל' ז' דהוי רק מדרבנן גדר קנס והטעם דגבי בכור בעל מום ותם הם שני דברים לא זה נובע מזה והוי בגדר פנים חדשות ופקע מהם האיסור עיי' זבחים דמ"ג ע"ב גבי הפיגול כו' שהעלן למזבח פקע כו' אבל שאר פסולי המוקדשין הוא מחמת שם הראשון לכן יש עליהם שם תועבה וכן כיון דבלא פדיון אינם מותרי' אי אפשר לפדותם ע"י מום שעשה בכונה ואי אפשר לעשות העמדה והערכה ע"י מום כזה ונ"מ דגבי מעשר בהמה כה"ג אם עשה בהם מום בכונה אם יש בו הך בעל מום מעיקרא וכן במעשר בהמה כן לא הוה עליו הפקעה ולא שייך בו גדר תועבה ועיי' בכורות דכ"ז ע"א ובתוספתא דמאי פ"ה מוכח שם דגבי בכור ליכא חשש דנימא דאתי למטעי ולומר דפקע הקדושה לגבי גדר למשחה ר"ל דקאי על בכור בעל מום ובו ליכא דין דלמשחה ועי' תמורה ד"ח ע"ב דלא משמע כן וברש"י תמורה ד"ה ע"ב ד"ה אבל שנפל בו מום כו' יכול למוכרו לכהן ור"ל ליתנו בטובת הנאה וכמו דמבואר בתוספתא הנ"ל. עכ"פ הבכור אין עליו שם מתנה לכהן בזמן שהוא בעל מום ועי' בתוספתא דתרומות פי"א דהוי מחלקת דתנאים אם ישראל שיש לו בכור שילדה פרתו אם יכול לזכות לה כרשינן של תרומה ור"ל דת"ק ס"ל דרק כרשיני תרומה שאין צריך ליתנו לכהן כגון שנפלו לו מבית אבי אמו כהן זה מותר ליתן לבכור אבל היכי דעדיין לא קיים מצות נתינה אסור ליתן ורשב"ג מתיר גם זה ורבינו בפ' ט' מהל' תרומו' הל' ט' נקט מאכילו תרומה שהבכור לכהנים, ומה ר"ל אם דהוי כמו נתנה לכהן או דר"ל דלא הוי הנאה של כלוי דאסור לישראל אף במקום דכבר קיים הנתינה עי' יבמות דס"ו ע"ב וע"ז דט"ו בישראל ששכר בהמה מכהן מאכילה תרומה, ובאמת שם ר"ל דהכהן מאכילה ולא קאי כלל על ישראל ועי' פסחי' דל"ד עי"ש בהך דאבא שאול דמחמם בחטין של תרומה עי"ש ברש"י ותוספות ושם מיירי שכבר קיים מצות נתינה. ובאמת רש"י דייק שם דפקע מהם גדר אוכל ע"ש ושוב י"ל דאין עליהם קדושת תרומה כלל כמ"ש בשם הרמב"ן במ"ה פ"ז דב"מ ע"ש וכן נ"מ אם רק בהמה של כהן מותר להאכילה בתרומה או רק בהמת ישראל אסור להאכילה בתרומה ונ"מ בהמת הפקר אם יש בה איסור להאכילה בתרומה וגבי בכור מבואר דשרי ועל כרחך דהוי של כהן ואפשר דשם מיירי בבכור בעל מום ותם והוי' תליא בהך דר' עקיבה ור"י בן נורי הנ"ל. עכ"פ גבי עיר הנדחת ג"כ תליא בזה. ובאמת לשון הגמרא בזבחים דק"ב ע"ב דנקט בבכור דכולו שלו משמע דנעשה באמת קרבן כהן לאחר נתינה ובירושלמי ס"ל בדמאי פ"א ובקידושי' פ"ב דהכהן יכול לקדש אשה גם בבשר בכור תמים לאחר זריקה דס"ל דאז אין עליו גדר משולחן גבוה וכמו בחלק ישראל בקדשים קלים לשיטת התוספת וכן משמע בדברי רבינו בפירו' המשניות פ"א דמעשר שני גבי בשר מעשר בהמה תם לאחר זריקה רק אסור למכור אבל קנין יש בו ועי' תוספות זבחים ד"ט דסבירא להו דהוי רק מדרבנן איסור מכירה לאחר שחיטה אף בתם ודלא כרש"י בכורות דל"א ע"ב דרק בבעל מום שחוט אז מדרבנן ועיי' רש"י חולין דקל"ז ע"א ובמקום אחר אבאר זה. ע"כ ממהדורא תניינא

20 ושחט אותה לחטאת - לעיל בפירקין דרשינן ליה למילתא אחריתי ושמא הכא דריש מדלא כתיב ושחט לחטאת אותה:

21 על מי שמחוייב חטאת דטומאת מקדש וקדשיו מהו - מיהו גרע ממי שאינו מחוייב כלום:

« תוספות על זבחים ט׳ ע״ב:י״ז תוספות על זבחים ט׳ ע״ב:כ״ו »