תוספות על זבחים כ״ח א

מהדורה: מהדורת וילנא

תוספות על זבחים כ״ז ע״ב:י״ג » « תוספות על זבחים כ״ח ע״ב:ג׳

2 זבחים פתח ↗

אָמַר שְׁמוּאֵל: הָא מַנִּי – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא; דְּאָמַר: מְחַשְּׁבִין מֵאֲכִילַת מִזְבֵּחַ לַאֲכִילַת אָדָם, וּמֵאֲכִילַת אָדָם לַאֲכִילַת מִזְבֵּחַ.

2 שו"ת מהרש"ם חלק א פתח ↗

ומה שהקשה דהא דזבחים ל"א ע"ב דמשני אביי דלא כר' ירמי' והא דלאכול ולהקטיר סד"א כיון דבהאי כי אורחי' וכו' ומה יענה במתני' דף סה ע"א דאיתא ג"כ לשון כזה ושם בחטאת העוף ההקטרה לאו כי אורחי' ובעולת העוף לאו כי אורחיה נ"ל ליישב בפשי' לפמ"ש התוס' שם כ"ח ע"א ד"ה אמר שמואל וכו' דשמואל לא ס"ל כר' ירמי' דא"כ רישא ר"א ומציעתא רבנן וסיפא ר"א ע"ש א"כ י"ל דגם אביי נד מטעם זה מתירוץ של ר' ירמי' והתינח במתני' דהכא דקתני רישא עור של אליה אבל לקמן דף ס"ה גם לאביי מצינן שפיר לאוקמי כר"א ובאמת שכבר תמהו על משנה הנ"ל בספר מש"ח וסמ"ח מצוה קמ"ד דלמ"ל הא דאכילה והקטרה אין מצטרפין דבלא"ה בעולה הוי מחשב בדבר שאין דרכו לאכול ובחטאת דבר שאין דרכו להקטיר והוא כקושי' רו"מ אלא שלא הביאו מהש"ס דף ל"א ע"ש מ"ש בזה:

9 ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים פתח ↗

או כו'. ר"ל אע"ג דלענין טומאה חשיב כבשר כמ"ש בחולין קכ"ב א' וכ"פ הרמב"ם בפ"א מה' אבות הטומאה ובפ"ד מהמ"א ולא השמיט אלא עור הראש של עגל הרך ועור בית הפרסו' דמ"ש דיחידאה הוא לא אמרו אלא על אלו השנים עור הפרסות שם נ"ה ב' עור הראש שם קכ"ב ב' ובזה מתורץ קושית תוס' בזבחים כ"ח א' ד"ה תנינא כו' מ"מ לענין תפילין הוי כעור דהא אמרינן שם ע"ו ב' א"ל בר גוזלא כו' וכן כל עוף כמ"ש הפוסקים וש"ע שם וה"ה לענין טומאה כמש"ש הנהו גידין רכין כו' שאני הכא דהדר ביה כו' ואפ"ה כותבין עליו תפילין כמש"ל סי"ב ואף משל גוזל כמ"ש בשבת ק"ח א' בכנפיו כו' ע"ש:

12 חידושי חתם סופר על חולין פתח ↗

להביא עור בית הבושת עיין תוס' זבחים כ"ח ע"א שתמהו על לשון רש"י דשמעתין ולפע"ד המבואר שם דעור השליל שאין מפגלים בו הטעם משום שאינו אוכל אדם ע"ש ובתוס' וק' נהי דאין לרבות בכל מה ששנו חכמים לענין טומאה שהרי אינו ראוי לאכילת אדם ואין בו פגול מ"מ ה"ל למחשבינהו במתניתן בהדיא לענין עולה שכלו כליל וראוי' לאכילת מזבח ומפגלים בו ועל זה פירש"י דבמתניתן לא מצי למחשבי' דהרי אין עולה נקבה ואין עור שליל שייך בי' ודברי רש"י נכונה ועיין טה"ק שם:

13 זבחים פתח ↗

עוֹלָה אִין, אֲבָל זֶבַח לָא; בִּשְׁלָמָא לְרַב הוּנָא – הַיְינוּ דְקָתָנֵי ״עוֹלָה״; אֶלָּא לְרַב חִסְדָּא – מַאי אִירְיָא דְּתָנֵי ״עוֹלָה״? לִיתְנֵי ״זֶבַח״!

1 אמר שמואל הא מני ר' אליעזר היא - וסבר לה כההוא תנא דאמר בריש הקומץ רבה מנחות דף יז. דלר' אליעזר הוי בכרת ולא סבר לה כרבי ירמיה דמוקי בסוף פירקין זבחים דף לא: סיפא כרבי אליעזר דלא תיקשי רישא וסיפא כר' אליעזר ומציעתא כרבנן וא״ת לרבי אליעזר מאי איריא עור האליה אפילו אליה נמי ואי לאשמועינן עור האליה כבשר תנינא ואלו שעורותיהן כבשרן כדפריך בסמוך וי״ל כיון דעיקרה אתא לאשמועינן כר' אליעזר אין לחוש אי אגב אורחיה אשמועינן דעור כבשר אע״ג דתנינא דאשכחן בשמעתא קמייתא דברכות דף ב. דפריך וליתני צאת הכוכבים ומשני מילתא אגב אורחיה קמ״ל דכפרה לא מעכבא אע״ג דתנינא במסכת נגעים פ' י״ד מ״ג העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים:

2 תנינא אלו שעורותיהן כבשרן - הקשה ה"ר יעקב מאורליינש טובא קמ"ל דבפ' העור והרוטב חולין דף קכב: אמרינן אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה אותה גבי עור הראש של עגל הרך דפליגי רבנן משום דסופו להקשות ועור האליה הוי לכ"ע כבשר ועוד קשה היכי דייק מעור הראש דיחידאה היא מברייתא דאלעזר בן יהודה הא פשיטא לן מדפריך תנינא הא קחשיב עור האליה דהוי לכולי עלמא כבשר:

3 להביא עור של בית הבושת - פי' בקונטרס וזה לבדו יש לך עוד להביא אצל קדשים מכל השנוים שם ותימה הא איכא נמי עור השליל ופי' בקונטרס בחולין דף נו. דלא חשיב שליל משום דאינו נוהג בעולה ותימה והרי בית הבושת דאין נוהג בעולה ונראה דלא קתני שליל משום דאמר פרק כל הפסולין לקמן זבחים דף לה. דפיגל בשליל לא נתפגל הזבח ולא קאמר להביא אלא דבר שאינו לגמרי בעולה ומשום דמיירי ברייתא בעולה לא תנא בית הבושת בהדיא וקאמר להביא:

4 בשלמא לרב הונא היינו דקתני עולה - תימה דבתוספתא קתני זבח וי"ל דרב הונא הוה מוקי לה כרבי אליעזר דאמר מחשבין מאכילת מזבח לאדם:

5 אלא לרב חסדא מאי איריא דקתני עולה ליתני זבח - לשמואל לא מקשה למה לי למיתני עולה ליתני זבח דאי תני זבח הוה מוקמינן ליה כרבי אליעזר:

2 מנחות פתח ↗

חֲרִיפֵי דְּפוּמְבְּדִיתָא: הַקְטָרָה מְפַגֶּלֶת הַקְטָרָה, וַאֲפִילּוּ לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי אֵין מְפַגְּלִין בַּחֲצִי מַתִּיר – הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּחַשֵּׁב בֵּיהּ בְּשִׁירַיִם וּלְבוֹנָה בְּמִילְּתָא קָיְימָא, אֲבָל הָכָא דְּחַשֵּׁב לַהּ בִּלְבוֹנָה – כְּמָה דְּחַשֵּׁב בֵּיהּ בְּכוּלֵּיהּ מַתִּיר דָּמֵי. אָמַר רָבָא: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא, זֶה הַכְּלָל: כׇּל הַקּוֹמֵץ וְנוֹתֵן בִּכְלִי, וְהַמּוֹלִיךְ וְהַמַּקְטִיר, לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, חוּץ לִמְקוֹמוֹ – פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת, חוּץ לִזְמַנּוֹ – פִּגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת. מַאי לָאו הַקְטָרָה דּוּמְיָא דְּהָנָךְ, מָה הָנָךְ – בֵּין לֶאֱכוֹל בֵּין לְהַקְטִיר, אַף הַקְטָרָה – בֵּין לֶאֱכוֹל בֵּין לְהַקְטִיר? לָא, הָנָךְ – בֵּין לֶאֱכוֹל בֵּין לְהַקְטִיר; הַקְטָרָה – לֶאֱכוֹל אִין, לְהַקְטִיר לָא. יָתֵיב רַב מְנַשְּׁיָא בַּר גַּדָּא קַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי, וְיָתֵיב וְקָא אָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא: אֵין הַקְטָרָה מְפַגֶּלֶת הַקְטָרָה, וַאֲפִילּוּ לְרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: ״מְפַגְּלִין בַּחֲצִי מַתִּיר״ – הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּחַשֵּׁב בְּהוּ בְּשִׁירַיִם, דְּקוֹמֶץ מַתִּיר דִּידְהוּ, אֲבָל הָכָא דְּקוֹמֶץ לָאו מַתִּיר דִּלְבוֹנָה הוּא – לָא מָצֵי מְפַגֵּל בֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: עֲנִי מָרִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב? אֲמַר לֵיהּ: אִין. אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב: אֵין הַקְטָרָה מְפַגֶּלֶת הַקְטָרָה. אָמַר רַב יַעֲקֹב בַּר אִידִי מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא, שָׁחַט אֶחָד מִן הַכְּבָשִׂים לֶאֱכוֹל מִמֶּנּוּ לְמָחָר – הוּא פִּיגּוּל וַחֲבֵירוֹ כָּשֵׁר, לֶאֱכוֹל מֵחֲבֵירוֹ לְמָחָר – שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִין. מַאי טַעְמָא? לָאו מִשּׁוּם דְּכֵיוָן דְּלָאו מַתִּיר דִּידֵיהּ הוּא, לָא מָצֵי מְפַגֵּל בֵּיהּ. לָא, הָתָם הוּא דְּלָא אִיקְּבַע בְּחַד מָנָא, אֲבָל הָכָא דְּאִיקְּבַע בְּחַד מָנָא – כִּי חַד דָּמוּ. אָמַר רַב הַמְנוּנָא: הָא מִילְּתָא אַבְלַע לִי רַבִּי חֲנִינָא, וּתְקִילָא לִי כְּכוּלֵּיהּ תַּלְמוּדַאי – הִקְטִיר קוֹמֶץ לְהַקְטִיר לְבוֹנָה, וּלְבוֹנָה לֶאֱכוֹל שִׁירַיִם לְמָחָר – פִּגּוּל. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? אִי הַקְטָרָה מְפַגֶּלֶת הַקְטָרָה קָא מַשְׁמַע לַן – לֵימָא: ״הִקְטִיר קוֹמֶץ לְהַקְטִיר לְבוֹנָה״! אִי מְפַגְּלִין בַּחֲצִי מַתִּיר קָא מַשְׁמַע לַן – לֵימָא: ״הִקְטִיר קוֹמֶץ לֶאֱכוֹל שִׁירַיִם לְמָחָר״! אִי תַּרְוַיְיהוּ אֲתָא קָא מַשְׁמַע לַן – לֵימָא: ״הִקְטִיר קוֹמֶץ לְהַקְטִיר לְבוֹנָה וְלֶאֱכוֹל שִׁירַיִם לְמָחָר״! אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: לְעוֹלָם קָסָבַר אֵין הַקְטָרָה מְפַגֶּלֶת הַקְטָרָה, וְאֵין מְפַגְּלִין בַּחֲצִי מַתִּיר, וְשָׁאנֵי הָכָא דְּפָשְׁטָא לַיהּ מַחְשָׁבָה בְּכוּלַּהּ מִנְחָה. תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב יִצְחָק בַּר אַבָּא: הִקְטִיר קוֹמֶץ לֶאֱכוֹל שִׁירַיִם – לְדִבְרֵי הַכֹּל פִּגּוּל. וְהָא מִיפְלָג פְּלִיגִי? אֶלָּא אֵימָא: לְדִבְרֵי הַכֹּל פָּסוּל. וְלֵימָא: הֲרֵי זֶה פִּגּוּל, וְרַבִּי מֵאִיר הִיא! תַּנָּא ״דִּבְרֵי הַכֹּל״ אַתְנְיוּהּ, ״פִּיגּוּל״ בְּ״פָסוּל״ מִיחַלַּף לֵיהּ, ״הֲרֵי זֶה״ בְּ״דִבְרֵי הַכֹּל״ לָא מִיחַלַּף לֵיהּ. הֲדַרַן עֲלָךְ הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה. מַתְנִי׳ הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר – כָּשֵׁר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר פָּחוֹת מִכְּזַיִת – כָּשֵׁר. לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת – כָּשֵׁר, שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין. גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אָמַר קְרָא ״וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו״ – בִּשְׁתֵּי אֲכִילוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶחָד אֲכִילַת אָדָם וְאֶחָד אֲכִילַת מִזְבֵּחַ, לוֹמַר לָךְ: כְּשֵׁם שֶׁמְּחַשְּׁבִין בַּאֲכִילַת אָדָם, כָּךְ מְחַשְּׁבִין בַּאֲכִילַת מִזְבֵּחַ. וּכְשֵׁם שֶׁמְּחַשְּׁבִין מֵאֲכִילַת אָדָם לַאֲכִילַת אָדָם, וּמֵאֲכִילַת מִזְבֵּחַ לַאֲכִילַת מִזְבֵּחַ, כָּךְ מְחַשְּׁבִין מֵאֲכִילַת אָדָם לַמִּזְבֵּחַ, וּמֵאֲכִילַת מִזְבֵּחַ לָאָדָם. מַאי טַעְמָא? מִדְּאַפְּקִינְהוּ רַחֲמָנָא לְהַקְטָרָה בִּלְשׁוֹן אֲכִילָה. וְרַבָּנַן, הַאי דְּאַפְּקִינְהוּ רַחֲמָנָא בִּלְשׁוֹן אֲכִילָה,

תוספות על זבחים כ״ז ע״ב:י״ג » « תוספות על זבחים כ״ח ע״ב:ג׳