תוספות על נזיר כ״ג

1 הרי זו סופגת את הארבעים - בגמ' דף כא: מסיק שלא היפר לה בעלה ופשיטא הוא ומשום דקא בעי למיתני סיפא ואינה סופגת וכו' דהוי חידושא אע"ג דנתכוונה לאיסורא כיון דעלה בידה היתר אינה סופגת תנא נמי רישא וסופגת:

2 רבי יהודה אומר אם אינה סופגת את הארבעים תספוג מכת מרדות - מדרבנן שנתכוונה לאיסורא במזיד ובפ' בתרא דמכות דף כב. מכות ארבעים מן התורה אבל מכת מרדות בלי מנין אלא מכין עד שתצא נפשו או עד שמקבל עליו ומספקא לרבי דהכא דלוקה על שעברה דשמא דוקא מ' ותו לא דדוקא כשאין רוצה לקיים אותה המצוה מכין אותו בלי מספר אבל הכא שכבר עברה למה תלקה יותר מדאורייתא אם לא הפר: הג"ה גמ' יתיב ר"ש בן לקיש קמיה דר' יהודה נשיאה ויתיב וקאמר והוא שהתפיסו כולם בתוך כדי דיבור כדמפרש והולך כדי שאילת שלום תלמיד לרב דהיינו שלום עליך רבי ג' תיבות ה"נ יכולין שלשה אנשים להתפיס עצמן בראשון שנדר בנזיר שכל אחד אמר ואני הם שלש תיבות דאפילו האחרון תוך כדי דיבור מן הראשון אבל הרביעי אינו יכול להתפיס עצמו בראשון אפילו אמר ואני שכבר שהו כדי דיבור מן הראשון ולכך לא חייל נזירות ארביעי:

3 באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר - דאי ידעה אמאי צריכה סליחה וכפרה לכפר:

4 והוא לא ידע ואשם ונשא עונו - בקרא דאשם תלוי כתיב ועלה בידו בשר חזיר כגון חתיכה אחת ספק היא של חלב וספק היא של שומן דס"ל לת"ק דאשם תלוי אפילו אחתיכה אחת מיחייב:

5 איסי בן יהודה אומר ולא ידע ואשם ונשא עונו - ולא פי' קרא כדלעיל אלא כגון ב' חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן דס"ל לאיסי בן יהודה דלא מיחייב אשם תלוי אלא אחתיכה אחת משתי חתיכות:

6 על דבר זה יד"וו - ראשי התיבות ידע ואשם ונשא הכתוב מדבר באשם תלוי:

7 פסח מיהא קעביד - משמע דאכילה גסה שמה אכילה וקשה דבפרק בתרא דיומא דף פ: קאמרי' האוכל אכילה גסה ביה"כ פטור דלא שמה אכילה ואומר ר"ת דתרי ענייני אכילות גסות יש וההוא דיומא כגון שנפשו קצה באכילה מרוב שובעו והכא שאין נפשו קצה אלא שאינו רעב לאכול לתיאבון:

8 מי דמי אנן חד דרך קאמרינן - שהצדיק הולך בו והרשע נכשל באותו דרך עצמו והכא הם שני דרכים שזה בא על אשתו וזה בא על אחותו:

9 ללוט ושתי בנותיו הוא שנתכוון לעבירה ופושעים יכשלו בם - והיינו כמ"ד בפרק ד' מיתות סנהדרין נח: עובד כוכבים אסור בבתו ואפילו למ"ד מותר כבר פירשו האומות מעצמן מעריות:

10 ודלמא איהו נמי לשם שמים מכוון - שלא מצינו בו שהיה שטוף בזימה ומשני אדרבה שטוף היה שנאמר וישא לוט וכל הפסוק דרשינן לעבירה:

11 והא מינס קאניס - שהרי השקוהו יין ובהאי עובדא לא היה כוונתו לעבירה כלל ואמאי קרית ליה פושע:

12 למה נקוד על וי"ו דובקומה - לומר לך דהרי הוא כמאן דליתיה דבקומה ידע:

13 אח נפשע מקרית עוז זה לוט - שנקרא אח לאברהם כדכתיב כי אנשים אחים אנחנו מקרית עוז זה אברהם כדכתיב הביטו אל צור חוצבתם:

14 ומדינים כבריח ארמון - על שהעיר מדינים בינו לבין ישראל כבריחים לארמון ע"י ריב שהיה בין לוט ובין אברהם כדכתיב אל נא תהי מריבה וגרמה לו מריבה להפרד מאברהם וע"י כן נכשל בבנותיו ונעשה כבריחים שנועלין את הארמון שאין החיצונים יכולין להיכנס לפנים כך נעשו עמונים ומואבים שאסורין לבא בקהל ובבראשית רבה דריש לפי שאסורין בקהל ובעזרה כטמאים:

15 לתאוה יבקש נפרד זה לוט - שביקש להפרד מאברהם כדכתיב ויפרדו כדי למלאות תאותו בעבירה:

16 ובכל תושיה יתגלע - בכל התורה יתגלע קלונו בשתי תורות בתורה שבכתב לא יבא עמוני ומואבי היינו בבתי כנסיות ובתורה שבע"פ בבתי מדרשות ששונים בהם עמוני ומואבי אסורין ואיסורן איסור עולם:

17 תמר זינתה - אבל נתכוונה לשם שמים כדכתיב כי ראתה כי גדל שלה ויצאו ממנה מלכים כדכתיב בסוף רות ואלה תולדות פרץ וכו' עד ישי ונביאים דאמר מר אמוץ ואמציה אחים הוו ואמציה המלך מזרע דוד וישעיה ואמוץ נביאים היו דגמירי בכל מקום שהזכיר תורה שם אביו בנביאות גם אביו נמי היה נביא:

18 שמתוך שלא לשמה בא לשמה - וא"ת והא אמרינן בעלמא ברכות דף יז. העוסק במצוה שלא לשמה נוח לו שלא נברא וי"ל דהתם מיירי שעוסק בתורה שלא לשמה לקפח אחרים והכא קאמר שעוסק בתורה שלא לשמה להתגדר ולקנות שם:

19 שמתוך שלא לשמה בא לשמה - ואת אמרת דעבירה לשמה עדיפא ממצוה שלא לשמה דיש בה עדיפא קצת:

20 ומאן אינון נשים באהל שרה ורבקה ורחל ולאה - בשרה כתיב והנה היא באהל בראשית י״ח:י״ב ברבקה כתיב ויביאה יצחק האהלה שרה אמו שם כד ברחל ולאה כתיב ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל שם לא ומנשים היינו דכתיב נשים:

21 שבע בעילות בעל סיסרא - דז' פעמים כתיב כריעה נפילה ושכיבה:

22 והא מתהניא מעבירה - ונהי נמי דלא קשה לו תהרג ולא תעבור כדאמרינן שילהי פרק בן סורר ומורה סנהדרין עד: דאסתר קרקע עולם היתה מ"מ למה משבחה הכתוב והלא היא נהנית מן העבירה ומשני לא היתה לה הנאה דטובתן של רשעים רעה דכתיב השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע ובפרק מצות חליצה יבמות קג: מסיק בשלמא גבי לבן דקמדכר שם דעבודת כוכבים אלא גבי יעל מאי רעה ומשני דשדא בה זוהמא:

23 ארבעים ושתים קרבנות - שעשה בג' המקומות ז' מזבחות ובכל מזבח ומזבח הקריב פר ואיל הרי מ"ב קרבנות והיינו שלא לשמה דהקריבן כדי לקלל ישראל:

24 בת בנו של עגלון - לאו דוקא נקט בת בנו וכן בחלק סנהדרין קה: דאמר בתו של עגלון לאו דוקא אלא הרבה דורות היתה אחר עגלון דאמר פרק החולץ יבמות מח: מפני מה גרים מעונים בזה"ז מפני ששיהו עצמן לבא תחת כנפי שכינה מאי קרא ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה אשר באת לחסות תחת כנפיו משמע שהיתה רות קטנה כשנתגיירה והרי יש מעגלון ועד אבצן יותר ממאתים שנה ודוק ותשכח ואמרי' ב"ב צא. אבצן זה בועז ואי בתו של עגלון היתה א"כ לא היתה קטנה: