תוספות על נזיר י״ב א:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על נזיר י״ב ע״א:ה׳ תוספות על נזיר י״ב ע״א:ז׳ »

1 בשוקא אשכח וקדיש - כלומר היכא דמצא אותה בשוקא היה לנו לומר שיוכל לקדשה דלא קביעה הויא וא"כ לא הוה קבוע:

2 התם הדרא לניחותא - ודמי לקבוע:

1 בינת אדם פתח ↗

והנה הראיה שהביא הפ"ח מסוגיא דנזיר דאמרינן אשה הדרא לניחותא תמוה שהרי פירש"י ותוס' שם על קו' הש"ס שם אשה נמי נימא בשוקא אשכח וקדיש פירש"י ותוס' שם דהיכא דמצא המשלח אשה בשוק היה לנו לומר שיוכל לקדשה דלא קבוע דכל דפריש ומשני הדרא לניחותא והרי גם כאן קשה אטו מגיסא אסורה שהרי פרשה לאחר שנודע לו הספק וחל עליה שם היתר כשקדשה בעת הפרישה ועדיין היא ניכרת לבעל ולמה אסורה ולכן נ"ל דס"ל כמו שכתבו תוס' בכתובות ט"ו ד"ה דלמא שהקשה דמאי משני הש"ס דלמא אזיל איהו לגבה דה"ל פירש והרי מסוגיא דנזיר מוכח דבאדם ל"ש כל דפריש מדמשני אשה הדרא לניחותא ור"ל דל"ש כלל כל דפריש וכתבו התוס' וז"ל ולאו פירכא הוא דהתם בשעת האיסור כשזה בא על שום אשה הדרא לניחותא האשה שקידש השליח אבל הכא כי אזלי אינהו לגבה בשעה שאוסרה הרי הוא פירש עכ"ל הרי להדיא מדכתבו תוס' הדרא לניחותא האשה שקידש השליח ולרש"י ותוספת דנזיר קאי על האשה שמקדש המשלח אלא נראה שהם מפרשים כפי' הרא"ם הביאו בשיטה מקו' נזיר וז"ל אימא בשוקה כו' דחומרא יתירה הוא לאסור כל הנשים וה"ל לתלות שמא בשעה שקדשה לא היתה קבוע וע"ז משני הש"ס הדרא לניחותה אחר שקדשה וכיון דקביע הוא השתא חשובה כמחצה אבל עוף אין לו קביעות דתדיר נודד ממקום למקום ואין לו קביעות עכ"ל ובזה א"ש דתוס' כתבו דודאי גבי אדם שייך כל דפריש והיינו היכא דאזיל איהו לגבה והרי הוא עכשיו בפירש משא"כ באשה שאף שקדשה השליח בשעה שהיתה פירש מ"מ כיון בשעה שבא על האשה כבר חזרה האשה שקדש השליח לביתה ונעשו כל העולם קבוע ולפ"ז שפיר מייתי הפ"ח ראיה מסוגיא דנזיר דנייד דאקבע חוזר לקביעות שהרי קודם שנודע להמשלח מן הפרישות כבר חזרה לקביעות וגם ל"ק אטו מגיסא אסורא כי לא היה שם היתר עדיין שהרי המשלח לא ידע מן הפרישה ואף אם נאמר שיועיל הידיעה של השליח מ"מ כיון שלא היה ידוע לבעל שום היתר לא מקרי פירש כלל כיון שאינו ניכר עכשיו וכמו שכתבנו לעיל סימן ב' דדבר שאינו בא לידי ידיעה ואינו בפנינו לא מקרי ידיעה כלל ומה שהקשה הפמ"ג דממ"נ לשיטת תוס' אינה אלא משום קנס ואיך יליף הפ"ח לענין קבוע לא ידעתי כונתו שהרי כתב תוספת שם דלא הוי קבוע גמור ולכן קנסו משום דהוי קצת קבוע ומה שהקשה דלשיטת רמב"ן בגיטין הוי קבוע גמור דאורייתא ואיך יליף לקבוע דרבנן כבר כתבתי דלק"מ דכל דתקון רבנן כו' ואך צ"ע לשיטת רש"י ותוס' בנזיר דקו' הש"ס הוא אימר בשוקא אשכח קאי על המשלח וא"כ קשה אטו מגיסא אסורה ואיך תחזור לאיסור כיון שמכירה ואיך תחזור לקביעות ועוד דקו' תוס' בכתובות במ"ע דלשיטתם צ"ל דמשני הדרא לניחותא ולא שייך כלל כל דפריש וצ"ל דכוונת רש"י שכתב דגבי אשה ל"ש כל דפריש כונתו במתק לשונו שכתב בנזיר אשה דלא ניידא דכל כבודה פנימה ר"ל דדוקא גבי אשה ל"ש פירש דאפילו כשהיא בשוק מ"מ דעתה תמיד על ביתה אבל לגבי גברא בכתובות ודאי שייך כל דפריש וא"כ ל"ק קו' חוספת בכתובות וגם הקו' אטו מגיסא לק"מ כיון דל"ש גבה כל דפריש:

2 שואל ומשיב מהדורא חמישאה פתח ↗

ע"ד ההגרים הנמצאים במדינה ומנהגם למול אחר י"ג שנה אם מצוה לישראל למולם או לא. הנה כבר האריך בזה הגאון בעל שאגת ארי' סי' מ"ט והביא שנחלקו בזה רש"י והרמב"ם ושיטת רש"י דבני קטורה לא נתחייבו רק אותן ששה בנים שהי' לאברהם אבינו מקטורה לא זרעם אחריהם אבל הרמב"ם בפ"י ממלכים כ' שבני קטורה שהם זרעו של אברהם אחר ישמעאל ויצחק חייבים במילה והואיל ונתערבו היום ב"י בבני קטורה יתחייבו הכל במילה בשמיני ואין נהרגין עליה ע"ש שעיקר הכוונה שגם ב"ק בעצמם אינם נהרגין כפירוש הכ"מ שם ולא קאי על תערובות ב"י וב"ק ועיין במלמ"ל שם שלא כ"כ. והנה מה שהאריך שם אם כפירש"י או כרמב"ם ולא הכריע עיין בש"ס זבחים דף פ"ב דקראו בני קטורה ומשמע דע"כ נמולו עכ"פ וערש"י ובח"א במהרש"א שם נראה קצת כשיטת רבינו ועיין בחידושי ריטב"א בע"ז דף כ"ז דפירש כשיטת רש"י. אמנם באמת לפירוש רבינו יקשה דא"כ משמע דב"ק נקראו זרע אברהם ומריב"ש הובא ברמ"א או"ח סי' תקצ"א לענין לזרעו של יעקב לא נראה כן ועמ"א ופר"ד ומהרי"ט בחלק או"ח סי' וא"ו ונניח זאת והנה הש"א שם הקשה קושיא חזקה שם דאף לשיטת רבינו דב"ק נתחייבו במילה אף זרעם אחריהם מ"מ אחר שבלבל סנחרב את העולם א"כ הכל פטורים ממילה דאזלינן בתר רובא דעלמא דמה"ט התירו חכמינו ז"ל גר עמוני לבא בקהל כדתנן במס' ידים פ"ד ובברכות דף כ"ח וכן קי"ל כמ"ש רבינו פי"ב מא"ב וה"ה כאן והניח בקושיא ולפענ"ד נראה דבר חדש דכבר כתבתי בחידושי כ"פ סברא דע"כ לא אמרינן דאזלינן בתר רובא אלא בדבר פרטי ובזה שייך לומר דאזלינן בתר רובא אבל להלך בתר רוב ולבטל המיעוט לגמרי זה א"א דמ"מ ישנו להמיעוט בעולם וכעין זה כתבו בשם הרמב"ן דלעשות תקנה תקנו אף מפני המיעוט דהרי גם המיעוט ישנו בעולם ולפ"ז בשלמא שם בגר שבא להתגייר ואנן מסופקים אם הם מעמוני או משאר כותים אמרינן שפיר דאזלינן בתר רובא דעלמא ובזה אין אנו עוקרין המיעוט מעולם דאנחנו מודים דישנו לעמון בעולם רק שאותו איש הפרטי הוא מהרוב אבל כאן שעי"ז שאנו אומרים שפטורין ממצות מילה נתבטל מצות מילה מב"ק מכל וכל זה א"א דאי אפשר לומר דנתבטל המיעוט מהעולם והרי ישנו לב"ק בעולם ולכך לא אזלינן בתר רובא בזה כנלפענ"ד ברור. ומדי דברי זכור אזכור דבגוף הענין דיהודא עמוני שר"ג אמר לו שאסור מקרא דלא יבא עמוני עד עולם ור"י אמר לו שבא סנחרב ובלבל את העולם הדבר תמוה דאף בלא סנחרב יקשה כיון דיהודא עמוני בא אלינו להתגייר א"כ מה"ת לא נימא כל דפריש מרובא פריש ואטו ידענו בבירור דזה עמוני מוחזק מאבות אבותיו והוא בעצמו אינו יודע ואינו נאמן לפסול את בניו כדאמרו ביבמות דף מ"ז וצ"ל כיון דהדרא לניחותא הו"ל קבוע וכדאמרו בנזיר דף ל"ב ולכך ל"ש להלוך בתר רוב ושפיר אסור ולכך חידש ר"י דסנחרב בלבל את העולם וא"כ ל"ש דהדרא לניחותא דהא הגלם ממקום למקום ולא ניכר מקום קביעתם ובקבוע שאינו ניכר לא אזלינן בתר קבוע וכמ"ש התוס' בנזיר דף י"ב ועיין בסי' ק"י בב"ח ופר"ח. ובזה י"ל דלכך אמר ר"ג דכתוב אמר ושבתי את שבות עמון וכבר שבו והיינו כיון דעכ"פ הבטיחם שישובו הו"ל הדר לניחותא וע"ז השיב ר"י דעכ"פ כל שלא שבו שוב לא ניכר הקביעות עדיין והו"ל פירש ואזלינן בתר רובא.

« תוספות על נזיר י״ב ע״א:ה׳ תוספות על נזיר י״ב ע״א:ז׳ »