תוספות רי"ד על נדרים ה׳

1 אלא הכי אמר שמואל בכולן עד שיאמר שאני אוכל לך כו' פי' ופליגי מתניתין אהנך ברייתא דלעיל דהנך כרבנן ומתניתין כר' יהודה כדבעינן למימר לקמן:

2 נימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הוויין ידים עמ"ש בקונטרסי בפ' קמייתא דקידושין במהדורא בתרא:

3 אמר רבא מתניתין קשיתיה אמאי תני שאני אוכל לך שאני טועם לך ניתני שאני אוכל שאני טועם אלא ש"מ בעינן ידים מוכיחות פי' האי דמפרש שמואל מתניתין בכולן עד שיאמר כו' דבעי ידים מוכיחות כר' יהודה ולא מפרש לה דאו או קתני כדתני בברייתא ולא בעינן ידים מוכיחות כרב משום דחזו לישנא דמתניתין מדוכתא אחרינא דבעי ידים מוכיחות מדתני לך דלמאן דלא בעי ידים מוכיחות אינו צריך לומר לך כדאמר בהלכת' קמייתא דקידושין שאם אמר לאשה הרי את מקודשת אף על פי שלא אמר לי הויא מקודשת וה"נ כי אמר שאני אוכל אף על גב דלא אמר לך יהא אסור ואמאי תני לך אלא לאו ש"מ דהאי תנא בעי ידים מוכיחות וכי היכי דהכא בעי ידים מוכיחות הם ה"נ במודרני ממך ומופרשני ממך ומורחקני ממך בעינן ידים מוכיחות שאם לא פירש שאני אוכל ושאני טועם יש לומר מדיבור וממשא ומתן ומארבע אמות דידיה קאמר ולהכי מוקי מתניתין כר"י הנך מתנייתא דלעיל כיון דתני בהו אסור אסור דמשמע בחדא לישנא בלחוד אסור לא בעינן ידים מוכיחות ה"ה נמי דלא בעינן לך והאי דקתני בהו שאני אוכל לך שאני טועם לך לאו דוקא אלא תני בלשון שרגילין בני אדם לומר והוא הדין אף על גב דלא אמר לך כדילפינן מאסור אסור אלא תנא דמתניתין דלא תני אלא חד אסור לבסוף לא הוה ליה למתני לך והוה אמרי' דלא בעי ידים מוכיחות והאי אסור דתני קאי אכל חד וחד אבל השתא דתני חד אסור ותני נמי לך מוכח דבעינן ידים מוכיחות ודוקא תני לך וה"ה נמי דבעינן ידים מוכיחות בהנך לישני שאינו אסור עד שיפרש עמהן שאני אוכל לך שאני טועם לך והאי דדייק שמואל מלך הוא הדין דמצי לדיוקא ממודרני ממך דאיבעי ליה למתני מודרני בלחוד אמאי איצטריך ממך אלא לאו ש"מ בעינן ידים מוכיחות אלא משום דעיקר פלוגתא דידים מוכיחות בהרי את מקודשת לי מתנייא כדאי' בהלכתא קמייתא דקידושין דייק מלך דדמי ללי וה"ה נמי דדייק ממך אי נמי משום דנקיט האי לישנא דשאני אוכל ושאני טועם דייק נמי מלך דתני גביה ולא דייק ממך דתני גבי מודרני אבל מ"מ היא היא דמכולהו קא דייק דלמאן דלא בעי ידים מוכיחות לא צריך למימר אלא מודרני מרוחקני מופרשני שאני אוכל שאני טועם בלא ממך ובלא לך:

4 אמר רבא ר' אידי אסברה אמר קרא נזיר להזיר מקיש ידות נזירות לנזירות מה נזירות בהפלאה אף ידות נזירות בהפלאה ובריש פרק בתרא דנזיר אמרינן כי יפליא למה לי לאתויי ידים שאין מוכיחות דאיתמר ידים שאין מוכיחות אביי אמר הויין ידים רבא אמר לא הוויין ידים הניחא לאביי אלא לרבא מאי איכא למימר אלא כי יפליא מבעי ליה לכדר' טרפון דאמר אין אחד מהם נזיר שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה ונ"ל דמשבשתא הוא התם וה"ג למיעוטי ידים שאין מוכיחות כדאי' הכא וכדמפקינן התם לר' טרפון דבעינן הפלאה וה"ה נמי לידים וה"ג התינח לרבא אלא לאביי מאי איכא למימר כו' עוד ברוב ספרים מהפכים דברי אביי ורבא וגרסי הכי אביי אמר לא הויין ידים ורבא אמר הויין ידים וגם זו הגירסא משבשתא היא ואיפכא גרס כי הכא ובמקצת ספרים כתוב כי הכא והיא עיקר: