תוספות רי"ד על בבא קמא י״ט

1 רב אשי כרבנן מוקי לה ובעי לה הכי פי' רב אשי דייק מפשטא דסיפא דתני דרסה על הכלי אלמא ראשון הוי רגל ושני צרורות. וק"ל דמתני' רבנן היא כדכתבית במה"ת ולא אבעי ליה לבעיא כדבעינן אנן אי מתניתין סומכוס אי רבנן. דקים ליה דרבנן הוא אלא בעי לה הכי צרורות דרישא מחמת ביעוט הוי או כי אורחייהו:

2 ומה דק"ל במהד"ת דאי רישא מיירי בצרורות כי אורחייהו תרי כי אורחייהו למה לי. יש לומר דלהכי תני רישא משנה יתירא לדיוקא דוקא או שהיו צרורות מינתזין תחת רגליה דהוי כי אורחייהו משלם חצי נזק הא מחמת ביעוט רביע נזק ומש"ה מיבעיא ליה:

3 אלא מתניתין דאדייה אדויה וכי איתמר דרב הונא בעלמא איתמר. פי' חצי נזק לא מתוקם אלא אבעל התרנגול ובדאדייה אדויה וכיון דהכי הוא אין לומר בו קשרו אדם אחר חייב כדפרישית במה"ק דכיון דשני עביד מעשה בטלה הגרמתו של ראשון אלא בעלמא איתמר דליל הפקר אמר ר"ה נקשר מאליו פטור קשרו אדם אחר חייב פי' כגון שעשה מעשה בור שנתקלו בו ונפלו. והאי קשרו אדם אחר לאו דוקא קשרו אלא אם פשע בו והשליכו בחוץ חייב משום בור המתגלגל אע"פ שלא קשרו ודליל הפקר נמי זה פירושו כגון דאצנעי' אבל אי לא אצנעי' חייב דבור ברה"ר לית ליה בעלים ומאי בעל הבור בעל התקלה. והאי דאצנעי' לית ליה בעלים ומאליו נקשר ופטורין שניהן: