תוספות הרא"ש על ברכות ל״ט

1 מי סברת רבי יוחנן זית קטן אכל זית גדול אכל וכו'. ובירושלמי מייתי עובדא אחרינא, רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו והוה ר' חייא בר אבא מסתכל ביה אמר מה הדין בבלאה מסתכל בי לית ליה כל שהוא משבעת המינין טעון ברכה לפניו ולאחריו אית ליה ומאי צריכא ליה מפני שגרעינתה ממעטה ולית לר' יוחנן מפני שגרעינתה ממעט בה מאי עביד ליה ר' יוחנן משום בריה, מילתא דר' יוחנן אמרה שאם אכל אפי פרידה אחת של ענב או פרידה אחת של רמון שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו. והשתא אי האי עובדא דתלמודא דידן הוי ההוא עובדא גופא דירושלמי אם כן חולק תלמוד דידן על הירושלמי וס"ל דאפילו בריה בעי כזית ותלמוד דידן עיקר. אבל אפשר דשני מעשים היו והאי דירושלמי היה הזית שלם כשהובא לפניו אע"ג דהושלך הגרעין כיון שהובא שלם לפניו ונהנה מבריה שלימה מה שדרך לאכול ממנה יש כאן שיעור אבל האי עובדא דתלמוד דידן אפשר דהאי זית מליח שהובא לפניו בלא גרעין היה כי ההוא דסוף אין מעמידין דף מ' ע"ב גבי זית גלוסקא דקתני ר' יוסי אומר השלחין אסורין היכא דמי שלחין א"ר יוסי בר חנינא כל שאוחזה בידו וגרעינתה נשמטת ובהך זית איירי הכא הילכך לא הוי בריה, וירא שמים יחמיר שלא יאכל פחות מכשיעור להסתלק מן הספק, ויש להסתפק על ברכת בורא נפשות אם צריכה שיעור אם לאו דדילמא דוקא ברכה אחת מעין שלש הוא דבעי שיעור למר בכדי אכילה ולמר בכדי שביעה אבל בורא נפשות רבות לא בעי שיעורא, והא דפריך הכא היכא בריך ר' יוחנן על כזית מליח משום דבצר ליה שיעוריה אליבא דר' חייא בר אבא פריך דאמר במילתיה קאי וצריך לברך עליו ברכה אחת מעין שלש או דילמא לא נתקנה בנ"ר שהיא דרבנן אלא דומיא דברכה אחת מעין ג' שהיא מדאורייתא ומר' צדוק בפ' הישן שאכל פחות מכביצה ולא בירך אחריו אין ראיה דדילמא ברכת המזון הוא דלא בירך הא בורא נפשות ברך, ומתוך דברי ר"י משמע שאם אכל משבעת המינין פחות מכשיעור שיברך אחריו בנ"ר. ולא נהירא לי דמסתבר דכיון שאכל פחות מכשיעור ואינו צריך לברך עליו מעין ג' בשביל חסרון השיעור לא שייך ביה ברכה אחרת:

2 דורמסקין. פרש"י בשם רבותיו פירוש והקשה עליו א"כ ברכתו בורא פרי העץ והיה צריך לברך עליו תחלה, ותירץ ה"ר יוסף דמיירי בשלקו ולר' בנימין בר יפת בשם ר' יוחנן ברכתו שהכל:

3 נתן בר קפרא רשות לאחד מהן לברך. ודין זה אינו מצוי בינינו שאחד יברך על הפירות להוציא לחבריו אלא בימיהם היו רגילין להסב ולקבוע לשתות ולאכול פירות ומגדנות אבל אין אנו רגילין בכך הילכך כל אחד מברך לעצמו, ורש"י פירש דהדברים הללו לא הובאו ללפת בהם את הפת ואמרינן לקמן דף מ"א: שטעונין ברכה לפניהם ואין הפת פוטרתן, וגם בענין זה לא הורגלנו שאחד יברך לכולם אלא כל אחד מברך לעצמו. ונראה הטעם לפי שאין אנו רגילין לסלק עצמנו מן הפת קודם ברכת המזון והוי כמו אין בית הבליעה פנוי לקמן דף מ"ב ע"ב גבי יין שבאמצע הסעודה שכל אחד מברך לעצמו:

4 מאן דבריך סבר אידי ואידי שהכל הילכך חביב עדיף. מכאן יש ללמוד שאם יש לפניו שני מינין שברכתן שוה חביב עדיף ואם אין ברכתן שוה בפה"א עדיף אע"ג דאידך חביב טפי:

5 מיא דסילקא כסילקא. ומברכין עליהם בורא פר האדמה אף על פי שאין בו כי אם המרק וטעם הירקות מברך עליהם כמו שמברך על ירקות עצמן, ולא דמי למי פירות דאמרינן לעיל דזיעה בעלמא הוא דהמשקה אין לו טעם הפרי ואפשר שאם בשל הפרי ונכנס טעם הפרי במים שיברך עליו בורא פרי העץ:

6 פת צנומה בקערה מברכין עליה המוציא. תימא במאי קא מיירי אי ליכא קמיה אלא פת צנומה פשיטא שצריך לברך כיון דאיכא תוריתא דנהמא ואי איכא פת שלימה פשיטא שלא יברכו על הפתיתין קטנים ואי איכא פתיתין גדולים פשיטא שיברכו על הגדולים ולא על הצנומה לדברי הכל, ונראה דמיירי בשיש לו פת שלם או פתיתין גדולים וצינם אותן צנומות דקות בקערה ומתחלה דעתו לפררם כדי לברך ולאכול יכול לברך אחר בציעה כמו קודם בציעה כיון שמתחלה לצורך ברכה נעשית ובלא צינומת פרורין דקין היה יכול להשמיענו שיכול לבצוע ולברך אח"כ על הפרוסה שבידו שבצע אלא רבותא אשמועינן שאע"פ שצנומה פירורין דקין ואי אפשר לעשות בה בציעה בשעת ברכה אפ"ה שפיר דמי:

7 ופליגא אדר' חייא דאמר צריך שתכלה ברכה עם הפת. כלומר שיכוין לגמור את הברכה בשעת בציעת הפת:

8 אלא אמר רבא מברך ואח"כ בוצע. שלא יפריד הפרוסה מן הפת עד לאחר ברכה. ויש שאין רוצין לחתוך הלחם כלל עד לאחר הברכה. ולא נהירא משום דחשיב הפסקה מה שמתאחר לחתוך הלחם ושוהה בין ברכה לאכילה אלא חותך ואין מפריד הפרוסה דאם לא כן חשיבא כפרוסה וכן שנינו בפ"ג דטבול יום ר' מאיר אומר אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו והלכה כר' יהודה.

9 ירושלמי ר' זריקא אמר ר' זעירא בעי האי מאן דנסיב תרמוסא ומברך עילוי ונפול מינוי מהו לברוכי עליה זמנא תנינית מה בינו לבין אמת המים אמרין תמן כיון דעתו מתחלה הכי לא כיון דעתו מתחלה תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס אמר ר' חייא בר ווא הדא אמרה הדין דנסיב פוגלא ומברך עילויה והוא לא אתא לידיה צריך לברוכי עליה זמנא תנינית א"ר תנחום בר יודן וצריך לומר בשכמ"לו שלא להזכיר שם שמים לבטלה ונראה פי' הירושלמי דהא דאין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס היינו טעמא שאם יפרוס קודם ברכה שמא תפול הפרוסה מידו ותאבד ויצטרך לחזור ולברך על פרוסה אחרת ויש כאן ברכה לבטלה אבל כשהוא מברך קודם פריסה על כל הפת אם תפול הפרוסה מידו ויפרוס פרוסה אחרת דלא יצטרך לברך, ומסיק בירושלמי עד כמה יברך רבי חנינא ור' מונא חד אמר עד כזית וחד אמר עד פחות מכזית מאן דאמר כזית כהא דתנינן מנחות דף ע"ה תמן וכולן פתותין כזית מאן דאמר עד פחות מכזית כמאן דתנא דבי ר' ישמעאל עד שמחזירין לסולתן:

10 ה"ג רש"י הביאו לפניו פתיתין ושלמים אמר רב הונא מברך על הפתיתין ואם הפתיתין גדולים מן השלמים צריך לברך עליהם ור' יוחנן אמר שלימה מצוה מן המובחר. והקשה ר"ת דמחלוקת מופלג הוא זה דרב הונא מצריך לברך על הפתיתין הגדולים ור' יוחנן על השלימה ודמיא לההיא אלו קשרים דף קי"ב השתא פטור אבל אסור קא קשיא לי חייב חטאת קאמרת לי, ועוד מאי שנא הכא דנקט פתיתין ולקמן נקט פרוסה של חטין, ופי' ר"ת דה"ג הביאו לו פתיתין גדולים ושלמים קטנים אמר רב הונא מברך על הפתיתין, פי' אם ירצה והוא הדין על השלמים קטנים דכי הדדי נינהו ר' יוחנן אמר מברך על השלימה אבל פרוסה של חטין ושלימה של שעורים מברך על הפרוסה של חטים ואפילו היא קטנה דלשון פרוסה משמע חצי השלם כמו אחד שלא יטול פרוסה מנחות דף עז ע"ב וכמו מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס שבועות דף מ"ב ע"א ולהכי נקט לעיל פתיתין והכא פרוסה ורבותא אשמועינן אע"ג דפרוסה של חטין קטנה צריך לברך עליה תחלה משום דכל הקודם בפסוק קודם לברכה, ופסק ר"ת כר' יוחנן לגבי רב הונא דרב הונא ליתא לגבי רב שהיה תלמידו כ"ש לגבי ר' יוחנן דרב לגבי ר' יוחנן ליתא והכי אמרינן בפ' מי שהוציאוהו דף מ"ו ע"ב במקום ר' יהודה ליתא במקום ר' יוסי מבעיא הילכך פרוסה קטנה של חטין ושלימה של חטין לדברי הכל מברך על השלימה פתיתין גדולים של חטים ושלימה קטנה של חטים הלכה כר' יוחנן דשלימה מצוה מן המובחר ואפילו אי הוו פתיתין מפת נקיה ושלימה מפת הדראה כיון דשניהם מחטים מברך על השלימה אבל פרוסה של חטים עדיפא משלימה של שעורים ובתוספת' דברכות פ"ג תניא מברכין על הדגן שהוא מן המובחר כיצד שלימה של גלוסקאות ושלימה של בעל הבית מברך על השלימה של בעל הבית פרוסה של חטים ושלימה של שעורים מברך על הפרוסה של חטים פת שעורים ופת כוסמין מברך על של שעורים והלא כוסמין יפין הימנה אלא שזו משבעת המינין וזו אינה משבעת המינין ואמרינן עלה בירושלמי ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא דר' יהודה היא דאמר אם יש ביניהם מז' המינין עליו הוא מברך פת טמאה ופת טהורה ר' חייא בר אבא אמר מברך על הטהורה פת נקיה טמאה ופת קיבר טהורה ר' חייא בשם ר' אחא אמר על איזה שירצה יברך וכן הדין בפת של כותים ופת של ישראל:

11 כתנאי תורמין בצל קטן. פרש"י דקאי אפרוסה של חטין ושלימה של שעורים וכן פר"ת, ואע"ג דבצל הוי מין אחד וחטים ושעורים ב' מינים מ"מ אייתי שפיר ראיה דלמר חשוב עדיף ולמר שלם עדיף אבל אי הוה קאי כתנאי על פלוגתא דר' יוחנן ורב הונא הא מסקינן דהיכא דאיכא כהן לכו"ע חשוב עדיף ור' יוחנן סבר דשלימה עדיף.

12 וירא שמים יוצא ידי שתיהן. אפרוסה של חטים ושלימה של שעורים קאי מדנקט פרוסה ולא נקט פתיתין:

13 מניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע. פרש"י בלשון א' בוצע מן השלימה ומ"מ יוצא מידי א שניהם קרינא ביה דכיון שמניח שניהם יחד הוי כאלו בצע משניהם, ולשון שני פי' בוצע משתיהן יחד וזה נראה עיקר מדאמרינן לקמן הכל מודים לענין פסח שמניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע מ"ט לחם עוני כתיב משמע שבוצע גם מן הפרוסה שכן דרכו של עני, ובפסח רגיל ר"י לבצוע משתיהן יחד ואין זה מצות חבילות מידי דהוה אכוס של קדוש והבדלה שאומר עליו ברכת היין ואמרינן נמי בפ' ערבי פסחים דף קי"ד ע"ב דמי שאין לו שאר ירקות מברך על חסא בפה"א ועל אכילת מרור ולא חשבינן ליה מצות חבילות וכן ברכת המוציא הוא כמו ברכת היין דקידוש ולא דמי לקידוש וברכת המזון דתרי מילי נינהו ופעמים שלא היה רוצה לשנות המנהג והיה מברך על השלימה הפרוסה המוציא ואינה מפרידה לגמרי וחוזר ומברך על הפרוסה אכילת מצה ובוצע, וה"ר מנחם מאונ"א היה מברך המוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה ולא היה נוגע כלל בשלימה דאינה אלא משום לחם משנה משום דאמרינן מה דרכו של עני בפרוסה משמע דבין המוציא ובין על אכילת מצה הכל יש לעשות בפרוסה: