מדרשי פילון ו׳:ד׳

מהדורה: מדרשי פילון, שמואל בלקין, תשמ"ט

4 רש"י על יומא פתח ↗

עוזא ועזאל - מלאכי חבלה שירדו לארץ בימי נעמה אחות תובל קין ועליהם נאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם בראשית ו׳:ב׳ כלומר על העריות מכפר:

6 בראשית רבה פתח ↗

וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ בראשית ו, ו, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר תַּוְהוּת הָיְתָה לְפָנַי שֶׁבָּרָאתִי אוֹתוֹ מִלְּמַטָּה, שֶׁאִלּוּ בָּרָאתִי אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה לֹא הָיָה מוֹרֵד בִּי. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר מִתְנַחֵם אֲנִי שֶׁבָּרָאתִי אוֹתוֹ מִלְּמַטָּה שֶׁאִלּוּ בָּרָאתִי אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה כְּשֵׁם שֶׁהִמְרִיד בִּי אֶת הַתַּחְתּוֹנִים, כָּךְ הָיָה מַמְרִיד בִּי אֶת הָעֶלְיוֹנִים. אָמַר רַבִּי אַיְבוּ תְּוָהוּת הָיְתָה לְפָנַי שֶׁבָּרָאתִי בּוֹ יֵצֶר הָרָע, שֶׁאִלּוּלֵי לֹא בָּרָאתִי בּוֹ יֵצֶר הָרָע לֹא הָיָה מוֹרֵד בִּי. אָמַר רַבִּי לֵוִי מִתְנַחֵם אֲנִי שֶׁעָשִׂיתִי אוֹתוֹ וְנִתַּן בָּאָרֶץ. בראשית ו, ו: וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, מָשָׁל לְשַׂר שֶׁבָּנָה פָּלָטִין עַל יְדֵי אַדְרִיכַל, רָאָה אוֹתָהּ וְלֹא עָרְבָה לוֹ, עַל מִי יֵשׁ לוֹ לְהִתְכָּעֵס לֹא עַל אַדְרִיכַל, כָּךְ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. אָמַר רַבִּי אָסֵי מָשָׁל לְשַׂר שֶׁעָשָׂה סְחוֹרָה עַל יְדֵי סַרְסוּר וְהִפְסִיד, עַל מִי יֵשׁ לוֹ לְהִתְרָעֵם לֹא עַל הַסַּרְסוּר, כָּךְ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. אֶפִּיקוֹרֶס אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, אָמַר לוֹ אֵין אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד, אָמַר לוֹ הֵן. וְהָא כְתִיב וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. אָמַר לוֹ נוֹלַד לְךָ בֶּן זָכָר מִיָּמֶיךָ, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ, אָמַר לוֹ שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי אֶת הַכֹּל, אָמַר לוֹ וְלֹא הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁסּוֹפוֹ לָמוּת, אָמַר לוֹ בִּשְׁעַת חֶדְוָתָא חֶדְוָתָא, בִּשְׁעַת אֶבְלָה אֶבְלָה. אָמַר לוֹ כָּךְ מַעֲשֶׂה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שִׁבְעָה יָמִים נִתְאַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עוֹלָמוֹ קֹדֶם שֶׁלֹא יָבוֹא מַבּוּל לָעוֹלָם, מַאי טַעְמֵיהּ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, וְאֵין עֲצִיבָה אֶלָא אֲבֵלוּת, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר שמואל ב יט, ג: נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ.

7 ספרא פתח ↗

הוספה: ה "איש" – מה תלמוד לומר "איש איש"? לרבות בת, וטומטום ואנדרוגינוס. "ומקלל אביו ואמו מות יומת" שמות כא, יז – אין לי אלא אביו ואמו. אמו שלא אביו, אביו שלא אמו מנין? תלמוד לומר "אביו ואמו קלל" – מכל מקום, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר, משמע הוא שניהם כאחד ומשמע אחד ואחד בפני עצמו עד שיאמר לך הכתוב "יחדיו".

7 ספרי דברים פתח ↗

דברים לב לו כִּי יָדִין ה׳ עַמּוֹ, כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אֶת הָאֻמּוֹת שִׂמְחָה הִיא לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יָדִין ה׳ עַמּוֹ, וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אֶת יִשְׂרָאֵל כִּבְיָכוֹל תְּהוּת הִיא לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם, וְאֵין נֶחָמָה אֶלָּא תְּהוּת, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ו ז: ״כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם״, וְאוֹמֵר ש״א טו יא: ״נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ״.

8 פסחים פתח ↗

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת כַּעְסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זוֹכֵר אֶת הָרַחֲמִים. שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל״. רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא אָמַר מֵהָכָא: ״כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם״.

8 סנהדרין פתח ↗

וְאַף עַל נֹחַ נֶחְתַּם גְּזַר דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא נֹחַ בָּהֶם״. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אַף עַל נֹחַ נֶחְתַּךְ גְּזַר דִּין, אֶלָּא שֶׁמָּצָא חֵן בְּעֵינֵי ה׳, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתֶם וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה׳״. ״וַיִּנָּחֶם ה׳ כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ״. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָפֶה עָשִׂיתִי שֶׁתִּקַּנְתִּי לָהֶם קְבָרוֹת בָּאָרֶץ. מַאי מַשְׁמַע? כְּתִיב הָכָא ״וַיִּנָּחֶם ה׳״, וּכְתִיב הָתָם ״וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם״.

9 יבמות פתח ↗

קִבְרֵי גוֹיִם אֵינָן מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם״. אַתֶּם קְרוּיִין אָדָם, וְאֵין הַגּוֹיִם קְרוּיִין אָדָם.

9 בראשית רבה פתח ↗

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ, אֶתְמָהָא, לָא הֲוָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימַר אֶלָּא אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ שֵׁם, אֶלָּא נְיָחָא לוֹ, נְיָחָא לָעוֹלָם, נְיָחָא לָאָבוֹת, נְיָחָא לַבָּנִים, נְיָחָא לָעֶלְיוֹנִים, נְיָחָא לַתַּחְתּוֹנִים, נְיָחָא בָּעוֹלָם הַזֶּה, נְיָחָא לָעוֹלָם הַבָּא.

9 מדרש תנחומא פתח ↗

‎אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ. כָּךְ פָּתַח רַבִּי תַנְחוּמָא בַּר אַבָּא וְאָמַר, פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם משלי יא, ל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי, בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם בְּלֹא בָנִים, הוּא מֵצֵר וּבוֹכֶה. אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לָמָּה אַתָּה בוֹכֶה? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֶעֱמַדְתָּ פְרִי בָּעוֹלָם הַזֶּה, יֵשׁ לְךָ פְּרִי יָפֶה מִן הַבָּנִים. אוֹמֵר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵיזֶה פְרִי שֶׁהֶעֱמַדְתִּי. אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב בָּהּ, פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים. בָּנִים אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא פְּרִי צַדִּיק. וְכֵן תּוֹלְדוֹתָיו שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים.

12 ערכין פתח ↗

מִמַּאי? דִּלְמָא מִשּׁוּם דְּרַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: דָּבָר גָּדוֹל דִּבְּרוּ מְרַגְּלִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, דִּכְתִיב: ״כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנוּ״, אַל תִּיקְרֵי ״כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנוּ״ אֶלָּא ״מִמֶּנּוּ״, כִּבְיָכוֹל, בַּעַל הַבַּיִת אֵין יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵּלָיו מִשָּׁם.

12 סוטה פתח ↗

״הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ״. ״לָהֶם״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: בֹּאוּ וְנֶחְכַּם לְמוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל —

13 רש"י על עבודה זרה פתח ↗

או עד שיבא ממונה הבא לקיצין - שיהא שומר ממונה לשמרו אבל הולך ויוצא ויש לו שעה קבועה לבא או עד שיבא כלומר עד שיהא ממונה עליהם שיתיירא זה מביאתו. ולקמן פריך הבא לקיצין גריעותא הוא:

4 מדוע נולדו הענקים ממלאכים ומן הנשים?

5 המשוררים מסַפרים, שהגיבורים היו ארציים, ילידי האדמה. אך הוא משה משתמש בשם זה לעתים קרובות שלא במשמעותו הראשונה, ומתכוון להורות על מידת גוף גדולה דוגמת "הייק", והוא מסַפר שהולדתם היא הרכֵּב של שני דברים, של מלאכים ובנות תמותה. ואף על פי שמהות המלאכים רוחנית, בכל זאת לעתים קרובות הם מתחזים בדמות אדם, ומשַנים צורתם לצורך העניין, כמו בבואם אל הנשים למען הוליד "הייקים". אך והיה אם הבנים מתקנאים באִמם הנוכלת, הם יסוגו ממוסריות אביהם וינטשו אותה, בחפצם עינוגים של גזע מושחת. ומפני שהם בזים ונרתעים מכל דבר שבמעלה, הם נידונים לחובה כעושי עוול. אכן, לפעמים מכַנֶה הכתוב את המלאכים "בני אלהים", מפני שהם בלתי־גופניים, ולא מאיזה בן־תמותה, אלא הם רוחות ללא־גוף. משה המוכיח, נוטה במיוחד לכַנוֹת אנשים טובים והגונים "בני אלהים", בעוד שאנשים פושעים ורעים הוא מכַנֶה בני בשר. ___________

6 כמה מדברי פילון תואמים עם המובא בפרקי דרבי אליעזר, בענין הנפילים, וכן דעתו שהכוונה ל"בני האלהים" כאן היא גם למלאכים, שווה לדעת רבותינו שם: "רבי אומר, ראו המלאכים, שנפלו ממקום קדושתם מן השמים, את בנות קין מהלכות גלויות בשר ערוה ומכחלות עיניהן כזונות, ותעו אחריהן ולקחו מהן נשים, שנאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם וגו'. ר' יהושע בן קרחה אומר, המלאכים אש לוהטים, שנאמר תהלים קד, ט משרתיו אש לוהט, והאש בא בבעילה בבשר ודם ואינה שורפת את הגוף, אלא בשעה שנפלו מן השמים ממקום קדושתם, כוחן וקומתן כבני אדם, ולבושן גוש עפר, שנאמר איוב ז, ה לבש בשרי רמה וגוש עפר. ר' צדוק אומר, מהם נולדו הענקים המהלכים בגובה קומה, ומשלחים ידם בכל גזל וחמס ושפיכת דמים, דכתיב במדבר יג, לג ושם ראינו את הנפילים וגו', ואומר בראשית ו, ד הנפילים היו בארץ. אמר רבי יהושע בן קרחה, ישראל נקראו בני אלהים, שנאמר דברים יד, א בנים אתם לה' אלהיכם, והמלאכים נקראו בני אלהים, שנאמר איוב לח, ז ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלהים, ואלו עד שהיו במקום קדושתם בשמים נקראו בני אלהים, שנאמר וגם אחרי כן אשר יבואו בני האלהים" פדר"א, כב. דעת פילון, שהנפילים משרכים דרכם כאמותיהם, כן דעת רבי על האמהות, ור' צדוק על הנפילים. ודעתו שמשה קורא לאנשים הטובים והדגולים "בני אלהים", היא כדעת ר' יהושע בן קרחה, שישראל נקראו בני אלהים. וראה במבוא למדרש "אגדת בראשית" על עזא ועזאל.

7 על קיומם של מלאכי השרת תחת השמים חולקים ר' ישמעאל ור' עקיבא: "עליהם עוף השמים ישכון מבין עפאים יתנו קול תהלים קד, יב, ר' ישמעאל ור' עקיבא. ר' עקיבא אומר, מלאכי השרת. אמר לו ר' ישמעאל, עקיבא, כלך מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות וכו', אלא אמר ר' ישמעאל, זה עוף ששוכן על האילנות, שקילוסו של הקב"ה עולה מהם, שנאמר מבין עפאים יתנו קול" מדרש תהלים קד, ט. מדרשו של רבי עקיבא כשלעצמו, שעוף השמים אלו מלאכים, סתום הוא, ואי אפשר להבינו אלא אם נפרשהו כמדרש סמלי, ואז יובנו דבריו בלי דוחק על־פי המסורת האלכסנדרונית הנמצאת אצל פילון, שדירתם של המלאכים הוא באויר מתחת השמים, מחוזם של עוף השמים, אף ששכונת המלאכים היא יותר קרובה לשמי־על. למסורת פילון כִּוֵּן ר' עקיבא בדרך סמלית, באמרו שעוף השמים הם מלאכי השרת, מפני, שהמלאכים הם באויר תחת השמים כמו עוף השמים. ואלה דברי פילון:

8 "שני מינים ברא הבורא - בארץ ובאויר. באויר נמצאים בעלי כנף, גם מוחשיים, וגם כוחות אחרים שאין להשיגם כלל בשום חוש, והם צבא הנשמות הבלתי־גופניות, המאורגנות במחלקות שאינן שוות. לפי המסופר, קצתן נכנסות לגופות בני תמותה, ולאחר תקופות קצובות, שוב נפרדות דרכיהם. וקצתן, שגורלן אלהי יותר, אינן מתייחסות כלל לאיזורי האדמה, והן טהורות ביותר, ונמצאות למעלה בסמוך לאותו האתר. אצל הפילוסופים היוונים מכנים אותן "גיבורים", ואילו משה משתמש בשם קולע, כי הם שליחים. ומבשרים את הטובות מן המושל לנתיניו, וכן מבשרים למלך מה צריכים הנתינים" על נטיעת כרם, יד.

9 "'ומלאכי אלהים ראו את בנות בני האדם כי טובות הן, ולקחו להם נשים מכל אשר בחרו' בראשית ו, ב. מדַרכּוֹ של משה לכַנוֹת "מלאכים", את אשר הפילוסופים האחרים קוראים "רוחות", והן נשמות המרחפות באויר. ואיש בל ישַעֵר שמדוּבּר באגדה, כי מן ההכרח, שכל העולם כולו יהא מלא בחיים, היות וכל אחד מן החלקים היסודיים והראשוניים מֵכִיל את החיות האופייניות והנאותות לו. לארץ יש חיות יבשה, לים ולנהרות - בריות מים, ולאש - יצורי אש -והשמועה אומרת, שהם נמצאים בעיקר במקדוניה- ולשמים - כוכבים, - ואלה כל־כולם נשמות אלהיות ללא־מום, לכן הן נָעוֹת בעיגול, התנועה המקורבת ביותר לשֵׂכל, שכֵּן כל אחד מהם הוא השֵׂכל ברום טהרתו. ומן ההכרח, שגם האויר יהיה מָלֵא ביצורים חיים, ואלה אינם נראים, היות והאויר עצמו אינו נראה בחושים. ואין לפרש את העובדה, שמבָּטֵנו אינו מסוגל לשַעֵר את הצורות, כאילו אין באויר נשמות, אלא הכרחי, שהן תקָלטנה על־ידי השֵׂכל, כך שהדומֶה יבחין בדוֹמָיו" על הנפילים, ו-ט.

10 מאמר פילון, שכָּל חלקי היצירה מולידים יצורים, המים האויר הארץ וגם האש, מזכירנו דברי ר' עקיבא, שכפילון, מחלק את הבריות ליצורי ים, יבשה, אור אש ואויר: "צב זה והצב למינהו ויקרא יט, כא, לרבות מינים של צב חברבר וכן הנפילים וסלמנדרא. כשהיה ר' עקיבא מגיע לפסוק זה היה אומר מה רבו מעשיך ה' תהלים קצ, כד, יש לך בריות גדילות בים ויש לך בריות גדילות ביבשה וכו' גדילות באור וגדילות באויר" וכו' ספרא שמיני פ"ו, והשווה חולין קכז, א.

11 כמה מן הדברים שפילון מקצר בהם בשו"ת שלפנינו, נמצאים באריכות, ובפירוש אלגורי, במקום אחר בכתביו, ולפיהם מתבהרים הדברים בשו"ת כאן. ואלה דבריו: "אכן, רוח אלהים ניצבת תמיד לצידו של משה, ומנהגת אותו בכל דרך ישרה. אך, כפי שהערתי, היא פורֶשֶת במהירות מן האחרים, שגם להם קָצַב ה' מאה ועשרים שנות חיים, הרי הכתוב אומר: "וימיהם יהיו מאה ועשרים שנה" בראשית ו, ג. אך גם משה, בהגיעו למספר שנים שווה, פורש מחיי תמותה ראה דברים לד, ז. וכיצד יִשוו החוטאים לנביא החכם־מכֹל? כעת דיינו אם נֹאמר, שדברים בעלי שֵם זהה, אינם שווים תמיד, ולעתים קרובות הם רחוקים זה מזה בטיבם. אמנם, אפשר שהרע ישווה לטוב במספר ובזמן, מאחר והם מתוארים כתאומים, אך כוחותיהם נבדלים ורחוקים זה מזה מרחק רב. ואנו נדחה דיון מדוקדק ב"מאה ועשרים שנה" עד לחקירת חיי הנביא בכללותם, ואזי נהיה מוכנים לעסוק בסוד זה. ועתה נדבר בנאמר להלן: "והנפילים היו בארץ בימים ההם". היתכן שאֵי־מי עלול להניח שהמחוקק מרַמֵז לאגדת הענקים של המשוררים, אך הוא הכתוב רחוק מרחק־רב מלִבְדוֹת אגדות, וחושב לנכון ללכת בעקבות האמת, ולפיכך גם השמיט מתחומו אותן האומנויות המפורסמות והמעודנות -הציור והפיסול- כי הן מכזבות בטבע האמת, ובאמצעות העיניים ממציאות תככים והתחכמויות לנפשות פותות. אי לזאת, אין הוא מסַפר אגדת ענָקים כלל ועיקר. אלא הוא חָפץ להראותך, שבני האדם חלקם נולדים מהאדמה, חלקם מהשמים וחלקם מן האלהים. אֵלה מהאדמה, רודפים אחרי תעונוגות הגוף, שוקדים להנות ולהשתמש בהם, ומסַפקים את צרכי כל אחד מהם. אֵלה מהשמים, הם האומנים - אנשי המדע ושוחריו, כי השֵׂכל, השמימי שבקרבֵּנו, -והרי כל אחד משוכני שמים הוא שִׂכלי- שוקד על לימודים סדירים ושאר כל האומנויות כולן, ובהגיגיו הוא משחיז ומחדד וגם מתאמן ומרַתך. ואלה מאלהים, הם בני אדם כהנים ונביאים, אשר לא מצאו לנכון להשתתף בענייני מדינות העולם ומדיניותן, אלא התנשאו למעלה מהחושניות, ועברו אל העולם השִׂכלי והשתקעו שם, והם נמנים על מדיניות האידיאות הבלתי־גופניות והבלתי־נפסדות" על הנפילים, נה-סא.

12 במקום אחר כותב פילון על תפקיד המלאכים, ועל מלאכים טובים ומלאכים רעים: "והנשמות, מקצתן ירדו אל הגופות, וקצתן לא ראו לנכון להזדווג עם אף אחד מחֶלקי העולם, ומדַרכו של הבורא להשתמש בהן -המקודשות ודבֵקות בעבודת האב- כמשרתות ועוזרות בענייני בני תמותה. אך האחרות, ברדתן אל הגוף כאֶל נהר, עתים נלכדות בנחשול הָעַז ונבלעות, ועתים עולה בידן לעמוד בהתפרצותו, ותחילה הן צָפות ועולות, ואז ממריאות למקום מוצאן. ואלה הן נשמותיהן של אנשים אשר התרַגלו בלימוד הפילוסופיה בטוהרה, ולמדו, מתחילה ועד סוף, כיצד למות את חיי הגוף, כדי שיטלו חלק בחיים הבלתי־גופניים והבלתי־נפסָדים, במעמד הבלתי־נברא ובלתי־נפסד. ואילו הנשמות שטָבעוּ, הן משֶל האנשים האחרים שלא שתו לבם לחכמה, והתמַכרו לדברים חסרי־יציבות ומקריים, ולאֵלה אין ולא כלום עם האצילות שבֵּקרבנו -נשמה או שֵׂכל- ולעומת זאת יש להם הכל עם גוייתנו הצמודה -הגוף- או אף עם דברים מחוסרי־חיים הימנו, וכוונתי, לכבוד, נכסים, שררות וכיבודים ושאר כיוצא בהם, המעוצבים ומצויירים בתרמיתה של דיעה כוזבת, בידי אלה שאינם מכוונים מבטם אל היופי האמיתי. וכשתבחין שהנשמות והשֵדים והמלאכים שונים בשמותיהם, אך שווים במהותם, תסיר מעליך עול כבד - הפַּחַד משֵדים. וכשם שרבים מכַנים שֵדים גם את הטובים וגם את הרעים, כך גם בנשמות, וכך גם המלאכים, לא תטעה, אם תניח, שחלקם ראויים לשמם, והם שליחים בין בני האדם לאל ובין האל לבני האדם, והם קדושים ותמימים, וזאת בזכות שֵרותָם המופלא שאין בו דופי, בעוד שחלקם טמאים ובלתי ראויים לשמם. והָעֵדות לטענתי, הם דברי משורר־ התהילים במזמור: "ישלח בם חרון אפו, אף וחרון ומצוקה ומשלחת על־ידי מלאכים רעים" תהלים עח, מט, אלה הם הרשעים הלובשים שֵם מלאכים ואינם יודעים את בנות השֵׂכל הישר -המדע והמוסריות- אלא רודפים אחרי התענוגות, צאצאים בני־חֲלוֹף של בני האדם בני־התמותה, שאינם מוכתרים בשום יופי מקורי, בו יכול השֵׂכל להבחין, אלא בנוֹי מזוייף המרַמֶה את החוש" על הנפילים, יב-יז.

13 "והכתוב אומר: "וגם אחרי כן אשר באו מלאכי אלהים אל בנות בני האדם וילדו לעצמם". ואמנם מן הראוי לעיין "אחרי כן" מה מוּבָנוֹ? אכן, זו חזרה המורָה על דברים שנאמרו קודם לכן ביֶתֶר־בהירות. ונאמר בנוגע לרוח אלהים, שמכביד עליה מאד לשהות לעולם בנשמה רבת צורות וחלקים, העמוסה לעייפה מַפלי־בשר. ולאחר אותה רוח, באו המלאכים אל בנות בני האדם, כי כל זמן שקַרניים טהורות של החכמה מאירות על הנשמה, באמצעותן רואה החכם את האלהים ואת כוחותיו, אזי אין ביכולת אף אחד ממלאכי השקר להיכנס לתוך שִׂכלו, ופעולת כולם היא מחוץ לשֶטח המטוהר במים. אך משידעך אור השֵכל ויתערפל, אזי שָפר חלקם של חברי האפילה. והם באים על התאוות החלשות והנשיות, -שהוא קורא להן בנות בני האדם- והם מולידים למען עצמם ולא למען אלהים. אכן, הצאצאים הסגוליים של אלהים הם המעלות כלילות השלימות, בעוד שקרובי הרֶשע הן רעות חורקות" על האלקים שאינו משתנֶה, א-ג.

7 מורה נבוכים פתח ↗

שתי פרשנויות לפסוק "ויתעצב אל לבו"2 לפי המשמעות השנייה או השלישית נאמר "וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ" בראשית ו,ו. לפי המשמעות השנייה הפירוש הוא שה' כעס עליהם בשל רוע מעלליהם. אשר לדבריו "אֶל לִבּוֹ", וכן דבריו בפרשת נח "וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם" שם ח,כא, שמע את משמעותם: העניין שנאמר עליו שהאדם אמר בלבו או אמר אל לבו, הוא העניין שהאדם אינו מבטא אותו ואינו אומר לאחרים. וכך כל עניין שה' רצה ולא אמרו לנביא באותה עת שבוצע המעשה הזה בהתאם לרצון, נאמר עליו "ויאמר ה' אל לבו", בדימוי לעניין האנושי הזה, בדרך של דברה תורה כלשון בני אדם, וזה ברור וגלוי. וכיוון שבחטאו של דור המבול לא התבאר בתורה שנשלח שליח אלוהי אליהם באותו זמן, ולא הזהיר אותם ולא איים עליהם בכליה, נאמר עליהם שה' כעס עליהם בְּלִבּוֹ. וכן ברצונו שלא יהיה מבול, לא נאמר אז לנביא 'לך והודיעם בזה', ולכן נאמר "אֶל לִבּוֹ".

8 שמות רבה פתח ↗

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב תהלים קלה, ו: כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה וגו', אָמַר דָּוִד אַף עַל פִּי שֶׁגָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תהלים קטו, טז: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר וְאָמַר בְּנֵי רוֹמִי לֹא יֵרְדוּ לְסוּרְיָא וּבְנֵי סוּרְיָא לֹא יַעֲלוּ לְרוֹמִי, כָּךְ כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם גָּזַר וְאָמַר: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לִתֵּן הַתּוֹרָה בִּטֵּל גְּזֵרָה רִאשׁוֹנָה וְאָמַר הַתַּחְתּוֹנִים יַעֲלוּ לָעֶלְיוֹנִים וְהָעֶלְיוֹנִים יֵרְדוּ לַתַּחְתּוֹנִים, וַאֲנִי הַמַּתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר שמות יט, כ: וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי, וּכְתִיב שמות כד, ט: וְאֶל משֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה', הֲרֵי כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וגו'. כְּמוֹ כֵן כְּשֶׁבִּקֵּשׁ אָמַר בראשית א, ט: יִקָּווּ הַמַּיִם, וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ עָשָׂה אֶת הַיַּבָּשָׁה יַם וּתְהוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר עמוס ה, ח, ט, ו: הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם, וְאוֹמֵר בראשית ז, יא: בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה. וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ עָשָׂה אֶת הַיָּם וּתְהוֹמוֹת יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר שמות יד, כט: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם, וְאוֹמֵר תהלים קו, ט: וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר. וְכֵן בְּמִצְרַיִם, בְּמשֶׁה שֶׁהָיָה בָּאָרֶץ, נָתַן לוֹ רְשׁוּת לִשְׁלֹט בְּמַעֲשֵׂה שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וגו'. לָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶם בָּרָד, לְפִי שֶׁשָֹּׂמוּ יִשְׂרָאֵל נוֹטְעֵי כְּרָמִים וְגַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְאִילָנוֹת, לְפִיכָךְ הֵבִיא עֲלֵיהֶם בָּרָד וְשִׁבַּר אֶת הַכֹּל. עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא שָׁמְעוּ לִדְבָרָיו מַה שֶּׁאָמַר לָהֶם שמות ט, יט: שְׁלַח הָעֵז, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדַי שֶׁיָּבוֹא הַבָּרָד עַל הַכֹּל.

8 בראשית רבה פתח ↗

אָמַר רַבִּי סִימוֹן שָׁלשׁ מְצִיאוֹת מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַבְרָהָם, דִּכְתִיב נחמיה ט, ח: וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ. דָּוִד, דִּכְתִיב תהלים פט, כא: מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי. יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב הושע ט, י: כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל. אֲתִיבוּן חַבְרַיָא לְרַבִּי סִימוֹן, וְהָא כְתִיב וְנֹחַ מָצָא חֵן, אֲמַר לְהוֹן הוּא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא מָצָא. וְהָא כְתִיב ירמיה לא, א: מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר, בִּזְכוּת דּוֹר הַמִּדְבָּר, וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ.

9 ספר הזהר פתח ↗

מַלְכוּתָא דְּדָוִד. אִתְתַּקַּן בְּיוֹמָא דָא ודא הוא רִגְלָא וְסַמְכָא רְבִיעָאָה דְכוּרְסְיָיא, אִתְתַּקָּנוּ אַתְוָון וְאִתְיַישְׁרוּ עַל דּוּכְתַּיְיהוּ. וְעִם כָּל דָּא, עַד יוֹם שְׁתִיתָאָה דְּאִתְתַּקַּן דִּיוּקְנָא דְּאָדָם תִּקּוּנָא כְּדְקָא יְאוּת לָא אִתְיְישַׁב בְּדוּכְתֵּיהּ. וּכְדֵין אִתְתַּקַּן כּוּרְסְיָיא עִלָּאָה וְכוּרְסְיָיא תַּתָּאָה. וְעָלְמִין כֻּלְהוּ אִתְיַישְׁבוּ בְּדוּכְתַּיְיהוּ. וְאַתְוָון כֻּלְהוּ אִתְתַּקְּנָן עַל גַּלְגַּלּוֹי בִּפְשִׁיטוּ דְּטוּפְסִירָא דְּקוּטְרָא. וְיוֹמָא רְבִיעָאָה אִיהוּ יוֹמָא מָאִיס מִבּוֹנִים כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר תהילים קי״ח:כ״ב אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, שיר השירים א׳:ו׳ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי. דְּהָא נְהוֹרָא דָא אַזְעִירַת גַּרְמָהּ וּנְהִירוּ דִילָהּ. וּקְלִיפִּין אִתְקְנוּ עַל דּוּכְתַּיְיהוּ. כָּל אִנּוּן נְהוֹרִין דְּנָהֲרָן כֻּלְהוּ תַּלְיָין בְּהַאי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְאַתְקָנָא בְּהוּ כּוּרְסְיָיא דְדָוִד. אִלֵּין נְהוֹרִין מְצַיְירָן צִיּוּרָא דִלְתַתָּא לְאַתְקָנָא צִיּוּרָא דְּכֻלְהוּ דְּאִנּוּן בִּכְלָלָא דְאָדָם צִיּוּרָא פְּנִימָאָה. דְּכָל צִיּוּרָא פְּנִימָאָה אִקְרֵי הָכִי. וּמֵהָכָא כָּל צִיּוּרָא דְּאִתְכְּלִיל בְּאִתְפַּשְׁטוּ דָא אִקְרֵי אָדָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, יחזקאל לה אָדָם אַתֶּם. אַתֶּם קְרוּיִן אָדָם וְלא שְׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וְכָל רוּחָא אִקְרֵי אָדָם. רוּחָא דִסְטַר קַדִּישָׁא גּוּפָא דִילֵיהּ לְבוּשָׁא דאדם אִיהוּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, איוב י׳:י״א יתרו סוף עה, וריש עו עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וְגו' בִּשְׂרָא דְאָדָם לְבוּשָׁא אִיהוּ. וּבְכָל אֲתַר כְּתִיב בְּשַׂר אָדָם, אָדָם לְגוֹ. בָּשָׂר לְבוּשָׁא דְּאָדָם גּוּפָא דִילֵיהּ. טְסִירִין דִּלְתַתָּא דְּאִתְהַתָּךְ בְּהִתּוּכָא דְרוּחָא דָא. אִצְטַיְירוּ מִנֵּיהּ צִיּוּרִין דְּאִתְלַבְּשָׁן בִּלְבוּשָׁא אָחֳרָא. כְּגוֹן צִיּוּרָא דִּבְעִירֵי דַכְיָין דברים י״ד:ד׳-ה׳ שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְגו' אִנּוּן דְּבָעְיָין לְאִתְכְּלָלָא בִּלְבוּשָׁא דְאָדָם הַהוּא רוּחָא פְּנִימָאָה דְּאִנּוּן סִטְרִין ס"א ציורין, סָלִיק בְּהַהוּא שְׁמָא דְאִתְקְרֵי בָהּ גּוּפָא דִילֵיהּ לְבוּשָׁא דְהַהוּא שְׁמָא בְּשַׂר שׁוֹר. שׁוֹר אִיהוּ פְּנִימָאָה דְהַהוּא גוּפָא. בָּשָׂר דִּילֵיהּ לְבוּשָׁא. וְכֵן כֻּלְהוּ. כְּגַוְונָא דָא בְּסִטְרָא אָחֳרָא מְסָאֳבָא, רוּחָא דְאִתְפַּשַּׁט בִּשְׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת נַפְקָא מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבוּ לָאו אִיהוּ אָדָם. וּבְגִין כָּךְ לָא סָלִיק בִּשְׁמָא דָא. שְׁמָא דְהַהוּא רוּחָא טָמֵא לָא סָלִיק בִּשְׁמָא דְאָדָם וְלֵית בֵּיהּ חוּלָקָא. גּוּפָא דִילֵיהּ לְבוּשָׁא דְהַהוּא טָמֵא בָּשָׂר טָמֵא יִטְמָא לְגוֹ בְּשַׂר לְבוּשָׁא דִילֵיהּ, בְּגִין כַּךְ בְּעוֹד דְּשָׁרֵי הַהוּא רוּחָא בְּהַהוּא גוּפָא אִתְקְרֵי טָמֵא. נָפַק רוּחָא מֵהַהוּא לְבוּשָׁא לָאו אִקְרֵי טָמֵא וְלָא סָלִיק הַהוּא לְבוּשָׁא בִּשְׁמָא. טְסִירִין לְתַתָּא דְּאִתְהַתָּךְ בְּהִתּוּכָא דְרוּחָא דָא. אִצְטַיְירָן מִנֵּיהּ צִיּוּרִין דְּאִתְלַבְּשָׁן בִּלְבוּשָׁא אָחֳרָא כְּגוֹן צִיּוּרֵי בְּעִירֵי מְסָאֲבֵי. וְאוֹרַיְיתָא פָּתַח בְּהוּ ויקרא י״א:כ״ט וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא. כְּגוֹן חֲזִיר וְעוֹפֵי וּבְעִירֵי דְהַהוּא סִטְרָא רוּחָא סָלִיק בְּהַהוּא שְׁמָא גּוּפָא לְבוּשָׁא דִילֵיהּ. וְגוּפָא בְּשַׂר חֲזִיר אִקְרֵי. חֲזִיר לְגוֹ בִּשְׂרָא לְבוּשָׁא דִילֵיהּ. וּבְגִין כַּךְ אִלֵּין תְּרֵין סִטְרִין מִתְפָּרְשָׁן. אִלֵּין אִתְכְּלִילוּ בְּרָזָא דְאָדָם. וְאִלֵּין אִתְכְּלִילוּ בְּרָזָא דְטָמֵא. כָּל זִינָא אָזִיל לְזִינֵיהּ וְאִתְהַדַּר לְזִינֵיהּ. נְהוֹרִין עִלָּאִין דְּקָא מְנַהֲרִין נַהֲרִין בְּהַהוּא רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם וְכוּ' לְאִצְטַיְירָא לְתַתָּא צִיּוּרִין כְּדְקָא חָזֵי. דִּכְתִיב וַיִּתֵּן אוֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם וְגו'. וְלִמְשׁוֹל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. שָׁלְטָנוּ דִּתְרֵין נְהוֹרִין דָּא אִיהוּ שָׁלְטָנוּ כְּדְקָא חָזֵי. מָאוֹר גָּדוֹל שָׁלְטָנוֹ בִּימָמָא. מָאוֹר קָטָן שָׁלְטָנוֹ בְּלֵילְיָא. וְרָזָא דָא מֵהָכָא שָׁלְטָנוּתָא דִדְכוּרָא בִּימָמָא לְמָנָאָה נ"א למלאה בֵיתֵיהּ דְּאִצְטְרִיךְ וּלְאָעֳלָא בֵּיהּ טַרְפָּא וּמְזוֹנָא. כֵּיוָן דְּעָאל לֵילְיָא וְנוּקְבָא נָקִיט כֹּלָּא לֵית שׁוּלְטָנוּ דְבֵיתָא בַּר בְּנוּקְבָא, דְּהָא כְּדֵין שָׁלְטָנוּ דִילָהּ ולא דדכורא דִּכְתִיב, משלי ל״א:ט״ו וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ. הִיא וְלֹא הוּא. מֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם דִּדְכוּרָא. מֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה דְּנוּקְבָא. מאור גדול דא הוא שמשא ואית ביה תרין עשר פתחין. אית ביה תרי עשר שעתי. ושמשא שליט על יומא. מאור קטן אית ביה תרי עשר פתחין ודא סיהרא ושלטא על ליליא. וליליא אית ביה תריסר שעתי. ועל דא ביום ההוא יהיה יי אחד ושמו אחד. שמשא ותריסר פתחין אתעבידן י"ג מכילן דרחמי. ליל סיהרא ותריסר פתחין ואתעבידו י"ג ואתעבידו שמשא וסיהרא חד. ויום ולילה אחד. הדא הוא דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ורזא דא לעילא. וְאֵת הַכּוֹכָבִים. כֵּיוָן דְּנוּקְבָא פְּקִידַת בֵּיתָא וְאִתְכְּנִיסַת לְבַעֲלָהּ לֵית שׁוּלְטָנוּ לְבֵיתָא אֶלָּא לְעוּלֵמְתָּן דְּאִשְׁתָּאֲרָן בְּבֵיתָא לְאַתְקָנָא כָּל תִּקּוּנֵי בֵּיתָא. וּבָתַר אִתְהַדַּר בֵּיתָא לְשָׁלְטָנוּ דִדְכוּרָא בִּימָמָא כֹּלָּא כְּדְקָא חָזֵי: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְאוֹרוֹת. דָּא מָאוֹר וְדָא מָאוֹר. בְּגִין כָּךְ אִנּוּן נְהוֹרִין דְּסָלְקֵי לְעֵילָא אִקְרוּן מְאוֹרֵי אוֹר. וְאִנּוּן נְהוֹרִין דְּנָחֲתוּ לְתַתָּא אִקְרוּן מְאוֹרֵי אֵשׁ דְּאִנּוּן דַּרְגִּין לְתַתָּא וְשָׁלְטֵי כָּל יוֹמוֹי דְחוֹל. וְעַל דָּא כַּד נָפִיק שַׁבַּתָּא מְבָרְכִין עַל שְׁרַגָא דְּהָא אִתְיְהִיב לוֹן רְשׁוּ לְשַׁלְטָאָה. אֶצְבְּעָן דְּבַר נָשׁ אִנּוּן סִתְרָא דְּדַרְגִּין וְרָזִין דִּלְעֵילָא, וְאִית בְּהוּ פְּנִימָאִין וַאֲחוֹרַיִם. אֲחוֹרַיִם אִנּוּן לְבַר וְאִנּוּן רֶמֶז לְטוֹפְרִין דְּאֶצְבְּעָן. וּבְגִין כָּךְ אִית רְשׁוּ לְאִסְתַּכָּלָא בְּטּוֹפְרִין בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת דְּהָא נָהֲרִין מֵהַהוּא שְׁרַגָּא וְנָהֲרִין מֵהַהוּא אֵשׁ לְשַׁלְטָאָה.

9 שמות רבה פתח ↗

דָּבָר אַחֵר, וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב וְאֵלֶּה מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב אֵלֶּה פּוֹסֵל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, כֵּיצַד בראשית ב, ד: אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, וּמַה פָּסַל שֶׁהָיָה בּוֹרֵא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בָּהֶם וְלֹא הָיוּ עֲרֵבִים עָלָיו וְהָיָה מַחֲזִירָן לְתֹהוּ וָבֹהוּ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֵלּוּ עָרְבוּ לְפָנָיו, אָמַר אֵלּוּ תוֹלְדוֹת, לְפִיכָךְ אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, אֲבָל הָרִאשׁוֹנִים לֹא הָיוּ תוֹלְדוֹת. כַּיּוֹצֵא בּוֹ בראשית ו, ט: אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, וּמַה פָּסַל דּוֹרוֹ שֶׁל אֱנוֹשׁ וְדוֹר הַמַּבּוּל וְקֵינָן וַחֲבֵרָיו, לְפִיכָךְ אָמַר בראשית י, ב: בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג. וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בראשית כה, יב: וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם, מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, וּמִי הֵם, מַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית כה, ב: וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן, וְאַף כָּאן וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת, רְשָׁעִים הָיוּ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. כַּיּוֹצֵא בּוֹ בראשית כה, יט: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, עַל מַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ בראשית כה, טז: בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, וּמִי הָיָה זֶה, עֵשָׂו וּבָנָיו שֶׁהָיָה בְּנוֹ שֶׁל יִצְחָק. וְאִם כֵּן יֵשׁ לוֹמַר הוֹאִיל וְאֵין כָּתוּב אֶלָּא וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת, אַף יַעֲקֹב שֶׁהוּא תּוֹלְדוֹת יִצְחָק בִּכְלַל עֵשָׂו. אַתָּה מוֹצֵא כָּל תּוֹלְדוֹת שֶׁבַּמִּקְרָא חֲסֵרִים חוּץ מִשְּׁנַיִם בראשית ב, א: אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, רות ד, יח: וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, וְטַעַם גָּדוֹל יֵשׁ לָהֶם, לָמָּה אָמַר אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ מָלֵא, מִפְּנֵי שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ וְלֹא הָיָה מַלְאַךְ הַמָּוֶת בָּעוֹלָם, וּבִשְׁבִיל כָּךְ הוּא מָלֵא, וְכֵיוָן שֶׁחָטָא אָדָם וְחַוָּה חִסֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל תּוֹלְדוֹת שֶׁבַּמִּקְרָא, וְכֵיוָן שֶׁעָמַד פֶּרֶץ נַעֲשָׂה תּוֹלְדוֹת שֶׁלּוֹ מָלֵא, שֶׁהַמָּשִׁיחַ עוֹמֵד הֵימֶנּוּ וּבְיָמָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבְלִיעַ הַמָּוֶת, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה כה, ח: בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, לְפִיכָךְ תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְתוֹלְדוֹת פָּרֶץ מָלֵא. וּלְכָךְ תּוֹלְדֹת יִצְחָק חָסֵר, לְהוֹצִיא יַעֲקֹב מִכְּלַל הָרְשָׁעִים. כַּיּוֹצֵא בּוֹ בראשית לז, ב: אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, פָּסַל לְאַלּוּפֵי עֵשָׂו. כַּיּוֹצֵא בּוֹ שמות א, א: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, וּמִי הָיוּ אֵלּוּ שֶׁכָּתַב לְמַעְלָה בראשית מו, ח כז: בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי שִׁמְעוֹן. כַּיּוֹצֵא בּוֹ במדבר ג, א: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן, מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, וּמִי הָיוּ אֵלּוּ שֶׁכָּתַב לְמַעְלָה במדבר א, מד: כָּל הַפְּקֻדִּים אֲשֶׁר פָּקַד משֶׁה וְאַהֲרֹן, מָה הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ צַדִּיקִים אַף אֵלּוּ צַדִּיקִים. אַף כָּאן וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, מַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה שמות טו, כה: שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, דָּבָר אַחֵר, וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הַפָּרָשָׁה שמות יח, כב: וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת, וְאָמַר כָּאן וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, וְהַדִּבְּרוֹת בָּאֶמְצַע, מָשָׁל לְמַטְרוֹנָה שֶׁהָיְתָה מְהַלֶּכֶת, הַזַּיִּן מִכָּאן וְהַזַּיִּן מִכָּאן, וְהִיא בָּאֶמְצַע. כָּךְ הַתּוֹרָה, דִּינִין מִלְּפָנֶיהָ וְדִינִין מֵאַחֲרֶיהָ, וְהִיא בָּאֶמְצַע. וְכֵן הוּא אוֹמֵר משלי ח, כ: בְּאֹרַח צְדָקָה אֲהַלֵּךְ, הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת בְּאֵיזֶה נָתִיב אֲנִי מְהַלֶּכֶת, אֲהַלֵּךְ בְּדַרְכָּן שֶׁל עוֹשֵׂי צְדָקָה משלי ח, כ: בְּתוֹךְ נְתִיבוֹת מִשְׁפָּט, הַתּוֹרָה בָּאֶמְצַע וְדִינִין מִלְּפָנֶיהָ וְדִינִין מֵאַחֲרֶיהָ, מִלְּפָנֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְדִינִין מֵאַחֲרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים.

9 בבא מציעא פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: לָאו כֹּהֵן הוּא מָר? מַאי טַעְמָא קָאֵי מָר בְּבֵית הַקְּבָרוֹת! אֲמַר לֵיהּ: לָא מַתְנֵי מָר טְהָרוֹת? דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: קִבְרֵיהֶן שֶׁל נׇכְרִים אֵין מְטַמְּאִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם״. אַתֶּם קְרוּיִין ״אָדָם״, וְאֵין נׇכְרִים קְרוּיִין ״אָדָם״.

12 מנחות פתח ↗

״לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו״, אָמַר רַבִּי חִינָּנָא בַּר פָּפָּא: לְקוֹל מִילֵּיהֶן שֶׁל מְרַגְּלִים נִיתְרוֹעֲעוּ דָּלִיּוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דְּאָמַר רַבִּי חִינָּנָא בַּר פָּפָּא: דָּבָר גָּדוֹל דִּבְּרוּ מְרַגְּלִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, ״כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנוּ״ – אַל תִּיקְרֵי ״מִמֶּנוּ״ אֶלָּא ״מִמֶּנּוּ״, כִּבְיָכוֹל, שֶׁאֲפִילּוּ בַּעַל הַבַּיִת אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵּלָיו מִשָּׁם.

12 תלמוד ירושלמי תענית פתח ↗

אֲמַר לוֹן. אֲפִילוּ כֵן מַה חֲמִיתוֹן. אָמְרוּן לֵיהּ. אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא. כָּל קֵירְוָוא דַהֲוִינָן עָלִין תַּמָּן הֲוִינָן מַשְׁכַּחִין מֵתִין. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בַּטּוֹבָה שֶׁעָשִׂיתִי לָכֶם אָמַרְתֶּם אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא. כָּל קִירְיָיה דַהֲווֹן עָלֵין בָּהּ הֲוָה טָב קַרְתָּא מַיִית. עַד דַּהֲווֹן מִיטַפְּלִין בֵּיהּ הֲווֹן מְיַילְּלִין קַרְתָּא וְנַפְקִין לוֹן וּבַר נַשׁ לָא יְדַע בְּהוֹן. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְאַמַרְתוֹן וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם. יָדְעִין הֲוִיתוֹן מַה דַהֲוִינָא עֲבַד לְכוֹן בְּאַפֵּיהוֹן. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דִּיבְּרוּ דְבָרִים כְּלַפֵּי לְמַעֲלָן. כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ. אָמְרוּ. כִּבְיָכוֹל אֶפִילוּ לָא יְכִיל לְהוֹן. רִבִּי לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה. לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדוֹלָה. לְקוֹל הַמִּילַּה הֲמוּלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁאָמַרְתֶּם. הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו.

« מדרשי פילון ו׳:ג׳ מדרשי פילון ו׳:ו׳ »