מדרשי פילון ה׳:כ״ב

מהדורה: מדרשי פילון, שמואל בלקין, תשמ"ט

« מדרשי פילון ה׳:כ״א מדרשי פילון ה׳:כ״ג »

22 ספר הזהר פתח ↗

וְכֻלְּהוּ רְקִיעִין, אִלֵּין עַל אִלֵּין כְּגִלְדֵּי בְּצָלִים, אִלֵּין לְתַתָּא, וְאִלֵּין לְעֵילָּא. וְכָל רְקִיעָא וּרְקִיעָא, אַזְלָא וְרַעֲשָׁא מֵאֵימָתָא דְּמָארֵיהוֹן. עַל פּוּמֵיהּ נַטְלִין, וְעַל פּוּמֵיהּ קַיְימִין. וְעֵילָּא מְכֻּלְּהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּנָטִיל כֹּלָּא בְּחֵילֵיהּ וְתוּקְפֵּיהּ. כְּגַוְונָא דָּא שִׁבְעָה אֲרָצוֹת לְתַתָּא, וְכֻלְּהוּ בְּיִשּׁוּבָא בַּר דְּאִלֵּין עִלָּאִין וְאִלֵּין תַּתָּאִין. וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִלָּאָה מִכֹּלָּא, וִיְרוּשָׁלַ ם עִלָּאָה מִכָּל יִשׁוּבָא. וחַבְרָנָא יַתְבֵי דָּרוֹמָא, חָמוּ בְּסִפְרֵי קַדְמָאֵי, וּבְסִפְרָא דְּאָדָם, דְּהָכִי מְחַלֵּק כָּל אִינּוּן אֲרָצוֹת, דְּכֻלְּהוּ מִשְׁתַּכְּחֵי לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דְּאִינּוּן רְקִיעִין דִּלְעֵילָּא. אִלֵּין עַל אִלֵּין, וְאִלֵּין עַל אִלֵּין וּבֵין כָּל אַרְעָא וְאַרְעָא, רָקִיעַ דְּמַפְרִשׁ בֵּין דָּא לְדָא. וְעַל דָּא כֻּלְּהוּ אֲרָצוֹת פְּרִישָׁן בִּשְׁמָהָן. וּבֵינַיְיהוּ גַּן עֵדֶן וְגֵיהִנָם. וְאִית בֵּינַיְיהוּ בִּרְיָין מְשַׁנְיָין, אִלֵּין מִן אִלֵּין, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. מִנְּהוֹן בִּתְרֵין אַנְפִּין, וּמִנְּהוֹן בְּד', וּמִנְּהוֹן בְּא'. וְחֵיזוּ דְּאִלֵּין לָאו כְּאִלֵּין. ואִי תֵּימָא, הָא כָּל בְּנֵי עָלְמָא מֵאָדָם נַפְקוּ, לאו הכי דלא וְכִי נָחִית אָדָם הָרִאשׁוֹן לְכֻלְּהוּ אֲרָצוֹת, וְאוֹלִיד בְּנִין, וְכַמָּה נָשִׁין הֲווֹ לֵיהּ. אֶלָּא, אָדָם לָא אִשְׁתְּכַח אֶלָּא בְּהַאי עָלְמָא עִלָּאָה מְכֻּלְּהוּ, דְּאִקְרֵי תֵּבֵל, כִּדְאַמְרִינָן דִּכְתִּיב משלי ח ס"א משחקת בתבל ארצו וַיְצַו לְתֵבֵל אַרְצוֹ. וְהַאי תֵּבֵל אֲחִידָא בִּרְקִיעַ דִּלְעֵילָּא, וְאִתְאֲחִידָא בִּשְׁמָא עִלָּאָה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, תהילים ט׳:ט׳ וְהוּא יִשְׁפּוֹט תֵּבֵל בְּצֶדֶק. בְּצֶדֶק וַדַּאי. בְּגִין כָּךְ בְּנוֹי דְּאָדָם, אִשְׁתְּכָחוּ בְּהַאי אַרְעָא עִלָּאָה דְּאִקְרֵי תֵּבֵל. ואִינּוּן עִלָּאִין עַל כֹּלָּא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. מַאי טַעְמָא. כְּמָה דִּלְעֵילָּא לְכֻלְּהוּ רְקִיעִים, אִית רָקִיעַ עִלָּאָה, מְכֻּלְּהוּ, וּלְעֵילָּא אִשְׁתְּכַח כִּסֵּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר יחזקאל א׳:כ״ו כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה. אוּף הָכָא בְּהַאי תֵּבֵל, אִשְׁתְּכַח מַלְכָּא דְּכֹלָּא, וּמַאן אִיהוּ אָדָם. מַה דְּלָא אִשְׁתְּכַח בְּכֻלְּהוּ תַּתָּאִין. ואִינּוּן תַּתָּאִין מֵאָן אָתוּ. אֶלָּא מִקִסְטוֹרָא נ"א מקטורא דְּאַרְעָא, וְסִיוּעָא דִּרְקִיעָא דִּלְעֵילָּא, נָפְקִין בִּרְיָין מְשַׁנְיָין אִלֵּין מִן אִלֵּין, מִנְּהוֹן בִּלְבוּשִׁין, מִנְּהוֹן בִּקְלִיפִין, כְּאִלֵּין תּוֹלָעִין דְּמִשְׁתַּכְּחֵי בְּאַרְעָא, מִנְּהוֹן בִּקְלִיפִין סוּמָקִין, אוּכָמִין חִוָּורִין, וּמִנְּהוֹן מִכָּל גַּוְונִין. כַּךְ כָּל בִּרְיָין כְּגַוְונָא דָּא. וְלָא אִשְׁתְּכָחוּ בְּקִיּוּמָא בַּר עֶשֶׂר שְׁנִין. או יתיר ס"א מעט או פחות מעט וּבְסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, פָּרִישׁ יַתִּיר, דְּהָא כָּל יִשׁוּבָא מִתְגַּלְגְּלָא בְּעִגוּלָא כַּכַּדּוּר, אִלֵּין לְתַתָּא, וְאִלֵּין לְעֵילָּא, וְכָל אִינּוּן בִּרְיָין מְשַׁנְיָין בְּחֶזְוַויְיהוּ מִשִׁנוּיָא דַּאֲוִירָא. כְּפוּם כָּל אֲתַר וַאֲתַר, וְקַיְימִין בְּקִיּוּמַיְיהוּ כִּשְׁאָר בְּנֵי נָשָׁא. ועַל דָּא אִית אֲתַר בְּיִשּׁוּבָא, כַּד נָהִיר לְאִלֵּין, חָשִׁיךְ לְאִלֵּין, לְאִלֵּין יְמָמָא, וּלְאִלֵּין לֵילְיָא. וְאִית אֲתַר דְּכוּלֵיהּ יְמָמָא, וְלָא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ לֵילְיָא, בַּר בְּשַׁעֲתָא חֲדָא זְעֵירָא. וְהַאי דְּאָמַר בְּסִפְרֵי קַדְמָאֵי, וּבְסִפְרָא דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן הָכִי הוּא. דְּהָכִי כְּתִיב, תהילים קל״ט:י״ד אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ. וּכְתִיב, תהילים ק״ד:כ״ד מַה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'. וְעַל דָּא, כֹּלָּא שַׁפִּיר. וְרָזָא דָּא אִתְמְסַר לְמָארֵיהוֹן דְּחָכְמְתָא, וְלָא לִמְפָלְגֵי תְּחוּמִין, בְּגִין דְּאִיהוּ רָזָא עֲמִיקָא דְּאוֹרַיְיתָא. כְּגַוונָא דָּא אִית בְּיַמָּא. דְּאִית בֵּיהּ כַּמָה בִּרְיָין מְשַׁנְיָין דָּא מִן דָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, תהילים ק״ד:כ״ה-כ״ו זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדוֹלוֹת שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן וְגוֹ'. וְכֹלָּא תַּלְיָיא דָּא בְּדָא ומתקשרא דא בדא, וְכֹלָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. וּבְכֻלְּהוּ עָלְמִין לָא שַׁלְטָא בְּכֹלָּא בַּר אָדָם, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלֵיהּ. רִבִּי נְהוֹרָאי סָבָא פָּרִישׁ לְיַמָּא רַבָּא, וְאִתְרְגִּישׁ יַמָּא, וְאִתְאֲבִידוּ כָּל אִינּוּן דַּהֲווֹ בְּאַרְבָּא, וְאִתְרְחִישׁ לֵיהּ נִיסָא, וְנָחַת בִּשְׁבִילִין יְדִיעָן בְּלִבָּא דְּיַמָּא, וְנָפַק תְּחוֹת יַמָּא לְיִשׁוּבָא חֲדָא, וְחָמָא מֵאִינּוּן בִּרְיָין, כֻּלְּהוּ זְעִירִין. וַהֲווּ מְצַלֵּי צְלוֹתָא, וְלָא יָדַע מַאי קָא אַמְרֵי. אִתְרְחִישׁ לֵיהּ נִיסָא, וְסָלִיק. אָמַר, זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְיַדְעִין סְתִימִין דְּרָזֵי עִלָּאֵי. וַוי לְאִינּוּן דְּאַפְלִיגוּ עַל מִלֵיהוֹן וְלָא מְהֵימְנֵי. מֵהַהוּא יוֹמָא, כַּד הֲוָה אָתֵי לְבֵי רַב, וְאַמְרֵי מִלְּתָא דְּאוֹרַיְיתָא, הֲוָה בָּכֵי. אַמְרֵי לֵיהּ, אֲמַאי קָא בָּכִית. אָמַר לוֹן, בְּגִין דְּעָבַרְנָא עַל מְהֵימְנוּתָא דְּמִלֵּי דְּרַבָּנָן, וּמִסְתָּפֵינָא מִדִּינָא דְּהַהוּא עָלְמָא. בראשית א׳:ו׳ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, אִלְמָלֵא הַהוּא רְקִיעָא דְּאַפְרִישׁ בֵּין מַיִין עִלָּאֵי לְתַתָּאֵי, הֲוָה פְּלִיגוּ בְּעָלְמָא מִנַּיְיהוּ. אֲבָל הַאי רָקִיעַ, עָבִיד שְׁלָמָא בֵּינַיְיהוּ, וְעָלְמָא לָא מִתְקַיְּימָא אֶלָּא עַל שָׁלוֹם. תָּא חֲזִי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִקְרֵי שָׁלוֹם, הוּא שָׁלוֹם. וּשְׁמֵיהּ שָׁלוֹם, וְאִתְקְשַּׁר כֹּלָּא בְּשָׁלוֹם. רִבִּי אַבָּא אָמַר, חֲמֵינָא דְּהַאי שְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה כֹּלָּא הוּא שָׁלוֹם, וְכֹלָּא חַד. ואָרְחָן מִתְפָּרְשָׁאן לְהַאי סִטְרָא, וּלְהַאי סִטְרָא. ס"א כאן חסר התחלת המאמר

22 פסחים פתח ↗

חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: בַּיּוֹם חַמָּה מְהַלֶּכֶת לְמַטָּה מִן הָרָקִיעַ, וּבַלַּיְלָה לְמַעְלָה מִן הָרָקִיעַ. וְחַכְמֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים: בַּיּוֹם חַמָּה מְהַלֶּכֶת לְמַטָּה מִן הָרָקִיעַ, וּבַלַּיְלָה לְמַטָּה מִן הַקַּרְקַע. אָמַר רַבִּי: וְנִרְאִין דִּבְרֵיהֶן מִדְּבָרֵינוּ, שֶׁבַּיּוֹם מַעֲיָנוֹת צוֹנְנִין, וּבַלַּיְלָה רוֹתְחִין.

23 יומא פתח ↗

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּשְׁגָגוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ״, הָא ״עָוֹן״ — מֵזִיד הוּא, וְקָא קָרֵי לֵיהּ מִכְשׁוֹל. אִינִי?! וְהָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּזְכִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם חָיֹה יִחְיֶה״! לָא קַשְׁיָא: כָּאן מֵאַהֲבָה, כָּאן מִיִּרְאָה.

23 משנה תורה, הלכות תשובה פתח ↗

וְאַל יְדַמֶּה אָדָם בַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא מְרֻחָק מִמַּעֲלַת הַצַּדִּיקִים מִפְּנֵי הָעֲוֹנוֹת וְהַחֲטָאוֹת שֶׁעָשָׂה. אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא אָהוּב וְנֶחְמָד הוּא לִפְנֵי הַבּוֹרֵא כְּאִלּוּ לֹא חָטָא מֵעוֹלָם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשְּׂכָרוֹ הַרְבֵּה שֶׁהֲרֵי טָעַם טַעַם הַחֵטְא וּפֵרַשׁ מִמֶּנּוּ וְכָבַשׁ יִצְרוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִין יְכוֹלִין לַעֲמֹד בּוֹ. כְּלוֹמַר מַעֲלָתָן גְּדוֹלָה מִמַּעֲלַת אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מֵעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהֵן כּוֹבְשִׁים יִצְרָם יוֹתֵר מֵהֶם:

23 מדרש תהילים פתח ↗

דבר אחר נשאו נהרות ה'. אמר רבי ברכיה בשם בן עזאי המים היו עולים ומגיעים עד כסא כבוד שנאמר בראשית א ב ורוח אלקים מרחפת על פני המים. וכן הוא אומר דברים לב יב כנשר יעיר קנו. וכשהיה הדבור יוצא מפי הגבורה בראשית א ט יקוו המים. עלו מקצות הארץ הרים וגבעות ונתפרצו על כל הארץ ונעשית עמקים עמקים על תוכה של ארץ והמים נתגלגלו ונקוו לעמקים שנאמר שם י ולמקוה המים קרא ימים. מיד נתגאו המים ועלו לכסות הארץ כתחלה עד שגער בהם הקב"ה וכבשן תחת כפות רגליו ועשה חול גדר לים כאדם שהוא גודר לכרמו. וכשהן עולין ורואין את החול לפניהם חוזרין לאחוריהן שנאמר ירמיה ה כב האותי לא תיראו נאם ה' וגו' אשר שמתי חול גבול לים. ועד שלא נקוו המים נבראו התהומות ואלו הן התהומות אלו שתחת לארץ שהארץ על התהומות היא נרקעת כאניה שהיא צפה בלב ים כך הארץ מרוקעת על המים שנאמר תהלים קלו ו לרוקע הארץ על המים. ולהיכן הלכו אותן המים. רבי ברכיה בשם רבי יודן ורבי יהודה ברבי שלום. משל למה הדבר דומה לשתי קערות בשעה שאחת מליאה אחת ריקנית אבל אם היו שתיהן מלאות מה הן יכולין לעשות. הנודות בזמן שהן נפוחות ממלאות את הטרקלין ובשעה שהרוח יוצא מהן הן נפנות למקום אחד. כך היה העולם כולו מלא מים במים מה עשה הקב"ה כבש עליהן ויצא הרוח מהן שנאמר איוב יב טו יעצר במים וייבשו. וכן הוא אומר שם ט ח ודורך על במתי ים. ואומר תהלים לג ז כונס כנד מי הים. ולהיכן הלכו. אמר ר' לוי מלחשין אלו באלו להיכן אנו הולכין והם אומרים דרך ים דרך ים להדך פלן להדך פלן. ר' הונא מפיק לישנא לדוכתא פלן לדוכתא פלן. אמר רבי יהושע הכהן דכים מדוככין אנו קבלונו. אמר רבי ברכיה בשם רבי עזאי קולו של הקב"ה היה מטרטר לפניהם שנאמר שם כט ג קול ה' על המים. הוי נשאו נהרות דכים:

22 מהו: "וחנוך היה רצוי לאלהים, מאתים שנה אחרי הולידו את מתושלח"?

23 בראשית הבריאה מחוקק הכתוב את המקורות לכל הדברים הטובים. ברצוני לומר בעֶרך כך: מעט קודם הגדיר הכתוב את הרחמים והסליחה, ועכשיו הוא חוזר ומגדיר את התשובה, מבלי ללגלג ומבלי להאשים אף אחד מאֵלה שחטאו, ככל הנראה. ובבת אחת הוא מגַלֶה את ירידת הנשמה מרישעה למוסריות, בדומה לשיבתם של הבורחים ממלכודת. וחנוך, כשהגיע לפרקו והיה לאָב, מיד כשהוליד, עשה את ראשית הטוב והיפה, שנאמר "היה רצוי לאלהים". ואף שלא נשאר ביראתו לעולם, בכל זאת, כל אותה התקופה נחשב כראוי לתהילה, שכֵּן היה רצוי שנים כה־רבות. והשנים הרבות נזכרו בדרך סֵמל, שֶמָא לא בשֶל התנהגותו, אלא עקב דימויו בעיני האחרים. מכל מקום, מגלֶה הכתוב את סדר הדברים, שזמן לא־רב לאחר הסליחה לקין, מציג הכתוב את העובדה שחנוך חזר בתשובה, ובכך הוא מבהיר, שמדרכָּה של סליחה להביא לידי תשובה. ___________

22 חגיגה פתח ↗

כְּתַנָּאֵי: אוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אָדָם צוֹפֶה וּמַבִּיט בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יַעֲקֹב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הֵן הֵן מְאוֹרוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, וְלֹא נִתְלוּ עַד יוֹם רְבִיעִי.

23 ברכות פתח ↗

וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַנְּבִיאִים כּוּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לְבַעֲלֵי תְשׁוּבָה, אֲבָל צַדִּיקִים גְּמוּרִים ״עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ״.

23 בראשית רבה פתח ↗

וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים בראשית ה, כד, אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר הוֹשַׁעְיָא אֵינוֹ נִכְתַּב בְּתוֹךְ טִימוֹסָן שֶׁל צַדִּיקִים אֶלָּא בְּתוֹךְ טִימוֹסָן שֶׁל רְשָׁעִים. אָמַר רַבִּי אַיְבוּ חֲנוֹךְ חָנֵף הָיָה, פְּעָמִים צַדִּיק פְּעָמִים רָשָׁע, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁהוּא בְּצִדְקוֹ אֲסַלְּקֶנּוּ. אָמַר רַבִּי אַיְבוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה דָּנוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא דָן כָּל בָּאֵי עוֹלָם. אֶפִּיקוֹרְסִים שָׁאֲלוּ לְרַבִּי אַבָּהוּ אָמְרוּ לוֹ אֵין אָנוּ מוֹצְאִין מִיתָה לַחֲנוֹךְ, אָמַר לָהֶם לָמָּה, אָמְרוּ לוֹ נֶאֶמְרָה כָּאן לְקִיחָה וְנֶאֶמְרָה לְהַלָּן מלכים ב ב, ה: כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ, אָמַר לָהֶם אִם לִלְּקִיחָה אַתֶּם דּוֹרְשִׁים, נֶאֱמַר כָּאן לְקִיחָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן יחזקאל כד, טז: הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא יָפֶה הֵשִׁיבָן רַבִּי אַבָּהוּ. מַטְרוֹנָה שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי אָמְרָה לוֹ אֵין אָנוּ מוֹצְאִין מִיתָה בַּחֲנוֹךְ, אָמַר לָהּ אִלּוּ נֶאֱמַר בראשית ה, כד: וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְשָׁתַק, הָיִיתִי אוֹמֵר כִּדְבָרַיִךְ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים, וְאֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים.

23 תלמוד ירושלמי ראש השנה פתח ↗

רִבִּי מְשַׁרְשִׁיָּא בְשֵׁם רִבִּי אִידִי. בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת כָּתוּב חֵטְא וּבַעֲצֶרֶת אֵין כָּתוּב חֵטְא. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מִכֵּיוָן שֶׁקִּיבַּלְתֶּם עֲלֵיכֶם עוֹל תוֹרָה מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִילּוּ לֹא חָטָאתֶם מִימֵיכֶם.

« מדרשי פילון ה׳:כ״א מדרשי פילון ה׳:כ״ג »