מדרשי פילון ד׳:כ״ו

מדוע קיווה אנוש, בנו של שת, לקרוא בשם ה' אלהים?

אנוש מתפרש "אדם", והוא נחשב כאן לא כדבר מעורָב, אלא כחֶלקָה ההגיוני של הנשמה -השֵׂכל- אשר לו נאה התקווה במיוחד. שכֵּן, לחַיות הבלתי־ שׂכליות אין חלק בתקווה. והתקווה היא ציפייה כל־שהיא לחדווה, כי קודם לחדווה - התוחלת לטובות. ___________