12מהו: "עם בוא השמש נפלה תרדמה על אברהם, והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו"?13איזו שַלווה אלהית באה לפתע לאיש המוסרי. כי התעַלוּת, כפי ששמה מעיד בה, אינה אלא כשמחשבה מְפַנָה מקומה ומסתלקת. אכן, כזה הוא נסיונו של גזע הנביאים, כי כאשר רוח הקודש מפעמת בשֵׂכל, והוא מָלֵא אותה, שוב אין הוא עצמו, כי הוא מקבל את רוח האלהים לִשְׁרוֹת בקרבו. זאת ועוד, הכתוב עצמו אמר: "נפלה על...", כי אין היא באה בשובה ונחת, אלא תוקפת לפתע פתאום. ויפה נאמר בהמשך "פחד חשכה גדול נפל עליו". כי כל אלה הם התפעמויות של השֵׂכל. וכל אשר פוחד איננו עצמו. ו"חשכה" היא רמייה לראייה, ובה במידה שיגדל הפחד בה במידה מתעמעמות הראייה וההבנה. אכן, מלים אלו בפסוק לא נאמרו לשוא, אלא מורות על־ידיעה ברורה של הנבואה, ממנה מתוקנים דברי אלהים וחוקיו. ___________14לענין תרדימה, כותב פילון במקום אחר בכתביו: "הפילוסופים התווכחו אין־אונים כיצד נוצרת השינה. אך הנביא פתר את החידה בבירור. אמנם, השינה כשלעצמה היא באמת תרדמה, אך לא זו הבאה מטירוף, אלא זו הבאה מרפיון החושים והסתלקות המחשבה" שו"ת בראשית א, כד. ועוד: "אלהים הפיל תרדמה על האדם והוא ישן". ובצֶדֶק, שהרי התרדימה והשינוי בשֵׂכל הן שינה. והוא נרדם בעת שאינו מתעסק בהירהורים העולים בתוכו" דרשות אלגוריות ב, לא.15לפי פילון, התרדימה הנזכרת אצל אדם הראשון בראשית ב, כא היא השינה הרגילה, והתרדימה הנזכרת אצל אברהם היא תרדימה של נבואה, והוא פירוש שאין להוציאו מתרגום השבעים.16למען ביאור פירושו, עלינו להביא עוד פיסקה פילונית והמקבילות לה בחז"ל. ואלה דבריו: "הכתוב אומר: "עם בוא השמש ותרדמה נפלה על אברהם, והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו". יש תרדמה שהיא: א רוח תזזית המביאה לידי טירוף, מחמת זיקנה מרה שחורה או מסיבה דומה אחרת. ויש שהיא ב השתוממות מופלגה ממאורעות מפתיעים ובלתי־צפויים. ויש שהיא ג שלוות הרוח, אם אכן אי־פעם ישקוט. אך הנעלָה מכולן היא ד שגיון אלהי וטירוף, שהיא נחלתו של גזע הנביאים" מי היורש דברי אלקים, רמט.17לכל אחת מן התרדימות מביא פילון ראיות מן הכתובים. סוג א: "יככה ה' בשגעון ובעוורון ובתמהון לבב והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העוֵר באפלה" וכו' דברים כח, כח-כט; סוג ב: "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד" וכו' בראשית כז, לג; "ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ויפג לבו כי לא האמין להם" שם מה, כו; "ויחרד כל העם מאד" שמות יט, יח; "וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם" ויקרא ט, כד. סוג ג: "ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם" בראשית ב, כא. סוג ד: "ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם ויישן" מי היורש דברי אלקים רנ-רנא; רנז-רנח.18ואלה הם מדרשי חז"ל. בבראשית רבה נמצא אותו המאמר אצל תרדימת אדם, ואחר כך בתרדימת אברהם: "רב אמר, שלש תרדימות הן: תרדימת שינה, ותרדימת נבואה ותרדימת מרמיטה. תרדימת שינה, ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן בראשית ב, כא; תרדימת נבואה, ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם שם טו, יב; תרדימת מרמטה, ואין רואה ואין יודע ואין מקיץ כי כלם ישנים כי תרדמת ה' נפלה עליהם שמואל־א כו, יב. רבנין אמרי, אף תרדימה של שטות, דכתיב ישעיה כט, י כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם את הנביאים ואת ראשיכם החוזים כסה" ב"ר יז, ה; מד, טז. "ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם וכו', ד' תרדמות הן: תרדמה לשון שינה כאותה של אדם הראשון, ותרדמת נבואה כשל אברהם, ותרדמה לשון רואה ואינו רואה, ותרדמת שטות, שנאמר ישעיה כט, י כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם" מדרש שכל טוב.19מתוך כך נראה, ראשית, ששני הצדדים, פילון וחז"ל, מונים ארבעה סוגים של תרדימה. שנית, שפרט ל"מרמיטה", שאין לעמוד בדיוק על הוראת מלה זו, שווים שני הצדדים בתיאור תכונות שלושת הסוגים, דהיינו בתכונות השינה, השגעון או השטות והנבואה. שלישית, שבשני סוגים גם ראיותיהם שוות, והן הראיות מבראשית ב, כא ומבראשית טו, יב. ודי בהתאמה זו להוכיח, כי מקור אחד למסורות שבפילון ובחז"ל. ומשום שראיותיהם מיוסדות כל כך על המקראות, הדין נותן שמקורם הוא מקור ארץ־ ישראלי קדום.20על הסוג הרביעי של הנבואה, כותב פילון במקום אחר: "וזה נסיונו של גזע הנביאים, עם כניסתה של רוח אלהים, נטרד השֵׂכל שבקרבֵּנוּ ממקומו, וכך הוא פורש, שב ומתמַקֵם מחדש. שכן אסור לאלמוות ובן תמותה לשכון בצוותא. לפיכך שקיעת ההגיון והחושך העוטה אותו, מולידים תרדמה וטירוף אלהי" מי היורש דברי אלקים, רסה. דברי פילון שבשו"ת יחד עם פיסקה זו שב"מי היורש", מתאימים במיוחד למובא במדרש הגדול: "ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם, זו תרדמה של נבואה; והנה אימה חשכה גדולה, זו דרך כל הנביאים, כשהן מתנבאין עשתונותיהן מוטרפות וכח הגוף כושל, ותשאר הדעה פנויה להבין ולהשכיל". מקבילה לדברים אלה שבמדרש הגדול, אנו מוצאים ברמב"ם: "וכולם כשמתנבאים, אבריהן מזדעזעין וכח הגוף כשל ועשתנותיהם מתטרפות, ותשאר הדעת פנויה להבין מה שתראה, כמו שנאמר באברהם והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו" הלכות יסודי התורה ז, ב.21ועוד, בשו"ת זו כותב פילון: "אכן, כזה הוא נסיונו של גזע הנביאים, כי כאשר רוח הקודש מפעמת בשֵׂכל, והוא מלא אותה, שוב אין הוא עצמו, כי הוא מקבל את רוח האלהים לשרוֹת בקרבו". והרמב"ם כותב בנוגע לנביא: "ובעת שתנוח עליו הרוח, תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים, ויהפך לאיש אחר ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה, אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים, כמו שנאמר בשאול שמואל־א י, ו והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר" הלכות יסודי התורה ז, א.22ועל תרדימתו של אברם, שהיתה תרדימת נבואה, ממשיך פילון וכותב: "הסוג הרביעי בו אנו עומדים לדון עכשיו: "עם בוא השמש, ותרדמה נפלה על אברהם" - מצב של התלהבות והשרָאָה אלהית. אך אין זה האות היחידי שהוא נביא, אלא נוסף גם המאמר המפורש הכתוב בכתבי הקודש, כאשר מי שהוא ניסה להוציא את שרה - המוסריות המושלת מטִבעה - מתוך ביתו של אברהם, כאילו היא לא היתה רכושו המיוחד של החכם בלבד אלא רכושו של כל המתיַימר לתבונה. כי הכתוב אומר: "ועתה השב את האשה לאיש, כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה", וה"דיבֵּר" הקדוש מאַשֵר נבואה לכל אדם הוגן. כי הנביא אינו מביע דבר משֶל עצמו, והכל זָר לו כעין הֵד של זולתו. ואין הרשע רשאי להיות מתורגמן לאלהים. אי לזאת, אין לשום נָבָל התלהבות אמיתית. יאה היא רק לחכם לבדו, שרק הוא לבדו משמש ככלי־הקָשָה של האלהים, והאל, בלתי נראה, מקיש ומצלצל בו" מי היורש דברי אלקים, רנח-רנט.
