שו"ת הרשב"א חלק ז תצ״ו

להרמ"ה ז"ל. וששאלת קהל שהסכימו למנות דיין והסכימו ביניהם שכל מי שיקלל את הדיין או יחרף או יגדף אותו שיפרע חמש מאות דינרים ועבר אחד מהם על זה ורצו להגבות הסכום הנזכר מן העובר אם יש על הדיין תקלה בכך או לא:

תשובה מאחר שעובר החוטא על גזירת הקהל דין הוא לשלם מה שנתחייב אבל מכוער הדיין שמבקש לו דרך לשלול שלל ולבוז בז להתעולל עלילות להקניט את בעלי הדין שלא לשום שמים כדי לגרות בו יצר הרע לשוב לחרף את הדיין כדי שיתחייב לו תשלומין ואם עשה כן עבר משום ולפני עור לא תתן מכשול ויצא מכלל שונאי בצע ובא לכלל הנוטים אחרי הבצע. אבל לא הרגיל הדיין להקניטו והעיז איש רשע בפניו לחרפו אשר לא כדת והיתה השעה צריכה לכך לקנוס את הרשע על פי גזרת הקהל כדי לעשות סייג לצבור שתהא אימת הדיין מוטלת עליהם לשום שמים הדין עמו ואם רצה הדיין לעשות לפני' משורת הדין להסיר ממנו עקשות פה ולזות שפתים להרחיק ממנו שלא יחשד על ממון וחלק העונש ההוא לעניים או לעשות ממנו צרכי צבור הרי זה משובח: