שו"ת הרשב"א חלק ז רכ״ו

מהדורה: ורשה, 1868

« שו"ת הרשב"א חלק ז רכ״ה שו"ת הרשב"א חלק ז רכ״ז »

1 בבא קמא פתח ↗

דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ גֵּר פָּסוּל לְעֵדוּת, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא: ״לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בְּנֵיהֶם״ לְכִדְאָמְרִינַן – לֹא יוּמְתוּ בְּעֵדוּת בָּנִים; וְנִכְתּוֹב רַחֲמָנָא: ״וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת״ – דְּשָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תְּרֵי: חֲדָא – לֹא יוּמְתוּ בָּנִים בְּעֵדוּת אָבוֹת, וְאִידַּךְ – לֹא יוּמְתוּ עַל פִּי בָּנִים שֶׁאֵין לָהֶם חַיִיס אָבוֹת!

1 בפרק החובל בבא קמא ד' פ"ח עבד פסול לעדות פירש הר' יהונתן ז"ל בעבד שנטבל לשם עבדות מיירי דדינן כדין אשה דילפינן לה מאשה דכתיב באשה וכתב לה. בשפחה או חפשה לא נתן לה אבל גר שנתגייר כשר לעדות דיש לו חייס בנים אף על גב דאין לו חייס אבות כדקיי"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי:

« שו"ת הרשב"א חלק ז רכ״ה שו"ת הרשב"א חלק ז רכ״ז »