תשובות הגאונים (שערי תשובה) כ״ג

וששאלתם עם הארץ אסור לאכול בשר הך ברייתא דעם הארץ לפרש לכם כל חדא וחדא ולהודיע אי הלכתא אם לאו ופרשתם כי מקצת התלמידים שסומכים על החיצונות הללו ומתירין לעצמן ממון ע"ה אין אלו דברי הלכות איסור והיתר שצריכין לומר בהן הלכה או אינה הלכה אלא דברי מותר והלכות דרך ארץ וסיפור גלותן גנותן? של ע"ה ודברי הבאי ואלו היו הלכות, ויש לסמוך עליהן במשמען היו התלמידים הללו שהזכרתם ראוי לנוחרם ביום הכפורים שחל להיות בשבת ואלו היה ממון של ע"ה מותר היה ממון של תלמידים הללו מותר מפני שהם עמי הארץ דהא אפסיקא הלכתא כאחרים שאפי' קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים זהו ע"ה, ואלו שמשו ת"ח תלמידים הללו לא היו אומרים כן ולא היו מתירין לעצמם ממונם של ישראל שאפי' ממונם של גוים אסור שלא בשעת כיבוש כמו ששנינו מנין שגזלתו של גוי שהוא אסור, שנאמר אחרי נמכר גאלה תהיה לו יכול ימשכננו ויצא, ת"ל אחד מאחיו יגאלנו יכול יגלום עיניו ת"ל וחשב עם קונהו דקדק עם קונהו ואפי' אבדתו אסורה במקום שיש חלול השם, ומה י"ל בממונם של ישראל אלא דברים הללו כך פירושן, ר' אומר עם הארץ אסור לאכול בשר לא על שעה שהבקיאין שוחטים ובודקין ורואין טרפה הוא אומר אלא כך פעמים שהבהמה מצויה ועם הארץ אסור לאכול בשר לפי שאינו יודע הלכות שחיטה ואין מותר לאכול משחיטת עצמו, בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה אך פעמים ששוחט בקי בהמתו של עם הארץ והולך אם לא בדק אם היא טרפה אם לא ונמצא עם הארץ אסור לאכול ממנה שאינו יודע לבדוק והמקום לא התיר אלא בתורת היתר שנאמר זאת תורת הבהמה והעוף וגו' ושאמר רבי אלעזר מותר לנחרו ביו"הכ שחל להיות בשבת אטו מי שיש לו מוח בקדקדו סובר שמותר לעשות כן והלא מחוייבין מיתה על ע"ז וברכת השם ועיר הנדחת אין דוחין את השבת אלא כך הוא אומר פעמים שע"ה רודף אחר חברו להרגו ובי"הכ שחל להיות בשבת מותר אותו נרדף לקרעו כדג ולנחר לע"ה הרודף אותו.

בזמן שאין מוצא להציל את עצמו שהתורה אמרה הבא להרגך השכם להרגו וכן לענין מותר לקרעו כדג בזמן שהוא רודף אכל ו' דברים שנאמרו בע"ה כפשוטן כולן הלכות שסומכין עליהן ועושין בהן מעשה ואף בהן מאי דצרי' לתרגומי לא מקבלין ממנו עדות ושנו באותה משנה ששנינו כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב וי"א פסול לעדות ואמר רב אידי בר אבין הלכה כי"א בודאי כי הוא פסול לעדות ואם ישנו בדרך ארץ וביראת שמים ואעפ"י שלא קרא ולא שנה ולא שימש ת"ח כל עדות שצריכה לחבירות כגון עסקי טהרה לאכול תרומה או חולין בטהרה אין מקבלין ממנו אבל עסקי ממונות וכיוצא בהן אינו פסול לכתחילה אין מוסרין לו עדות ואין מגלין לו את הסוד ואין ממנין על ארנקי של צדקה ואין מתלווין עמו בדרך אבל זו של סופא וי"א אין מכריזין על אבדתו לאו הלכה היא דהא ת"ק לא סבירא ליה ואפי' י"א לא קאמרי אלא במקום שאין חייב להכריז אלא עושה מדת חסידות ולפנים משורת הדין ומכריז כי הא דאבוה דשמואל אשכח להנהו חמרי במדברא ואחדרינהו למרייהו דתני רב יוסף והודעת להם זה בית חייהם אשר יעשון לפנים משורת הדין בדבר זה וי"א שאין מכריזין על אבדתם לעשות להם לפנים משורת הדין ות"ק סבר מכריזין דעושה מדת חסידות דדלמא נפיק מיניה זרעא מעליא ויכין רשע וצדיק ילבש. וכן אמר רבינו שרירא ז"ל