ביאור שטיינזלץ על מועד קטן ט״ו

1 שואלים: מנודין ומצורעין מה הן בתספורת? תא שמע בוא ושמע מברייתא: מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס.

2 ועוד שנו שם: מנודה שמת — בית דין סוקלין את ארונו. ר' יהודה אומר: לא שיעמידו עליו גל אבנים כגלו של עכן בסקילה של ממש, אלא בית דין שולחין ומניחין אבן גדולה על ארונו שתשמש כסמל, ללמדך: שכל המתנדה ומת בנידויו ולא ביקש היתר לנידויו, בית דין סוקלין את ארונו.

3 ועוד: אבל חייב בעטיפת הראש לכסות פניו וראשו, ולמדים זאת מדקאמר ליה רחמנא ממה שאמר לו הקדוש ברוך הוא ליחזקאל באבלו: "ולא תעטה על שפם" יחזקאל כד, יז, שלא יראה סימני אבל, ומכלל הדברים אתה למד דכולי עלמא מיחייבי שכל העולם, הכול חייבים בכך.

4 ושואלים: מנודה מהו בעטיפת הראש? אמר רב יוסף: תא שמע בוא ושמע ממה ששנינו על המתענים על הגשם ולא נשמעה בקשתם: והן מתעטפין ויושבין כמנודין וכאבלים עד שירחמו עליהם מן השמים. משמע שהמנודים מתעטפים כמו האבלים. אמר ליה לו אביי: דלמא שמא מנודה לשמים שאני שונה דחמיר שהוא חמור יותר ממנודה על ידי בית דין.

5 ושואלים עוד: מצורע מהו בעטיפת הראש? תא שמע בוא ושמע ראיה ממה שנאמר: "ועל שפם יעטה" ויקרא יג, מה, מכלל הדברים אתה למד שחייב בעטיפת הראש, שמשמעות "יעטה" היא התעטפות. ומסכמים: אכן, שמע מינה למד מכאן שכן הוא.

6 ועוד בירור הלכה: אבל אסור להניח תפילין, מדקאמר ליה רחמנא ממה שאמר לו הקדוש ברוך הוא ליחזקאל באבלו, שבאופן יוצא מן הכלל "פארך חבוש עליך" יחזקאל כד, יז, ואנו מבינים ש"פאר" זה הוא כינוי לתפילין, מכלל הדברים אתה למד דכולי עלמא שכל העולם אסור בתפילין בעת אבל.

7 ושואלים: מנודה מהו בתפילין? לשאלה זו לא נמצאה תשובה ונשארה בתיקו תעמוד השאלה במקומה. ושואלים עוד: מצורע מהו בתפילין? ומציעים: תא שמע בוא ושמע ראייה מברייתא הדורשת על מה שכתוב "והצרוע" ויקרא יג, מה שהוא לשון ריבוי — לרבות כהן גדול לכל דיני מצורע, ונאמר שם: "בגדיו יהיו פרמים" פירושו — שיהו מקורעים, "וראשו יהיה פרוע" — אין פריעה זו אלא גידול שער, אלו דברי ר' אליעזר.

8 ר' עקיבא אומר: לומדים גזירה שווה, נאמרה "הוייה" בראש "ראשו יהיה", כלומר, נאמר שיעשה מעשה מסויים בראש, ונאמרה "הוייה" בבגד "בגדיו יהיו", מה הוייה האמורה בבגד פירושה שעושה דבר שחוץ מגופו, אף הוייה בראש — דבר שחוץ מגופו. מאי לאו האם לא המדובר הוא על תפילין, שאסור לו להניח תפילין!

9 אמר רב פפא: לא, אין להוכיח מכאן, כי אפשר לפרש שמדובר אכומתא וסודרא על כובע וסודר שאנשים חובשים על ראשם, ואפשר לפרש שלדעת ר' עקיבא אסור דבר זה למצורע, משום שיש בו הידור יתר.

10 ונושא נוסף: אבל אסור בשאילת שלום שאיננו שואל בשלום אחרים ואין שואלים בשלומו. ודבר זה נלמד ממה דקאמר ליה רחמנא שאמר לו הקדוש ברוך הוא ליחזקאל: "האנק דם" יחזקאל כד, יז, משמע שחייב לשתוק ואסור בדיבור בלתי הכרחי.

11 ושואלים: מנודה מהו בשאילת שלום? אמר רב יוסף: תא שמע בוא ושמע ממה שנאמר על המתענים על הגשמים שלא נענו בתפילתם, שהם אסורים בשאילת שלום שבין אדם לחבירו כבני אדם הנזופין למקום. אמר ליה לו אביי: דלמא שמא מנודה לשמים שאני דחמיר שונה שהוא חמור ממנודה אחר.

12 ושואלים עוד: מצורע מהו בשאילת שלום? ומציעים: תא שמע בוא ושמע ממה שנאמר: "ועל שפם יעטה" ויקרא יג, מה, ודרשוהו: שיהו שפתותיו מדובקות זו בזו, שיהא כמנודה וכאבל, ואסור בשאילת שלום. ומסכמים: אכן, שמע מינה למד מכאן שמצורע אסור בשאילת שלום, ושואלים: אם כן,

13 וניפשוט מינה ונפתור מכאן, מן המקור הזה, גם לענין המנודה שאף הוא אסור בשאילת שלום! אמר רב אחא בר פנחס משמיה משמו של רב יוסף: מי קתני האם שנינו במפורש במצורע שאסור הוא בשאילת שלום? הלא רק שיהא כמנודה וכאבל קתני שנינו, והכוונה: במילי אחרנייתא בדברים אחרים הרי הוא כמנודה וכאבל, ואסור נמי גם כן בשאילת שלום, ואם כן אין ללמוד מכאן למנודה.

14 ועוד נושא: אבל אסור בדברי תורה, ודבר זה נלמד מדקאמר רחמנא ממה שאמר הקדוש ברוך הוא ליחזקאל: "האנק דם" יחזקאל כד, יז משמע: שתוק ואל תדבר אפילו בדברי תורה.

15 ושואלים: מנודה מהו בדברי תורה? אמר רב יוסף: תא שמע בוא ושמע ממה ששנינו: מנודה שונה מלמד תורה ושונין לו, נשכר לעבודה ונשכרין לו.

16 מוחרם שהוא נידוי חמור יותר — לא שונה ולא שונין לו, לא נשכר ולא נשכרין לו, אבל שונה הוא לעצמו כדי שלא יפסיק לגמרי את למודו וישכח הכל, ועושה לו חנות קטנה בשביל פרנסתו כדי חיים בלבד ולא יותר.

17 ואמר רב: מהי חנות קטנה כעין זו — כגון זבוני מיא מכירת מים במקום פקתא בקעה, שדה דערבות שלא היו שם מים, ומוכר המים עשוי להרויח מזה מעט מאד. ומסכמים: אכן, שמע מינה למד מכאן שמנודה מותר בדברי תורה.

18 ושואלים עוד: מצורע מהו בדברי תורה? ומביאים ראייה, תא שמע בוא ושמע ראיה ממה ששנינו, נאמר: "...והודעתם לבניך ולבני בניך. יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחרב" דברים ד, ט-י, מה להלן כשקיבלו את התורה היה זה באימה וביראה וברתת ברעדה ובזיעה זעזוע מחמת האימה,

19 מכאן אמרו: הזבין, והמצורעין, ובועלי נדות אף על פי שהם טמאים — מותרין לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, ולשנות במדרש ובתלמוד בהלכות ובאגדות. ובעלי קריין — אסורין, משום שטומאתם באה להם על ידי יצר ואין בכך אימה ויראה. ומסכמים: אכן, שמע מינה למד מכאן.

20 ונושא אחר: אבל אסור בתכבוסת, דכתיב שנאמר: "וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת" שמואל ב' יד, ב.

21 ושואלים: מנודין ומצורעין מה הן בתכבוסת? תא שמע בוא ושמע ממה ששנינו במפורש: מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס. ומסכמים: אכן, שמע מינה למד מכאן.

22 אבל חייב בקריעה, ודבר זה נלמד ממה דקאמר להו רחמנא שאמר להם הקדוש ברוך הוא לבני אהרן: "לא תפרמו" ויקרא י, ו, מכלל הדברים אתה למד דכולי עלמא מיחייבי שכל העולם, אבלים אחרים, מחוייבים בקריעה.

23 ושואלים עוד: מנודה מהו בקריעה? לשאלה זו לא נמצאה תשובה ונשארה בתיקו תעמוד השאלה במקומה.

24 ומוסיפים לשאול: מצורע מהו בקריעה? תא שמע בוא ושמע, נאמר: "בגדיו יהיו פרמים" ויקרא יג, מה, ופירושו: שיהו מקורעין, ומסכמים: אכן שמע מינה למד מכאן.

25 ועוד: אבל חייב בכפיית המטה שהוא הופך את המיטה וישן על גבה, דתני ששנה בר קפרא:

26 דמות דיוקני נתתי בהן בבני אדם, שנבראו בצלם אלהים ובעונותיהם הפכתיה, שמת אותו אדם ובטלה דמות אלהים שבו — כפו הפכו אף אתם מטותיהן עליה. ושואלים: מנודה ומצורע מה הן בכפיית המטה? לשאלה זו לא נמצאה תשובה והושארה בתיקו תעמוד השאלה במקומה.

27 ועוד, אבל אסור בעשיית מלאכה, דכתיב שנאמר: "והפכתי חגיכם לאבל" עמוס ח, י, ונלמד: מה חג אסור במלאכה — אף אבל אסור במלאכה.

28 ושואלים: מנודה מהו בעשיית מלאכה? אמר רב יוסף: תא שמע בוא ושמע, ממה ששנינו: כשאמרו שבתעניות אחרונות של גשמים אסור בעשיית מלאכה — לא אמרו אלא ביום, אבל בלילה — מותר. וכן אתה מוצא במנודה ובאבל. מאי לאו אכולהו האם לא נאמר הדבר על הכל, כלומר, על כל דיני האבילות, שהם דומים לדיני הנידוי? ודוחים: לא, אשארא על השאר ולא לענין מלאכה.

29 ומציעים עוד: תא שמע בוא ושמע ממקור אחר, ששנינו: מנודה שונה ושונין לו, נשכר לעבודה אצל אחרים ואחרים נשכרין לו, שמע מינה למד מכאן שהמנודה מותר בעשיית מלאכה. ושואלים עוד: מצורע מהו בעשיית מלאכה? לשאלה זו לא נמצאה תשובה, והושארה בתיקו תעמוד השאלה במקומה.

30 יודעים אנו כי אבל אסור ברחיצה, דכתיב שנאמר: "ואל תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת" שמואל ב' יד, ב, ורחיצה בכלל סיכה היא, שסיכה ורחיצה מטרתן ועניינן אחד.

31 ושואלים: מנודה מהו ברחיצה? אמר רב יוסף: תא שמע בוא ושמע, ממה ששנינו: כשאמרו בתענית ציבור שאסור ברחיצה — לא אמרו אלא רחיצת כל גופו, אבל פניו ידיו ורגליו — מותר, וכן אתה מוצא במנודה ובאבל. מאי לאו אכולהו האם לא מדובר על כולם בהשוואת כל הדינים של מנודה לאבל? ודוחים: לא, אשארא על שאר הדינים ולא לענין רחיצה. ומוסיפים לשאול: מצורע מהו ברחיצה? וגם שאלה זו נשארה בתיקו תעמוד השאלה במקומה.

32 אנו יודעים שאבל אסור בנעילת הסנדל, ודבר זה למדים אנו מדקאמר ליה רחמנא ממה שאמר לו הקדוש ברוך הוא ליחזקאל באבלו שישנה מן המנהג המקובל "ונעליך תשים ברגליך" יחזקאל כד, יז, מכלל הדברים אתה למד דכולי עלמא שלכל העולם מלבד יחזקאל אסור.

33 ושואלים: מנודה מהו בנעילת הסנדל? אמר רב יוסף: תא שמע בוא ושמע, ממה ששנינו: כשאמרו שבתענית ציבור אסור בנעילת הסנדל — לא אמרו אלא בלכתו בעיר, אבל בדרך מחוץ לעיר — מותר. הא כיצד? יצא לדרך — נועל את נעליו, נכנס לעיר — חולץ, וכן אתה מוצא במנודה ובאבל. מאי לאו אכולהו האם השוואה זו בין המנודה לאבל לא מדברת על כולם, על כל הדינים? ודוחים: לא, אשארא על השאר מלבד נעילת הסנדל.

34 ושואלים עוד: מצורע מהו בנעילת הסנדל? אף שאלה לא נמצאה לה תשובה ונשארה בתיקו תעמוד השאלה במקומה.

35 אנו יודעים כי אבל אסור בתשמיש המטה, דכתיב שנאמר: "וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה" שמואל ב' יב, כד לאחר שמת בנם, ומכלל הדברים אתה למד דמעיקרא שמתחילה בזמן האבל אסור.

36 ושואלים: מנודה מהו בתשמיש המטה? אמר רב יוסף: תא שמע בוא ושמע ממה ששנינו: כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר מנודין היו, והרי אנחנו יודעים ששימשו מטותיהן, שהרי נולדו להם ילדים במשך הזמן, הרי שהמנודה מותר בתשמיש המיטה. אמר ליה לו אביי: ודלמא ושמא מנודה לשמים שאני שונה דקיל שדינו קל ממי שנודה על ידי בית דין של מטה.

37 על דברי אביי תוהים: קיל קל הוא?! והא אמרת חמיר והרי אתה עצמך אמרת מקודם שהמנודה לשמים חמור יותר, ומטעם זה הלא דחה אביי את דברי רב יוסף כשרצה ללמוד מברייתא זו! ומשיבים: ספוקי מספקא ליה מסופק לו לאביי הדבר מה דינו של מנודה לשמים אם הוא קל או חמור, ולכן זיל הכא קמדחי ליה וזיל הכא קמדחי ליה לך לכאן הוא דוחה אותו, ולך לכאן הוא דוחה אותו, שסבור שכיון שאין הדבר ברור, אין להביא ממנו ראיה לכל ענין.

38 ומוסיפים לשאול: מצורע מהו בתשמיש המטה? תא שמע בוא ושמע ראיה ממה דתניא ששנינו בברייתא, נאמר במצורע: "וישב מחוץ לאהלו" ויקרא יד, ח, ולמדים מזה שיהא המצורע כמנודה וכאבל, ואסור בתשמיש המטה. וכיצד למדים זאת? כי אין "אהלו" אלא רמז וכינוי לאשתו, שנאמר לאחר מתן תורה: "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם" דברים ה, כז, שהתיר להם לשוב להיות עם נשותיהם, לאחר שנאסרו בכך לפני מתן תורה "אל תגשו אל אשה". שמות יט, טו. ומסכמים: אכן, שמע מינה שהמצורע אסור בתשמיש המיטה.

39 ושואלים: ונפשוט נמי ונפתור מכאן גם כן את הבעייה ביחס למנודה? אמר רב הונא בריה בנו של רב פנחס משמיה משמו של רב יוסף: מי קתני האם שנה שאסור המצורע בתשמיש כמנודה? נאמר רק שיהא כמנודה וכאבל במילי אחרנייתא בדברים אחרים, ואסור נמי גם כן בתשמיש המטה.

40 אנו יודעים כי אבל אינו משלח קרבנותיו לבית המקדש, דתניא שכן שנינו בברייתא, ר' שמעון אומר: קרבן שלמים נקרא כך גם כדי ללמדנו שאדם מביא אותו בזמן שהוא שלם ודעתו שלימה ומיושבת, ולא בזמן שהוא אונן ביום הראשון לאבלו, שהוא בצער.

41 ושואלים: מנודה מהו שישלח קרבנותיו? אמר רב יוסף, תא שמע בוא ושמע ראיה ממה ששנינו: כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר מנודין היו, ושלחו קרבנותיהן. אמר ליה לו אביי: ודלמא מנודה לשמים שאני שונה דקיל שדינו קל יותר ממנודה על ידי בית דין?

42 ותוהים: קיל קל הוא?! והאמרת חמיר והרי אתה עצמך אמרת שהוא חמור? ומשיבים: ספוקי מספקא ליה ומדחי ליה מסופק לו הדבר, ומדחה אותו לכאן ולכאן.

43 ושואלים עוד: מצורע מהו שישלח קרבנותיו? ומציעים: תא שמע בוא ושמע ראיה ממה דתניא ששנינו בברייתא, נאמר בענין כהן שנטמא: "ואחרי טהרתו שבעת ימים יספרו לו" יחזקאל מד, כו, ומפרשים: "ואחרי טהרתו" — אחר פרישתו מן המת, "שבעת ימים יספרו לו" — אלו שבעת ימי ספירו שסופר עד גמר טהרתו, "וביום באו אל הקדש אל החצר הפנימית לשרת בקדש יקריב חטאתו" יחזקאל מד, כז