משך חכמה, דברים ד׳

4 סנהדרין פתח ↗

״וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִיא״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּנֶגֶד מַקֵּל וּרְצוּעָה תְּהֵא זָרִיז. ״שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם״ – אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: אַזְהָרָה לַדַּיָּין שֶׁלֹּא יִשְׁמַע דִּבְרֵי בַּעַל דִּין קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא בַּעַל דִּין חֲבֵירוֹ, וְאַזְהָרָה לְבַעַל דִּין שֶׁלֹּא יַטְעִים דְּבָרָיו לַדַּיָּין קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא בַּעַל דִּין חֲבֵירוֹ. קְרִי בֵּיהּ נָמֵי: ״שַׁמַּע בֵּין אֲחֵיכֶם״.

1 ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר. אמר ר' יוחנן כנגד מקל ורצועה סנהדרין ז'. בגמ' חשיב כלי הדיינין מקל ורצועה ושופר זה לנדוי, אמנם כאן לא חשיב שופרא, משום דבעת ההיא היו מנודין לשמים דחמיר, כדאמר פרק אלו מגלחין, ולרש"י היו מנודין מעת שעשו העגל, ולא נשב להן רוח צפוני פרק הערל דף ע"ב, לכן בעת ההיא אינו רק מקל ורצועה. ודו"ק.

« משך חכמה Ruth משך חכמה Va'etkhanan »