1השרפה: שם מופשט, במקום השרופים.2זְרֵה: כמשמעו, אמור אליו זרה הלאה את האש.3המתם: בעצת הקטרת רשב"ם.4ואכלה אותם כרגע: לא אמר וכליתי, כי לא יה זה אלא לזרזם להתפלל ולכפר על העם, ולהראות לעם כי בחר ה' באהרן להודיע כמו שכתב רשב"ם שהקטרת הממיתה כשאינם כהנים היא הנותנת חיים ביד כהנים.5ויפלו על פניהם: דרך בקשה כלפי מעלה.6כי יצא הקצף: כמו כי יצאה בי יד ה' רות א׳:י״ג, הנה סערת ה' חמה יצאה ירמיה כ"ג י"ט, נראה כי קצף כמו חמה נאמר בהשאלה על המכה עצמה, ויציאה נאמר על גזר דין כמו יצא דבר מלכות מלפניו, ומשה אמר החל הנגף בנבואה ולא ידע עדיין שהיו מתים, וזהו שנ' אח"כ והנה החל הנגף בעם.7ויעמוד בין: להגיד שבחו שחרף נפשו למות בעבורם.8מטה מטה לבית אב: להשבית התלונות על הלוים מפני הבכורות כדברי רמב"ן, כי ה' הוכיח בנס זה שאינו חפץ בשאר השבטים, ואם הקהל לא יערערו על הכהונה, גם הלוים ידמו, כי קרח לא מצא מקום לערער אלא על ידי שנתחברו הקהל עמו.9איש את שמו: שמות הנשיאים, והעד ואת שם אהרן, כי הוצרך לפרשו מפני שהוא לא היה נשיא. ומה שבחר לעשות הנס דוקא על ידי מטות, מפני שהלשון נופל על הלשון, שהשבטים נקראים מטות יצחק פארדו.10מטה אחד לראש: וכן תרגם אנקלוס ארי חוטרא חד.11ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים: יש לשאול אם כבר גמל שקדים, איך ראה משה את הפרח? והשיב תלמידי ידידי החכם הרופא מוהר"ר ישראל גדליה קזיס זצ"ל שהיו בו פרחים ושקדים כאחת, כי קצת מן הפרחים כבר נפתחו וכבר גמלו שקדיה, ומהם הציצו ציץ ועדיין לא יצא הפרי, ומהם היו עדיין סתומים.12בכ"י על קלף מצאתי למשמ֖רת לא֤ות לבני-מ֑רי, ונכון.13וּתְכַל: לפי הנקוד הוא פיעל ופעל יוצא, ובתשלומו וּתְכַלֶה, כמו צַו יְצַו בתשלומם צַוֵה יְצַוֶה, כמו שכתב רשב"ם, ולפי הענין נכון יותר שיהיה פעל עומד כתרגומו, וכן נרא שהיתה דעת רש"י ולפיכך עשה תלונותם ל' יחיד, כדי שיהיה נקשר עם ותכל. ויש לתמוה איך לא ראה רש"י כי ותכל הוא פיעל, ולפי דרכי יתכן לומר כי בא ותְכל תחת וְתֵכֶל על דרך גְבַר במקום גֶבֶר, אך לפי זה למה לא נקדו תלונָתם בקמץ הנו"ן?14כל הקרב הקרב: אין כאן כפל לשון אך הוא על דרך כי יפול הנופל ממנו, וכי ימות מת עליו, ושמע השומע ואמר, והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי, ענין כלם מי שהיה, וכן כאן הכוונה כל הקרב מי שיהיה שיקרב אל משכן ה'. ואין להכחיד שאין פירוש זה מסכים עם הנגינות.15האם תמנו לנגוע: כמו ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות דברים ב' ט"ז, כאשר תם כל העם לעבור יהושע ד' י"א, כאשר תמו כל הגוי להמול שם ה' ח' כלומר עדיין לא נשלמו מגפותינו, כי כל הקרב וכו'.