שד"ל על במדבר ט״ז

מהדורה: שד״ל במהדורה המקורית, פדובה 1871

שד"ל על במדבר ט״ו:ל״ה » « שד"ל על במדבר י״ז:ב׳

1 וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן׃

2 וַיָּקֻ֙מוּ֙ לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים מִבְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם נְשִׂיאֵ֥י עֵדָ֛ה קְרִאֵ֥י מוֹעֵ֖ד אַנְשֵׁי־שֵֽׁם׃

3 וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֮ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כׇל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְהֹוָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל יְהֹוָֽה׃

4 וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּפֹּ֖ל עַל־פָּנָֽיו׃

5 וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־קֹ֜רַח וְאֶֽל־כׇּל־עֲדָתוֹ֮ לֵאמֹר֒ בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יְהֹוָ֧ה אֶת־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְאֶת־הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר־בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו׃

6 זֹ֖את עֲשׂ֑וּ קְחוּ־לָכֶ֣ם מַחְתּ֔וֹת קֹ֖רַח וְכׇל־עֲדָתֽוֹ׃

7 וּתְנ֣וּ בָהֵ֣ן אֵ֡שׁ וְשִׂ֩ימוּ֩ עֲלֵיהֶ֨ן קְטֹ֜רֶת לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ מָחָ֔ר וְהָיָ֗ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־יִבְחַ֥ר יְהֹוָ֖ה ה֣וּא הַקָּד֑וֹשׁ רַב־לָכֶ֖ם בְּנֵ֥י לֵוִֽי׃

8 וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל־קֹ֑רַח שִׁמְעוּ־נָ֖א בְּנֵ֥י לֵוִֽי׃

9 הַמְעַ֣ט מִכֶּ֗ם כִּֽי־הִבְדִּיל֩ אֱלֹהֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶתְכֶם֙ מֵעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל לְהַקְרִ֥יב אֶתְכֶ֖ם אֵלָ֑יו לַעֲבֹ֗ד אֶת־עֲבֹדַת֙ מִשְׁכַּ֣ן יְהֹוָ֔ה וְלַעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י הָעֵדָ֖ה לְשָׁרְתָֽם׃

10 וַיַּקְרֵב֙ אֹֽתְךָ֔ וְאֶת־כׇּל־אַחֶ֥יךָ בְנֵי־לֵוִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבִקַּשְׁתֶּ֖ם גַּם־כְּהֻנָּֽה׃

11 לָכֵ֗ן אַתָּה֙ וְכׇל־עֲדָ֣תְךָ֔ הַנֹּעָדִ֖ים עַל־יְהֹוָ֑ה וְאַהֲרֹ֣ן מַה־ה֔וּא כִּ֥י תלונו תַלִּ֖ינוּ עָלָֽיו׃

12 וַיִּשְׁלַ֣ח מֹשֶׁ֔ה לִקְרֹ֛א לְדָתָ֥ן וְלַאֲבִירָ֖ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָ֑ב וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נַעֲלֶֽה׃

13 הַמְעַ֗ט כִּ֤י הֶֽעֱלִיתָ֙נוּ֙ מֵאֶ֨רֶץ זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ לַהֲמִיתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּ֑ר כִּֽי־תִשְׂתָּרֵ֥ר עָלֵ֖ינוּ גַּם־הִשְׂתָּרֵֽר׃

14 אַ֡ף לֹ֣א אֶל־אֶ֩רֶץ֩ זָבַ֨ת חָלָ֤ב וּדְבַשׁ֙ הֲבִ֣יאֹתָ֔נוּ וַתִּ֨תֶּן־לָ֔נוּ נַחֲלַ֖ת שָׂדֶ֣ה וָכָ֑רֶם הַעֵינֵ֞י הָאֲנָשִׁ֥ים הָהֵ֛ם תְּנַקֵּ֖ר לֹ֥א נַעֲלֶֽה׃

15 וַיִּ֤חַר לְמֹשֶׁה֙ מְאֹ֔ד וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה אַל־תֵּ֖פֶן אֶל־מִנְחָתָ֑ם לֹ֠א חֲמ֨וֹר אֶחָ֤ד מֵהֶם֙ נָשָׂ֔אתִי וְלֹ֥א הֲרֵעֹ֖תִי אֶת־אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃

16 וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־קֹ֔רַח אַתָּה֙ וְכׇל־עֲדָ֣תְךָ֔ הֱי֖וּ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה אַתָּ֥ה וָהֵ֛ם וְאַהֲרֹ֖ן מָחָֽר׃

17 וּקְח֣וּ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וּנְתַתֶּ֤ם עֲלֵיהֶם֙ קְטֹ֔רֶת וְהִקְרַבְתֶּ֞ם לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֔וֹ חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתַ֖יִם מַחְתֹּ֑ת וְאַתָּ֥ה וְאַהֲרֹ֖ן אִ֥ישׁ מַחְתָּתֽוֹ׃

18 וַיִּקְח֞וּ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ עֲלֵיהֶם֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עֲלֵיהֶ֖ם קְטֹ֑רֶת וַֽיַּעַמְד֗וּ פֶּ֛תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וּמֹשֶׁ֥ה וְאַהֲרֹֽן׃

19 וַיַּקְהֵ֨ל עֲלֵיהֶ֥ם קֹ֙רַח֙ אֶת־כׇּל־הָ֣עֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה אֶל־כׇּל־הָעֵדָֽה׃ ס

20 וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃

21 הִבָּ֣דְל֔וּ מִתּ֖וֹךְ הָעֵדָ֣ה הַזֹּ֑את וַאֲכַלֶּ֥ה אֹתָ֖ם כְּרָֽגַע׃

22 וַיִּפְּל֤וּ עַל־פְּנֵיהֶם֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֕ל אֱלֹהֵ֥י הָרוּחֹ֖ת לְכׇל־בָּשָׂ֑ר הָאִ֤ישׁ אֶחָד֙ יֶחֱטָ֔א וְעַ֥ל כׇּל־הָעֵדָ֖ה תִּקְצֹֽף׃ ס

23 וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

24 דַּבֵּ֥ר אֶל־הָעֵדָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵֽעָלוּ֙ מִסָּבִ֔יב לְמִשְׁכַּן־קֹ֖רַח דָּתָ֥ן וַאֲבִירָֽם׃

25 וַיָּ֣קׇם מֹשֶׁ֔ה וַיֵּ֖לֶךְ אֶל־דָּתָ֣ן וַאֲבִירָ֑ם וַיֵּלְכ֥וּ אַחֲרָ֖יו זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

26 וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־הָעֵדָ֜ה לֵאמֹ֗ר ס֣וּרוּ נָ֡א מֵעַל֩ אׇהֳלֵ֨י הָאֲנָשִׁ֤ים הָֽרְשָׁעִים֙ הָאֵ֔לֶּה וְאַֽל־תִּגְּע֖וּ בְּכׇל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֑ם פֶּן־תִּסָּפ֖וּ בְּכׇל־חַטֹּאתָֽם׃

27 וַיֵּעָל֗וּ מֵעַ֧ל מִשְׁכַּן־קֹ֛רַח דָּתָ֥ן וַאֲבִירָ֖ם מִסָּבִ֑יב וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם יָצְא֣וּ נִצָּבִ֗ים פֶּ֚תַח אׇֽהֳלֵיהֶ֔ם וּנְשֵׁיהֶ֥ם וּבְנֵיהֶ֖ם וְטַפָּֽם׃

28 וַיֹּ֘אמֶר֮ מֹשֶׁה֒ בְּזֹאת֙ תֵּֽדְע֔וּן כִּֽי־יְהֹוָ֣ה שְׁלָחַ֔נִי לַעֲשׂ֕וֹת אֵ֥ת כׇּל־הַֽמַּעֲשִׂ֖ים הָאֵ֑לֶּה כִּי־לֹ֖א מִלִּבִּֽי׃

29 אִם־כְּמ֤וֹת כׇּל־הָֽאָדָם֙ יְמֻת֣וּן אֵ֔לֶּה וּפְקֻדַּת֙ כׇּל־הָ֣אָדָ֔ם יִפָּקֵ֖ד עֲלֵיהֶ֑ם לֹ֥א יְהֹוָ֖ה שְׁלָחָֽנִי׃

30 וְאִם־בְּרִיאָ֞ה יִבְרָ֣א יְהֹוָ֗ה וּפָצְתָ֨ה הָאֲדָמָ֤ה אֶת־פִּ֙יהָ֙ וּבָלְעָ֤ה אֹתָם֙ וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם וְיָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י נִֽאֲצ֛וּ הָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶת־יְהֹוָֽה׃

31 וַֽיְהִי֙ כְּכַלֹּת֔וֹ לְדַבֵּ֕ר אֵ֥ת כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַתִּבָּקַ֥ע הָאֲדָמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר תַּחְתֵּיהֶֽם׃

32 וַתִּפְתַּ֤ח הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֖ם וְאֶת־בָּתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כׇּל־הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לְקֹ֔רַח וְאֵ֖ת כׇּל־הָרְכֽוּשׁ׃

33 וַיֵּ֨רְד֜וּ הֵ֣ם וְכׇל־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֛ם חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וַתְּכַ֤ס עֲלֵיהֶם֙ הָאָ֔רֶץ וַיֹּאבְד֖וּ מִתּ֥וֹךְ הַקָּהָֽל׃

34 וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֛ר סְבִיבֹתֵיהֶ֖ם נָ֣סוּ לְקֹלָ֑ם כִּ֣י אָֽמְר֔וּ פֶּן־תִּבְלָעֵ֖נוּ הָאָֽרֶץ׃

35 וְאֵ֥שׁ יָצְאָ֖ה מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֑ה וַתֹּ֗אכַל אֵ֣ת הַחֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ מַקְרִיבֵ֖י הַקְּטֹֽרֶת׃ ס

פירוש שד"ל על במדבר ט״ז

1 ויקח קרח: מקנא היה קרח במשה, ועכשו לקח השעה שהיו ישראל מְצֵרִים על גזרת המרגלים והחרמה, והוציא עצתו לפעַל. קרח ועדתו שרוא כל המופתים אשר עש משה, איך יתכן שלא יאמינו שליחותו? ואם לא האמינו הם שהיו עדי ראיה, הלא זה יביא להטיל ספק במשה, ולומר שמא מעשיו מזוייפים. אבל האמת הוא כי קרח ואנשי עדותו לא כפרו במופתים אשר עשה משה, ולא היו מיחסים אותם לתחבולות אנושיות, שהרי אמרו כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה', הנה הודו כי ה' בקרב ישראל, ושהוא עושה להם אותות ומופתים. אבל קרח ועדתו טעו טעות גדולה מחמת הרגלם בין המצרים עובדי האלילים, ולמדו מהם דעות נפסדות בענין האלהות והשגחה. והנה קרח ועדתו מאמינים היו כי יש אלהים בישראל, ושהאל הה הנקרא ה' נשבע לאבותם להורישם את הארץ, ושהוא העושה להם אותות ומופתים; אבל היו מאמינים כי האל על ידי עבודות מיוחדות הוא כורת ברית עם כהניו וחכמיו היודעים דרכי עבודתו, ועושה להם רצונם. והנה האמינו כי משה פועל גבורות בכח האל, אבל האמינו ג"כ שהאל מתפתה ושומע למשה בעשותו לפניו העבודות הרצויות לו, וא"כ עכשו שהוקם המשכן ונודעו משפטי הקרבנות ודרכי העבודה הרצויים לפני ה', יוכל כל אדם להיות כהן ונביא מבלעדי אהרן ומשה, והנה קרח היה מתנשא לאמר אני אהיה כהן ונביא, וה' יענה אותי בנסים ונפלאות כאשר ענה את משה ואת אהרן, אחרי אשר אעבוד עבודתו כמצֻוֶה מפיו; ולמה אראה את משה ואת אחיו בגדולה, ואני ואחי נהיה להם לנושאי כלים? ומשה ראה את כוונתו ואמר להם קחו לכם מחתות ותראו אם העבודה והקטרת היא מקובלת לפניו מצד עצמה, יהיה המקטיר מי שיהיה, או אם רצון האל הוא שיהיה המקטיר איש מיוחד הנבחר והחביב לו.

2 רב לכם: רב לכם שבת בהר הזה, רב לכם סב את ההר הזה, רב לכם מכל תועבותכם יחזקאל מ"ד ג', רב עוד יוסף בני חי, ענינם די, לא יותר מדאי. רב לכם, די לכם מה שהשתררתם עלינו עד היום, כי עד עתה היינו צריכים לכם, ומעתה שהוקם המשכן אין לנו צורך בכם. אבל משה השיב להם בענוה ובאחוה רב לכם בני לוי, אתם אחי בני שבטי, יספיק לכם מה שאמרתי לכם קחו לכם מחתות, למען תדעו כי לא תצלח מחשבתכם, שאם לא היה הדבר ברור לי לא הייתי אומר זה, ועתה חדלו לכם למען ייטב לכם. וכשראה שלא היו חוזרים בהם, חזר והוכיחם בלשון קשה המעט מכם, ופירש להם שהם נועדים על ה', והוא בלא ספק יענישם.

3 ויפול על פניו: דרך בקשה, שיניחוהו לדבר ולא יפסיקוהו, כמו למעלה י"ד ה'.

4 וידע ה' את אשר לו: לא אמר והודיע, כי לא אמר זה דרך הגדת העתיד, אלא כמגלה רצונו: מסכים אני עמכם להביא הדבר לפני משפט האל. או אולי הקריאה וְיֵדָע או וְיָדַע מן הקל, כמו עתה דע וראה מה אשיב שולחי דבר שמואל ב' כ"ד י"ג, ענינו decidere, וכן וידע אלהים שמות ב' כ"ה.

5 לכן אתה וגו': מקרא קצר, כפירוש רמבמ"ן, כמו שפירש רש"י לכן כל הורג קין. ותלמידי שבתי אנקונא אומר כי מלת הנועדים מושכת עמה מלת נועדים, אתה וכל עדתך הנועדים נועדים על ה', ואולי לכך נתכוון רש"י.

6 מה הוא: מאליו לולא רצון האל.

7 כי תשתרר עלינו: לשלוח לקרוא לנו כמלך.

8 גם תשתרר: כמו אנכי אעלך גם עלה.

9 האנשים ההם: דרך כנוי, כמו אפס כי נִאֵץ נִאַצְת את אויבי ה' שמואל ב' י"ב י"ד; ומוהר"ר דוד חזק מפרש אתה מנקר עיני האנשים הם, והם שאר ישראל, אך אל תחשוב שאנחנו כמוהם, התחשוב בדברך עמנו שאתה מדבר עמהם ומנקר עיניהם?

10 אל תפן אל מנחתם: קודם שיאמר להם שיקחו המחתות ויקטירו הקטרת, התפלל באזני כל העם שלא ירצה ה' את מנחתם, כי אין להם שום טענה להתרעם עליו, כי הוא מעולם לא השתרר עליהם להנאת עצמו.

11 ויקחו איש מחתתו: לא המתינו עד למחר, אלא מיד ויקחו איש מחתתו.

12 עליהם: Presso di essi; אבל לדעת רש"י ואחרים עליהם פירושו נגדם, שגם רוב העם נתפתו אחר קרח.

13 הבדלו מתוך העדה הזאת: הם מקריבי הקטרת, והכוונה שלא יתחבר אהרן עמהם להקטיר גם הוא, מאחר שלא רצו להמתין עד מחר. ומשה חשב שהיה רצון האל להכרית הקהל כלו או חלק רב מהעם שנתפתו אחר קרח, וה' לא פירש לו הענין, רק אמר לו שילך אצל קרח דתן ואבירם ויזהיר את העם שיתרחקו משם, ומשה הלך אל דתן ואבירם ולא הזכיר קרח, כי לא היה באהלו, כי היה עם מקריבי הקטרת, ובתוך כך החמשים ומאתים איש וקרח עמהם הקטירו הקטרת ונשרפו. והנה אין ספק כי קרח היה מן הנשרפים כדעת ראב"ע, כמו שכתוב למטה י"ז ה' למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני ה' ולא יהיה כקרח וכעדתו ועדתו הם החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת. ומה שכתב להלן כ"ו י' ותבלע אותם ואת קרח, ענינו אהל קרח וכל אשר לו, על דרך מאמר וירגיליוס: Jam proximus ardet Ucalegon Aen. II והנה דתן ואבירם לא הקטירו הקטרת כי היו בעצה עם קרח שיהיה הוא כהן, לא הם, ואולי הם יהיו מלכים או נשיאים בישראל.

14 ואכלה אותם: לא אמר וכליתי, כי עדיין כשמעם תפלת משה היו יכולים לחזור בהם ולהתרחק מן הקטרת.

15 אלהי הרוחות: הבוחן לבות.

16 האיש אחד יחטא: לפי הענין לא יתכן שתהיה הה"א לידיעה, ואין ספק שהיא לתמיהה, וננקדה על דרך ה"א הידיעה, כמו שכתבתי באוהב גר. והחכם רמ"ל נ"י תפש אותי במעמר ואמר כי התמיהה אינה נופלת על האחד אשר חטא, כי אם על הקצף על כל העדה; וזה שיבוש כי בכמה מקומות באה התמיהה בראש המאמר, אע"פ שעיקר התימה אינו אלא בסופו, כמו האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה? האני אשביר ולא אוליד אם אני המוליד ועצרתי?

17 בכל חטאתם: בחטאתם שהם כל כך גדולים.

18 נצבים: בחציפות.

19 בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה: אין ענינו כדעת רמבמ"ן והמבאר שתדעו שאני שלוח האל, כי זה כבר היו מסכימים בו; אבל טעמו כפירוש רש"י לתת לאהרן כהונה גדולה וכו', וכן לתת הלויים משרתי הכהנים, וגם ליטול העבודה מן הבכורות, כדברי ראב"ע.

20 לא ה' שלחני: אין הכוונה לומר מעולם לא הייתי שליח האל, אבל הדבר למד מענינו, לא שלחני לעשות את כל מעשים האלה, לתת לאהרן כהונה גדולה וכו'.

21 ואם בריאה וגו': כמו כי ברא ה' חדשה בארץ ירמיה ל"א כ"ב רשב"ם ועיין פירושי על בראשית ברא.

22 נסו לקולם: בשביל הקול היוצא מבקיעת הארץ ונפילת הבתים כדעת רש"י, לא מקול זעקתם, כדעת רשב"ם רמב"ן וראז'.

שד"ל על במדבר ט״ו:ל״ה » « שד"ל על במדבר י״ז:ב׳