שד"ל על במדבר י״ג

מהדורה: שד״ל במהדורה המקורית, פדובה 1871

מקור במדבר י״ג
1 וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
2 שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֙רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֣ישׁ אֶחָד֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד לְמַטֵּ֤ה אֲבֹתָיו֙ תִּשְׁלָ֔חוּ כֹּ֖ל נָשִׂ֥יא בָהֶֽם׃
3 וַיִּשְׁלַ֨ח אֹתָ֥ם מֹשֶׁ֛ה מִמִּדְבַּ֥ר פָּארָ֖ן עַל־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה כֻּלָּ֣ם אֲנָשִׁ֔ים רָאשֵׁ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל הֵֽמָּה׃
4 וְאֵ֖לֶּה שְׁמוֹתָ֑ם לְמַטֵּ֣ה רְאוּבֵ֔ן שַׁמּ֖וּעַ בֶּן־זַכּֽוּר׃
5 לְמַטֵּ֣ה שִׁמְע֔וֹן שָׁפָ֖ט בֶּן־חוֹרִֽי׃
6 לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֔ה כָּלֵ֖ב בֶּן־יְפֻנֶּֽה׃
7 לְמַטֵּ֣ה יִשָּׂשכָ֔ר יִגְאָ֖ל בֶּן־יוֹסֵֽף׃
8 לְמַטֵּ֥ה אֶפְרָ֖יִם הוֹשֵׁ֥עַ בִּן־נֽוּן׃
9 לְמַטֵּ֣ה בִנְיָמִ֔ן פַּלְטִ֖י בֶּן־רָפֽוּא׃
10 לְמַטֵּ֣ה זְבוּלֻ֔ן גַּדִּיאֵ֖ל בֶּן־סוֹדִֽי׃
11 לְמַטֵּ֥ה יוֹסֵ֖ף לְמַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֑ה גַּדִּ֖י בֶּן־סוּסִֽי׃
12 לְמַטֵּ֣ה דָ֔ן עַמִּיאֵ֖ל בֶּן־גְּמַלִּֽי׃
13 לְמַטֵּ֣ה אָשֵׁ֔ר סְת֖וּר בֶּן־מִיכָאֵֽל׃
14 לְמַטֵּ֣ה נַפְתָּלִ֔י נַחְבִּ֖י בֶּן־וׇפְסִֽי׃
15 לְמַטֵּ֣ה גָ֔ד גְּאוּאֵ֖ל בֶּן־מָכִֽי׃
16 אֵ֚לֶּה שְׁמ֣וֹת הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח מֹשֶׁ֖ה לָת֣וּר אֶת־הָאָ֑רֶץ וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה לְהוֹשֵׁ֥עַ בִּן־נ֖וּן יְהוֹשֻֽׁעַ׃
17 וַיִּשְׁלַ֤ח אֹתָם֙ מֹשֶׁ֔ה לָת֖וּר אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם עֲל֥וּ זֶה֙ בַּנֶּ֔גֶב וַעֲלִיתֶ֖ם אֶת־הָהָֽר׃
18 וּרְאִיתֶ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ מַה־הִ֑וא וְאֶת־הָעָם֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עָלֶ֔יהָ הֶחָזָ֥ק הוּא֙ הֲרָפֶ֔ה הַמְעַ֥ט ה֖וּא אִם־רָֽב׃
19 וּמָ֣ה הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־הוּא֙ יֹשֵׁ֣ב בָּ֔הּ הֲטוֹבָ֥ה הִ֖וא אִם־רָעָ֑ה וּמָ֣ה הֶֽעָרִ֗ים אֲשֶׁר־הוּא֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהֵ֔נָּה הַבְּמַֽחֲנִ֖ים אִ֥ם בְּמִבְצָרִֽים׃
20 וּמָ֣ה הָ֠אָ֠רֶץ הַשְּׁמֵנָ֨ה הִ֜וא אִם־רָזָ֗ה הֲיֵֽשׁ־בָּ֥הּ עֵץ֙ אִם־אַ֔יִן וְהִ֨תְחַזַּקְתֶּ֔ם וּלְקַחְתֶּ֖ם מִפְּרִ֣י הָאָ֑רֶץ וְהַ֨יָּמִ֔ים יְמֵ֖י בִּכּוּרֵ֥י עֲנָבִֽים׃
21 וַֽיַּעֲל֖וּ וַיָּתֻ֣רוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ מִמִּדְבַּר־צִ֥ן עַד־רְחֹ֖ב לְבֹ֥א חֲמָֽת׃
22 וַיַּעֲל֣וּ בַנֶּ֘גֶב֮ וַיָּבֹ֣א עַד־חֶבְרוֹן֒ וְשָׁ֤ם אֲחִימַן֙ שֵׁשַׁ֣י וְתַלְמַ֔י יְלִידֵ֖י הָעֲנָ֑ק וְחֶבְר֗וֹן שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ נִבְנְתָ֔ה לִפְנֵ֖י צֹ֥עַן מִצְרָֽיִם׃
23 וַיָּבֹ֜אוּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכֹּ֗ל וַיִּכְרְת֨וּ מִשָּׁ֤ם זְמוֹרָה֙ וְאֶשְׁכּ֤וֹל עֲנָבִים֙ אֶחָ֔ד וַיִּשָּׂאֻ֥הוּ בַמּ֖וֹט בִּשְׁנָ֑יִם וּמִן־הָרִמֹּנִ֖ים וּמִן־הַתְּאֵנִֽים׃
24 לַמָּק֣וֹם הַה֔וּא קָרָ֖א נַ֣חַל אֶשְׁכּ֑וֹל עַ֚ל אֹד֣וֹת הָֽאֶשְׁכּ֔וֹל אֲשֶׁר־כָּרְת֥וּ מִשָּׁ֖ם בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
25 וַיָּשֻׁ֖בוּ מִתּ֣וּר הָאָ֑רֶץ מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֥ים יֽוֹם׃
26 וַיֵּלְכ֡וּ וַיָּבֹ֩אוּ֩ אֶל־מֹשֶׁ֨ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־כׇּל־עֲדַ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־מִדְבַּ֥ר פָּארָ֖ן קָדֵ֑שָׁה וַיָּשִׁ֨יבוּ אֹתָ֤ם דָּבָר֙ וְאֶת־כׇּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּרְא֖וּם אֶת־פְּרִ֥י הָאָֽרֶץ׃
27 וַיְסַפְּרוּ־לוֹ֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ בָּ֕אנוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר שְׁלַחְתָּ֑נוּ וְ֠גַ֠ם זָבַ֨ת חָלָ֥ב וּדְבַ֛שׁ הִ֖וא וְזֶה־פִּרְיָֽהּ׃
28 אֶ֚פֶס כִּֽי־עַ֣ז הָעָ֔ם הַיֹּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻר֤וֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם־יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽׁם׃
29 עֲמָלֵ֥ק יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֣רֶץ הַנֶּ֑גֶב וְ֠הַֽחִתִּ֠י וְהַיְבוּסִ֤י וְהָֽאֱמֹרִי֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהָ֔ר וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ יוֹשֵׁ֣ב עַל־הַיָּ֔ם וְעַ֖ל יַ֥ד הַיַּרְדֵּֽן׃
30 וַיַּ֧הַס כָּלֵ֛ב אֶת־הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר עָלֹ֤ה נַעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ׃
31 וְהָ֨אֲנָשִׁ֜ים אֲשֶׁר־עָל֤וּ עִמּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א נוּכַ֖ל לַעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ׃
32 וַיֹּצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙ הִ֔וא וְכׇל־הָעָ֛ם אֲשֶׁר־רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת׃
33 וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם׃
פירוש שד"ל על במדבר י״ג
1 שלח לך: לטובתך, שידעו ענין הארץ והעם מתחלה, ולא יערערו עליך לבסוף.
2 שלח לך אנשים: בדברים א' כ"ב כתוב כי ישראל אמרו נשלחה אנשים לפנינו, וכאן הוא אומר כי ה' דבר אל משה שלח לך אנשים, ונראה כי הם שאלו, וה' הסכים וצוה למשה שיעשו כדבריהם, וכאן לא הזכיר שהם שאלו, כדי שלא יהא נראה שחטאו בשאלתם. ונראה כי הכל היה סבה מאת ה', וכמו שכתב הרמב"ם מורה ח"ב פל"ב, אלא שהוא אומר שהיה מחכמת ה' להסב אותם במדבר עד שילמדו גבורה, כמו שנודע שההליכה במדבר ומיעוט הנאות הגוף מרחיצה וכיוצא בהם יולידו הגבורה, ונולדו ג"כ באותם ארבעים שנים אנשים שלא הורגלו בשפלות ובעבדות, ואני אומר שלא היתה כוונת האל שיקנו גבורה, כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו, אבל סבב שיתעכבו במדבר, למען יעמדו במשך ימים רבים אצל משה, שאם היה משה מביאם אל הארץ, היו מתפזרים איש בנחלתו, ולא היה משה יכול ללמדם דעת, גם לא היו צריכים להתפרנס דרך נס, ולא היתה האמונה בתורת משה נקבעת בלבותם לדורות עולם, כמו שהיה הענין על ידי שישבו ארבעים שנה במדבר, ומשה מנהיגם, ומפרנסם באותות ובמופתים, ומלמדם דרכי ה'; והחנוך הזה אשר לא היה כמהו בכל הארץ, שיהיו מאתים רבוא נפשות יושבים אצל מלמדם במשך ארבעים שנה, בלי שיהיו טרודים בבקשת מזונותיהם זה הוא שהעמיק האמונה בלב בני ישראל, באופן שבִתְעות כל יושבי הארץ אחרי האלילים, נשארו תלמידי משה גוי אחד ויחיד בארץ, שומר האמונה הטהורה, וממנו התפשטה ותתפשט לטובת המין האנושי כלו, ומלאה הארץ דעה את ה'.
3 ויתורו: שרש תור ענינו סבוב, ודומה לו ותאר הגבול יהושע ט"ו ט' תרגומו ויסחר, ענין סבוב, וכן ובמחוגה יתארהו כאשר העירו כבר רש"י ורד"ק הוא לשון סבוב כמו ותאר הגבול, ומזה לדעתי כל לשון תאַר הם הקווים הסובבים הצורה ומגבילים אותה, וכן תַּאַר בערבי ענינו סָבַב, ומזה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ענינו לא תשוטטו, לא תלכו כה וכה רחוק מעבודת ה' אחרי הנהגת לבכם ועיניכם. וכן שרש רִגֵּל נגזר מן רֶגֶל, ועיקר הוראתו לשוטט הנה והנה, ומזה רכיל ורוכל. והנני מבטל מה שכתבתי על שרש תור ועל שרש רגל בבה"ע תקפ"ו; גם הוראת שני השרשים האלה משונות זו מזו בדרך אחר ממה שכתבתי שם, ואין כאן המקום להאריך בזה, ועיין בית האוצר, לשכה א'.
4 ויקרא משה להושע וגו': נראין יותר דברי חז"ל שמשה קרא להושע יהושע עכשו ולא קודם לכן כדעת רשב"ם, כי לא היה מן הצורך לכתוב זה כאן אם היה זה דבר נושן. ובהפך נראה כדברי הכורם כי עכשו כששלחו עם אנשים חשובים שנה שמו לבלתי יקרא עוד בשם שנקרא בו במדרגת משרת, וכן ביוסף ודניאל שנוי השם נעשה כשעלו לגדולה.
5 וראיתם את הארץ מה היא: זו שאלה כללית, כי הם הלכו לתור את הארץ, ואח"כ פרט שאלתו בשלש בחינות, א' את העם החזק הוא וגו', ב' ומה הארץ לענין הישיבה בה, הטובה היא אם רעה, אם האויר והמים והאקלים טובים או רעים כפירוש דון יצחק ומה הערים וגו', ג' ומה הארץ לענין הצומחים בה, השמנה היא, וכו'.
6 ואת העם: הוי"ו לפירוש cioè ודוגמתה בבראשית כ"ד מ"א; י"ג ח' וט"ו; י"ז ב'; שמות י"ד י"ט; כ"ה י"ב; ש"א כ"ח ג'; ישעיה כ"א יו"ד; ירמיה ב' ט'; מ' ח'; מ"ו כ"ו; ויחזקאל כ"ג ל"ז; וכן למטה י"ד י"ד וכ"ט, וסימן י"ו ה', ונראה כן גם תהלים כ"א י"א, וכן למטה כ' ט"ו.
7 הבמחנים: ערי פרזי הדומות למחנה, כי אין להם חומה סביב.
8 מדבר צין: הוא חלק ממדבר פארן והוא דרום א"י, ורחוב בצפונה למערב וחמת במזרח.
9 ויבא: אחד מהם, והוא כלב, עיין רש"י. ואולי שאר המרגלים יראו מבוא בעיר בצורה, וכלב בטח בה' ובא בתוכה; ומה שכתוב ושם ראינו את הנפילים ונהי בעיניו כחגבים אומר מוהר"ר יצחק פארדו שאינו ראיה שהיו בחברון, כי לא בחברון לבד היו ענקים אלא בכל הפלך ההוא וכמ"ש ביהושע י"ד י"ב ועתה תנה לי את ההר הזה וכו' כי ענקים שם וערים גדולות, בצורות, א"כ ושם האמור כאן הכוונה שם בנגב, לא שם בחברון.
10 ילידי הענק: אין ענק שם פרטי כדעת רמב"ן ובושארט וגיז' ויפה תפול בו הה"א ובלשון ערבי ענינו צואר ארוך ואיש ארוך.
11 אחימן ששי ותלמי: אולי שמות משפחות, עיין מחקרי ארך חברון.
12 חברון וגו': נראה טעמו שהענקים בנו אותה בימים קדמונים, ולרב חזקם עדיין היו בה ואדם לא יכול להורישם.
13 אפס כי עז העם: היה להם לומר והעם היושב בה חזק והערים בצורות, אבל הם חטאו באמרם מלת אפס כאשר העיר הרמב"ן וגם מלת עז, כי כל זה מורה שהוא מן הנמנע להתגבר עליהם. הלא תראה כי כלב הוצרך לומר עלה נעלה, משמע כי מדברי המרגלים היה מובן שלא היה אפשר לעלות אל העם ההוא, והם עצמם פירשו אח"כ את דבריהם ואמרו לא נוכל לעלות אל העם.
14 בצורות: רש"י לא פירש יפה מלת כריכן, וחשב שענינו עגולות. ונ"ל שאין ענינו אלא מוקפות חומה, וכן למעלה פסוק י"ט כתב רש"י כרכין פתוחין מאין חומה, נ"ל שאין הלשון מדוייק.
15 כלב את העם: יהושע שתק, כי להיותו משרת משה לא היה נשמע.
16 ארץ אוכלת יושביה: אעפ"י שהעם היושבים בה חזקים, אין זה בשביל שבח הארץ, אבל הוא מפני שלא ישארו בה זולתי החזקים, שהם חזקי המזג, והשאר מתים בה מפני רוע האויר ספורנו, וקרוב לזה גם רמב"ן.