שד"ל על במדבר י״א

1 ויהי העם כמתאוננים: עתה הֵחֵלו להכנס במדבר הגדול, ומיד שהתחילו להתאונן ולהראות בדבריהם שהם בלתי נוחים במעמדם, נשמע הדבר לה' וירע בעיניו הכ"ף במלת כמתאוננים ענינה תכף ומיד שהיה זה היה גם זה, וכמהו ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו, תכף ומיד שהשיב ידו יצא אחיו, והיא כפורחת עלתה נצה, תכף שפרחה ועלתה נצה, מיד הבשילו אשכלותיה ענבים; אף כאן תכף התאוננו, מיד היו דבריהם רעים באזני ה', כלומר וישמע ה' ויחר אפו, וישמע ה' פרט שאחר הכלל.

2 מתאוננים: משרש אנן הידוע בערבי, וכן בדחז"ל אנינות ואיננו משרש און.

3 וישובו ויבכו: ענינו ואח"כ בכו גם בני ישראל, וכמהו ושבת וכסית את צאתך שענינו ואח"כ תכסה.

4 אשר נאכל במצרים חנם: חנם ממש, כי המצרים היו מפרנסים את ישראל כדי שיוכלו לעבוד עבודתם, והיו מאכילים אותם דברים המצויים שם בזול מאד, כגון דגי היאור וקשואים וכו'. וכן מצינו ביהֵרוֹדוֹט כי על פיראמיד אחת אשר במצרים היה כתוב כי המלך אשר הקים אותה הוציא אלף ושש מאות ככרים, בשומים בצלים וצנונות, לפרנסת הפועלים אשר בנו אותה. גם כתב הירודוט כי המצרים לא היו אוכלים דגים, ומזה יובן למה היו נותנים אותם לבני ישראל. וצריך עיון וחפוש אם היו עובדים הדגים, ואז איך יתכן שיניחו לישראל שיאכילום, או היו נמאסים בעיניהם, ואז יתכן שיאכילום לאחרים.

5 שטו: שרש שוט כשהוא על אדם אחד יורה התהלכות אנה ואנה, וכשהוא על רבים ענינו התפזרות זה לכאן וזה לכאן.

6 ולמה לא מצאתי חן בעיניך: הוא כמו מאמר מוסגר, ולשום את משא הוא דבק עם למה הרעות.

7 כי כבד ממני: המשא שהוא השם הנכלל בפעל לשאת.

8 ולקחת אותם: כמו קחם נא אלי בראשית מ"ח ט לכה נא אקחך אל מקום אחר למטה כ"ג כ"ז.

9 התקדשו: לראות המופת אשר יעשה לכם ה', ע' שמות ט"ו י"א.

10 זרא: כמו דראון.

11 שש מאות אלף רגלי: אם היה ה' אומר לו שיאכילם מזון חדש כמו שהיה ענין המן לא יה משה תמה, אבל ה' אמר לו שיאכילם בשר, ומשה ראה כי לא היתה בסביבותם ארץ נושבת שיהיו בה בקר וצאן, ולא ים שיהיו בו דגים, גם עופות לא היו נראים שם במדבר הגדול והנורא, לפיכך תה. והנני מבטל פירושי אשר כתבתי בבכורי העתים תקפ"ז עמוד ר"ד ובכרם חמד ג' עוד ר"י.

12 וַיָאצל: בנין הקל ע"ד וַיֹאמֶר.

13 ויתנבאו: דברו אל העם בכח ובגבורה אלהית, להשיב החוטאים מדרכיהם הרעים.

14 ולא יספו: הרי זו מליצה ממליצות הלשון, ודוגמתה קול גדול ולא יסף, לא יסף כמהו קול גדול, מעולם לא היה קול כמהו, וכן כאן הכוונה לא יספו אחרים להתנבא כמוהם, מעולם לא התנבאו אנשים אחרים בכח ובגבורה כמוהם.

15 והמה בכתובים ולא יצאו האהלה: נראה לי כי משה בירר שבעים איש לא ע"ב, ושנים מהם נקראו ולא רצו לבא, והנה ס"ח בלד עמדו סביבות האהל, והכתוב אמר ויאסוף שבעים איש, כי הוא כתב שבעים שמות ושלח לקרוא לכלם, ואח"כ ביאר כי שנים לא רצו לבא. ואמנם נבואת אלדד ומידד היתה כדי לפרסם אמתת הרוח האלהי אשר נחה על הזקנים, כי הנה שנים אלה אע"פ שלא היו רוצים בכך ולא יצאו האהלה, נחה עליהם הרוח והתנבאו בעל כרחם.

16 מבחוריו: יפה אמר ראב"ע כי לא יתכן לפרש מבחוריו מנעוריו, כי זה המעשה היה בשנה השניה, ומָתַי היה יהושע משרתו קודם לכן, כי במדין לא הלך עמו. המבאר לנתה"ש כתב דברים בטלים על טעמי הפסוק הזה, ולפי האמת גם לפירוש ראב"ע לא היה מקום לטעמים אחרים, כי אחר שכתוב משרת משה אין ספק שהכנוי במלת מבחוריו לפירוש ראב"ע הוא דבק עם משה הקרוב אליו, ולא עם משה שבפסוק הקודם כאשר חלם המבאר.

17 כלאם: כמו אשר כּלאוֹ ירמיה ל"ב ג'.

18 ויטוש על המחנה: השַלְוִים היו יגעים, שעברו על הים בלא מנוח, ע"כ היו פורחים קרוב לארץ שהאויר יותר גס וסובלם יותר.

19 וכאמתים: כפירוש רש"י.

20 השלו לא היה על המחנה אלא ביבות המחנה, כי היה מעופף בשפל כאמתים על פני הארץ, ואם היה הולך על המחנ היה מַכֶה באהלים ראב"ע.

21 ויאספו אסף: המקרא קצר והשמיט השחיטה, עיין חולין דף כ"ז עמוד ב'.

22 וישטחו להם שטוח: ליבשם בחמה, כך נוגים עד היום במצרים ליבש בחמה הדגים והבשר ראז'.

23 חמרים: כמו ויצברו אותם חמרים חמרים שמות ח' י', תרגם אנקלוס שם וכאן דגורין, ואין הכוונה על המדה הנקראת חמר כדעת רמבמ"ן וגיז' ויש"ר שהיא מאה עמר, ועשרה חמר הם מ"ג אל ביצים, אבל הכוונה כי בתחלה נתנום זה על זה, ואח"כ שטחום לחמה. ואני מוסיף כי לא יתכן לפרש חמרים מל' חמר כי אין מודדים את העופות לא במדת חמר, ולא בשום מדה אחרת שש"ם.