ריטב"א על תענית י״ז

1 מכאן אמרו כל כהן שהוא מכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו ויודע שבתי דינין אבותיו קבועים אסור לשתות יין כל היום. פי׳‎ שיודע זמן משמרתו באי זו זמן ובאי זה יום בית אב שלו ויודע שהוא קבוע ליום ידוע שאינו משתנה אסור לשתות יין בזמן הזה כל אותו היום בלבד ובכלל זה ג״כ שיודע שאינו מן הכהנים הנטפלים שאינן קבועים אלא לכל זמן שיצטרכו להם שמא מהרה יבנה בית המקדש באותו יום ויצטרך לעבוד עבודה ושאר הימים מותר שהרי יודע משמרתו והוא שיודע שבתי אבותיו קבועים שאין משנין משמרותם משבוע לשבוע וגם שאינו מן הכהנים הנטפלים שאין להם קביעות.

2 אינו מכיר משמרתו ומשמר׳‎ בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועים שאסור לשתות יין כל השנה. פי׳‎ שהרי שאינו מכיר מאי זו משמרה הוא ומה שאמרנו בזה שבתי אבותיו קבועים לרבות׳‎ הוא שאע״פ שהיו קבועים כיון שאינו מכיר זמנן אסור כל השנה ויש שפי׳‎ שאותן כהנים שלא נתחלקו למשמרות ואינן קבועי׳‎ אלא נטפלים אינן אסורים לעולם שאין חיוב עבודה עליהם והיינו דקתני בכל חדא ויודע שבתי אבותיו קבועים ודוקא הוא שכל שיודע שאינן קבועים אלא מן הנטפלין מותר לעולם ואפי׳‎ מכיר בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועים והטעם לא מפני שיש להם לחוש שמא לא יהא כהן אחר מצוי ביום שאינו שלו ויצטרך לעבוד עבודה כדמפ׳‎ מורי נ״ר דהא ודאי חששא רחוקה היא אלא דקסבר דלעתיד לבא אין חילוק משמרות שעברו אלא כל הכהנים יהיו שוין בעבודה כמו שהיו ברגלים.

3 אבל מה אעש׳‎ שתקנתו קלקלתו פי׳‎ מורי נ״ר חרבן הבית שהוא קלקלתו לכל הדברים תקנתו לכל זה שאלו היה הבית קיים היה נוהג איסור יין ביום ובלילה ובמשמרה שלו ביום אבל עכשיו שחרב הבית ואין עבוד׳‎ אין לנו לאסרו מפני חשש שמהרה יבנה בית המקדש שזו גזרה שא״א לעמוד בה וחששא גדולה אלא שיהו כלן מותרים ביין נמצא שמרויחי׳‎ בענין זה בחרבן הבית שהיא קלקלתן והיינו דאמרי׳‎ בש״ס אמר אביי כמאן שתו כהנים חמרא האידנא כמאן כר׳‎ פי׳‎ שמתירים לכלם לגמרי מה שאין כן לת״ק שאוסר אותן אף בזמן הזה לפי הסדר דקתני רישא מהם כל השנה ומהם יום ידוע או שבת ידוע ולא עוד אלא שכלם יהיו אסורים לשתות יין כל השנה דת״ק שאין בהם מי שיכיר משמרתו ובית אב שלו והא ודאי מדברי אביי למדנו לת״ק איסור יין לכהנים בזמן הזה דאי לא הוה ס״ד שלא אמר ת״ק אלא בזמן שבית המקדש קיים ולכהן שהוא חוץ לירושלים והיכי דאמרי׳‎ בש״ס על הא דאביי מכלל דרבנן אסרי ואע״ג דרבי יחידאה הוא הלכתא כוותי׳‎ דהא דהני עבדי כוותיה ומאי דאקשיי בש״ס גבי גדל פרע בזמן זה דמייתי׳‎ הא מתני׳‎ דחמרא ומימרא דאביי ואמרי׳‎ מכלל דרבנן אסרים לאו למימרא דהלכתא כרבין ביין אלא ה״ק כיון שלמדנו מדברי אביי דרבנן אסרי בזמן הזה ביין שחוששי׳‎ לבנין בית המקדש כך אוסרים לגדל שער בזמן הזה מהאי חששא ואע״פ שעושין העולם כר׳‎ ביין ולא מחינן בהו מפני שא״א לעמוד בה והוא תקון נאה להם היה לנו למחות על ידם ולכוף אותן לעשות כדברי חכמים שלא לגדל פרע מל׳‎ יום ואילך.

4 ופריק רב אשי דשתויי יין דמחלי בהו עבודה לא גזרי בהו רבנן בזמן הזה ואותביה רבינ׳‎ לרב אשי מדתנן ואלו שבמיתה שתויי יין וכרועי ראש וגמרי׳‎ פרועי ראש מדאיתקוש לשתויי יין דכתיב בדברי יחזקאל ויין לא ישתו כל כהן וכתיב וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו מה שתויי יין במית׳‎ אף פרועי ראש במיתה ומינה מה שתויי יין מחלי עבודה אף פרועי ראש מחלי עבודה דקיימא לן דהיקשא לגמרי מקשי׳‎ ואהדר ליה רב אשי לרבינא והא מקמי דליתי יחזקאל מאן אמרה פי׳‎ ודעתו של רב אשי מה שפי׳‎ בסוף אבל רבינא היה סובר שכוונת רב אשי לומר שכיון שאין זה כתוב בתורה ואין דין זה מן התור׳‎ אלא מדברי קבלה ואין לעשות בה הוקש גמור ולהכי אהדר ליה וליטעמיך הא דאמר רב חסדא דבר זה מתורת משה לא למדנו מתורת יחזקאל כל בן נכר לא יבא אל מקדשי מקמי דליתי יחזקאל מאן אמרה דלהוי דאורייתא אלא גמרי לה ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא ואע״ג דלא כתב באורייתא היא דהכי גמירי לה וכך יש לנו לומר באידך ואהדר ליה רב אשי לרבינ׳‎ ה״נ גמר׳‎ גמירי לה ואסמכיה רב אשי אקר׳‎ וכי גמירי הלכ׳‎ למית׳‎ אבל אחולי עבודה לא גמירי רב אשי פי׳‎ תירוצו הראשון הא דאמרי לך הא מקמי דליתי יחזקאל מאן אמרה הכי קאמי׳‎ לך דהא לאו קרא דאורייתא הוא דליתקוש שתויי יין ופרועי ראש לכל מילי דאלו האי קרא דאוריית׳‎ הוה מקשינן לגמרי ללמוד כל מה שאפשר אלא עיקר מילת׳‎ גמרא הוא דלא סגיא דלא לידע לה עד אתא יחזקאל ודיחזקאל אסמכתא בעלמא הוא ולמיתה גמירי ולאחולי עבודה לא גמירי והשתא סליק תירוצא שפיר לקושייה דרבינא ושלא כדברי רש״י ז״ל נמצא שהכהנים כלם מותרין ביין בזמן הזה מדברי רבי ומותרין בגדל שער אפילו מדברי חכמים וכמו שנהגו ומאי דאתינן למגמר פרועי ראש שבמיתה משתויי יין י״ל דהיינו לכהן הדיוט דבכהן גדול בהדיא כתיב ביה ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו ואין זה מקומו להאריך יותר.