1אומר אם נאמר דברים ו בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך לומר לך אם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך ואם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך2כי אתא רבין אמר ר' יוחנן בכל מתרפאין חוץ מע"ז וגילוי עריות דף כה: ושפיכות דמים ע"ז הא דאמרן גלוי עריות ושפיכות דמים מאי היא דתניא רבי אומר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש וכי מה ענין רוצח אצל נערה מאורסה אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש רוצח לנערה מאורסה מה נערה מאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו ומקיש נערה מאורסה לרוצח מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה מאורסה תהרג ואל תעבור ורוצח גופיה מנא לן סברא הוא3כי ההוא דאתא לקמיה דרבא א"ל אמר לי מרי דוראי זיל קטליה לפלניא ואי לא קטילנא לך אמר ליה לקטלך ולא תקטליניה מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דהאיך סומק טפי:4מר בר רב אשי אשכחיה לרבינא דקא שייף לה לברתיה בגוהרקי דערלה א"ל אימור דאמור רבנן בשעת הסכנה שלא בשעת הסכנה מי אמור אמר ליה האי אישתא צמירתא כשעת הסכנה דמיא ואיכא דאמרי הכי קאמר ליה מידי דרך הנאתן קא עבידנא:5אמר אביי הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן דלא כתיבה בהו אכילה איתמר הנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו אביי אמר מותרת ורבא אמר אסורה אפשר וקא מכוין כולי עלמא לא פליגי דאסיר לא איפשר ולא קא מכוין כולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי דאפשר ולא קא מיכוין איכא דאמרי אפשר ולא קא מיכוין היינו פלוגתא דר"ש ורבי יהודה לר' יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור אסור לר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר מותר כי פליגי דלא אפשר וקא מכוין אביי אמר מותר ורבא יאמר אסור וקיי"ל כרבא:6דף כו: ולא יסיק בו תנור וכירים: ת"ר תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת רבי אומר הפת אסורה וחכ"א הפת מותרת בשלה על גבי גחלים ד"ה הפת מותרת והתניא בין חדש בין ישן יוצן לא קשיא הא דתניא יותץ ר' אליעזר היא דסבר זה וזה גורם אסור והא דתניא
