רי"ף פסחים ט״ז

1 עשר להיות בשבת ובא זונן ממונה של בית רבן גמליאל ואמר הגיע זמן לבער את החמץ והלכתי אחר אבא ובערנו את החמץ וקיימא לן כר' אלעזר בר צדוק דקאי כרבי אלעזר איש ברתותא דהלכתא כוותיה:

2 ירושלמי א"ר לוי האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה:

3 מתני' ההולך לשחוט את פסחו ולטול את בנו ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ואם לאו יבטל בלבו להציל מן הגייס ומן הנהר ומן הדליקה ומן המפולת יבטל בלבו לשבות שביתת הרשות יחזור מיד:

4 גמ' תניא ר"ש בן אלעזר אומר כל סעודה שאינה של מצוה אין ת"ח רשאי ליהנות ממנה כגון מאי א"ר יוחנן כגון בת כהן לישראל ובת ת"ח לע"ה דא"ר יוחנן בת כהן לישראל אין זווגן עולה יפה מאי היא אמר רב חסדא או אלמנה או גרושה או זרע אין לה במתניתא תנא או קוברה או קוברתו או מביאתו לידי עניות איני והאמר ר' יוחנן הרוצה שיתעשר ידבק בזרעו של אהרן כ"ש תורה וכהונה מעשרתו לא קשיא הא בת"ח הא בע"ה ת"ר כל ת"ח המרבה סעודתו בכל מקום סוף מחריב את ביתו ומאלמן את אשתו ומייתם את גוזליו ותלמודו משתכחת מידו ומחלוקות רבות עליו ודבריו אינן נשמעין ומחלל שם שמים ושם אביו ושם רבו וגורם שם רע לבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות וגרסי' בפרק סנהדרין דף נב. נגמר הדין אמר רבי אלעזר למה ת"ח דומה בפני עם הארץ מתחלה דומה לקיתון של זהב סיפר עמו דומה לקיתון של כסף נהנה ממנו דומה לקיתון של חרס כיון שנשבר שוב אין לו תקנה

5 תר לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם וישיא בתו לת"ח שאם מת בניו ת"ח ואל ישא בת עם הארץ שאם מת או גולה בניו עמי הארץ תנו רבנן לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח וישיא בתו לת"ח משל לענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל ואל ישא בת עם הארץ ולא ישיא בתו לעם הארץ משל לענבי הגפן בענבי הסנה דבר כעור דף מט: ואין מתקבל תנו רבנן ששה דברים נאמרו בעם הארץ אין מוסרין לו עדות ואין מקבלין ממנו עדות ואין מגלין לו את הסוד ואין ממנין אותו אפוטרופוס על היתומים ואין מוסרין לו קופה של צדקה ואין מתלוין עמו בדרך ויש אומרים אין מכריזין על אבדתו ותנא קמא אמאי לא תני אין מכריזין על אבדתו קסבר זימנין דנפק מיניה זרעא מעליא ואכיל ליה ומקיים ביה איוב כו יכין רשע וצדיק ילבש והלכתא כתנא קמא ואי קשיא לך הא דאמרינן התם חגיגה כב. כמאן מקבלינן סהדותא האידנא מעם הארץ כמאן כר' יוסי ההוא עם הארץ דהתם לאו כעם הארץ דהכא הוא דאילו התם ליתיה במקרא ובמשנה אבל בדרך ארץ ובמצות איתיה כגון דלא חשיד אשבועתא ואגזלנותא ולא חדא אנפא מאנפי פסלנותא אבל עם הארץ דהכא דחשיד אבל הני דאמרן הוא דהא חשוד על הגניבה ולפיכך אין ממנין אותו אפוטרופוס וחשוד נמי אשפיכות דמים ולפיכך אין מתלוין עמו בדרך ועוד שהוא חשוד על העריות כדאמר ר' אלעזר מותר לנוחרו ביום הכפורים כגון

6 שהיה רץ אחר הזכור או אחר נערה המאורסה ביוה"כ שמותר להצילו בנפשו כדתנן סנהדרין עג. ואלו שמצילין בנפשו וכו':

7 סליקא להו אלו עוברין

8 דף נ. U מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין או ממקום שאינן עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם דף נ: ואל ישנה מפני המחלוקת:

9 גמ' מאי איריא דתני ערבי פסחים אפילו ערבי שבתות ועי"ט נמי דתניא כל העושה מלאכה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה לעולם התם מן המנחה ולמעלה הוא דאסור סמוך למנחה שרי הכא מחצות אי נמי התם סימן ברכה הוא דאינו רואה הא שמותי לא משמתינן ליה הכא שמותי נמי משמתינן ליה תניא העושה מלאכה בערבי שבתות ובערבי י"ט מן המנחה ולמעלה ובמוצאי שבתות ובמוצאי ימים טובים ובכל מקום שיש נדנוד עבירה לאתויי תענית צבור אינו רואה סימן ברכה לעולם רבא רמי כתיב תהילים ק״ח:ה׳ כי גדול מעל שמים חסדך וכתיב תהלים נז