רי"ף פסחים כ״ו ב

רי"ף פסחים כ״ו ע״א » « רי"ף פסחים כ״ז ע״א

1 שלטי הגיבורים פתח ↗

לפי' רשב"ם אין לעשות כוס חמישי וכן יראה מדברי רב האי. ומיי' וסמ"ג וטור כתבו שהוא רשות ומדברי רבינו וגם מדברי מיי' מוכח דאין חותמין בשום ברכה כשעושה כוס חמישי ומדברי רב שר שלום ורב עמרם והרבה מן הגאונים מוכח דמי שירצה לעשותו לא יחתום אחר הלל ויאמר עליו הלל הגדול ונשמת ויחתום וכן כתב הרי"ן גיאות וכ"כ סמ"ג בשם רבינו חיים:

1 מלחמת השם פתח ↗

ועוד כתב הרי"ף ז"ל מנהגא דעלמא כר"י בתרוייהו בברכת השיר ובהלל הגדול עד וקיימא לן כתנא דידן דלית ליה אלא ארבעה כוסות:אמר הכותב בכאן לא שמע בעל המאור ז"ל דברי הראשונים ולא ראה הלכות הרב ר' יצחק בן גיאת ז"ל ולא מצא רב מארי גאון גם מן התשובה שכתב לרבינו האי גאון לא קרא ממנה אלא מקצתה כדי שלא יהיה לו תרעומות אלא על דברי רבינו אבל הצריכנו להעתיק דברי ראשונים שכולן פירשו דארבעה כוסות חובה כוס חמישי רשות אם רצה לשתות יקרא ואם לאו לא ישתה והדבר הפשוט מן הגמרא דאי ברייתא פליגא אמתניתין הוה לן למימר בגמרא מני מתניתין לא רבי טרפון ולא יש אומרים כדרך כל התלמוד ולא מישתמיט חד תנא וליתני לא יפחתו לו מד' כוסות של יין ר"ט אומר חמשה ועוד דשקלו וטרו אמוראי כר"ט אלמא הלכתא כוותיה וקיימא לן ד' כסי תקינו רבנן דרך חירות ולא חמשה:

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על גבורות השם פתח ↗

58 דברים אלו קשים טובא במה שכתב "שפסק כרב יהודה לומר 'ישתבח'", הרי רב יהודה סובר שיש לומר "יהללוך", ולא "נשמת" המסתיים ב"ישתבח". ולמעלה בסמוך כתב: "אין לו לחתום בישתבח 'ברוך אתה ה' וכו'', דשמא הלכתא כרב יהודה". וכיצד כתב בתוך כדי דיבור את ההפך "שפסק כרב יהודה לומר 'ישתבח'". ולשון הרי"ף פסחים כו: בדפי הרי"ף הוא: "ומנהגא דעלמא כרב יהודה בברכת השיר", ולא הזכיר כלל שיש לומר "ישתבח". וכן להלן לאחר ציון 209 כתב: "רב אלפס פסק 'ברכת השיר' כרב יהודה, ואין צריך לומר 'נשמת' כלל, ועל כוס חמישי יאמר הלל הגדול". ואם אינו אומר "נשמת", מהיכי תיתי יאמר "ישתבח", שהוא הסיום ל"נשמת". והדברים סתומים. והנה אחד מגדולי הדור שלפנינו האדמו"ר מצאנז זצ"ל בספרו דברי יציב אורח חיים ח"ב סוף סימן ריב הביא דברי המהר"ל האלו, וכתב: "לפום ריהטא אין פשר לדברים אלו, שהרי הרי"ף פסק כרב יהודה דרק לומר 'יהללוך'. ואולי יש להעמיס בכוונתו שהביא ראיה מדברי הרי"ף שפסק כרב יהודה, ואפילו הכי שותה כוס חמישי ומוסיף ואומר הלל הגדול כך גירסת הרי"ף, וכמבואר להלן הערה 75. ויש לסמוך על זה לומר דשרי להוסיף בכל פעם, אף אליבא דרב יהודה". אך עדיין קשה, איך ניתן לחתום ב"ישתבח", כאשר למעלה כתב שאין לעשות כן "דשמא הלכתא כרב יהודה". והנה בקובץ מוריה שנה יד, גליון ג-ד, סיון תשמ"ה, במאמרו של הרב אברהם בנדיקט, עמוד קז ג"כ עמד על קושי זה, וכתב: "לשון המהר"ל הוא 'ואם כן בין לרב יהודה ובין לרבי יוחנן ראוי שיהיה חותמין ב'יהללוך', כמו אחר ההלל. ולפי הנראה אם באנו לחוש לספיקא, אין לו לחתום 'ברוך אתה ה' וכו'', דשמא הלכתא כרב יהודה. אבל ב'יהללוך' הכל מודים, כמו שפירשו התוספות גם כן'. הרי מבואר ברור בדבריו שלא חותמים בישתבח במילים 'ברוך אתה ה''. ומה שכתב לאחר מכן שכדאי הוא רב אלפס להחזיק במנהג שנוהגים לחתום ב'ישתבח', כונתו עד 'ברוך אתה ה'', כלומר לחתום אחר 'נשמת' ב'ישתבח', ולהזכיר ט"ו השבחים הכלולים בו, כמו שבאר טעם הדבר, עיין שם. וכן נראה מדבריו להלן לגבי איך ינהג מי שלא עושה כוס תמישי, שכתב להלן לאחר ציון 229 'יאמר הלל ויחתום ב'יהללוך', ואחר כך 'נשמת', ואחר כך הלל הגדול". א"כ "לחתום ב'ישתבח'" לשונו כאן אינו סותר ל"אין לו לחתום בישתבח 'ברוך אתה ה' וכו''" לשונו למעלה, כי החתימה ב"ישתבח" אינה כוללת "ברוך אתה ה'". ודו"ק.

2 שלטי הגיבורים פתח ↗

י"א דכזית אפיקומן צריך לכורכה במרור ולטובלה בחרוסת ולאכול אחריו כזית מצה לבד והרא"ש כתב דא"צ אלא כזית אחד לבד ואם שכח מלאכול האפיקומן עד שאמר הב לן ונבריך כתב הרי"ף דיכול לאוכלו בלא ברכה דאתכא דרחמנא סמכינן ואבי העזרי כתב דיטול ידיו ויברך המוציא ויאכלנו וכן הדין אם לא נזכר עד לאחר ברכת המזון קודם שיברך בפה"ג ואם לא נזכר קודם שבירך בהמ"ז וגם בירך בפה"ג אינו אוכל פעם אחרת מפני שהיה צריך לברך ברכת המזון ולברך בפה"ג ומרבה על הכוסות אלא סומך על המצות שלנו וב"ה כתב דלעולם כששכח אינו חוזר לאכול דיוצא הוא בכזית שאכלבראשונ' אע"פ שאכל דבר אחר אחריו והרא"ש הסכים לדעת אבי העזרי: לשון ריא"זועיקר מצות אכילת מצה באחרונה היא אלא שאין מברכין עליה שכבר ברכו עליה בתחלת אכילתה והיא הנקראת אפיקומן על שם אין מפטירין לומר אחר אכילתה אפיקו מיני מזון שאסור לאכול כל דבר ואפי' מיני מגדים אחר אכילת מצה כדי שיהא טעם מצה בפיו ור"י אוסר אפי' לשתות יין אחר המצה כי אם מים לבד ומדברי התלמוד נראה שלא אסרו שתיה אלא אכילה כמבואר בקונ' הראיות. ומי ששכח ולא אכל מצה ואפי' אפיקומן ונזכר אחר ב"ה נראה בעיני שמברך המוציא ואוכל מצה כל מה שרוצה לאכול ואוכל כזית מצה באחרונה ומברך על היין כדרך שעושה בכל סעודות שבתות וי"ט ואחר אכילת מצה מברך בפה"ג ואינו חושש מפני ששותה בין ג' לד' שהרי הואיל וחוזר ואוכל יין שבתוך הסעודה הוא ויין שבתוך הסעודה אינו משכר ועוד שאינו צריך לשתות מכוס אלא מלא לוגמיו ואין לחוש על שתיה זו ואם רוצה גומר ההלל וכל הסדר ושותה כוס רביעי ואחר כוס רביעי מברך המוציא ואוכל מצת אפיקומן ומברך עליו ברכת המזון ואינו חושש מפני שמרבה בכוסות שלא אמרו חכמים אלא שלא יפחות:

1 חמישי אומר עליו הלל הגדול דברי רבי טרפון וי"א תהלים כג ה' רועי לא אחסר מהיכן הלל הגדול אמר רב יהודה תהלים קלו מהודו ועד תהילים קל״ז:א׳ על נהרות בבל ורבי יוחנן אמר תהלים קכ משיר המעלות עד על נהרות בבל רב אחא בר יעקב אמר מן תהילים קל״ה:ד׳ כי יעקב בחר לו יה עד על נהרות בבל ומנהגא דעלמא כרב יהודה בתרוייהו בברכת השיר ובהלל הגדול:

2 מתני' דף קיט: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן

1 המאור פתח ↗

כתב הרי"ף ז"ל מנהגא דעלמא כרב יהודה בתרוייהו בברכת השיר והלל הגדול. ואנן לא חזינן האי מנהגא בהלל הגדול דאליבא דר"ט הוא דאית ליה כוס ה' וקי"ל כתנא דידן דלית ליה אלא ד' כוסות ואם רצה להוסיף כוס חמישי ולעשות כר"ט אין אנו מונעין אותו ואומר עליו מה שירצה או כרב יהודה או כרבי יוחנן או כרב אחא בר יעקב ואם בא לשתותו בולא כלום אין בנו כח למחות בידו וכן אם רצה לשתות כוסות הרבה:

1 ר"ן פתח ↗

חמישי אומר עליו הלל הגדול ד"ר טרפון. כתב הר"ז הלוי ז"ל דר' טרפון אמתני' פליג דתנן ולא יפחתו לו מד' כוסות של יין ור' טרפון ס"ל דחמשה נינהו ועל החמישי אומר הלל הגדול ולפ"ז לא קי"ל כר' טרפון ולא נהירא דאי ברייתא פליגא אמתני' הוה ליה למתני בגמרא מני מתני' לא ר' טרפון ולא יש אומרים דהכי אורחא דתלמודא ועוד דאם איתא דהכי הוא היכי אפשר דלא אשתמיט חד תנא למתני ולא יפחתו לו מד' כוסות של יין ר' טרפון אומר חמשה ועוד דמדשקלי וטרו אמוראי בדר' טרפון אלמא הלכתא כוותיה וסוגיין בכולי פרקין ריהטא דד' כוסות נינהו ולא חמשה אלא ודאי כדברי הגאונים ז"ל עיקר דד' כוסות חובה וחמישי רשות ואם רצה לשתות אומר עליו הלל הגדול אי נמי דמצוה מן המובחר לשתות כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול והיינו לישנא דאומר עליו הלל הגדול וכך מטין דברי הרמב"ם ז"ל בפרק אחרון מהלכות חמץ ומצה:

רי"ף פסחים כ״ו ע״א » « רי"ף פסחים כ״ז ע״א