רי"ף קידושין י״ב

1 גמ' תנינא להא דת"ר האב חייב בבנו למולו לפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות וי"א אף להשיטו בנהר ר' יהודה אומר כל שאין מלמד בנו אומנות כאילו למדו ולסטות:

2 למולו מנלן דכתיב בראשית כ״א:ד׳ וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלהים אותו ולא אותה והיכא דלא מהליה אבוה מחייבי בי דינא לממהליה דכתיב בראשית י״ז:י׳ המול לכם כל זכר והיכא דלא מהליה בי דינא מיחייב איהו לממהל נפשיה דכתיב בראשית י״ז:י״ד וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו

3 לפדותו מנלן דכתיב שמות יג כל בכור בניך תפדה והיכא דלא פרקיה אבוה מיחייב איהו למפרק נפשיה תפדה קרי ביה תיפדה ואיהי מנלן דלא מיחייבה דכתיב במדבר יח תפדה תיפדה כל שמצווה לפדות עצמו מצווה לפדות אחרים וכל שאינו מצווה לפדות עצמו אינו מצווה לפדות אחרים ואיהי מנלן דלא מיחייבא בפרקונה דכתיב תפדה תפדה כל שאחרים מצווין לפדותו מצווה לפדות את עצמו וכל שאין אחרים מצווין לפדותו אינו מצווה לפדות את עצמו ומנין שאין אחרים מצווין לפדותה דאמר קרא שמות י״ג:י״ג וכל בכור אדם בבניך תפדה בניך ולא בנותיך:

4 תנו רבנן הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו דף כט: מאי טעמא מצוה דגופיה עדיף:

5 ת"ר מנין שאם היו לו חמש נשים ויש לו מהן חמשה בנים שחייב לפדות את כלן שנאמר וכל בכור בניך תפדה פשיטא בפטר רחם תלה רחמנא מהו דתימא נילף בכור בכור מנחלה מה להלן ראשית אונו אף כאן ראשית אונו קמ"ל:

6 ללמדו תורה מנלן דכתיב דברים י״א:י״ט ולמדתם אותם את בניכם והיכא דלא אגמריה אבוה מיחייב איהו למגמר נפשיה דכתיב ולמדתם ושמרתם ואיהי מנלן דלא מיחייבא לאגמורי דכתיב ולמדתם ולמדתם כל שמצווה ללמוד מצווה ללמד וכל שאינו מצווה ללמוד אינו מצווה ללמד ואיהי מנלן דלא מיפקדה דכתיב ולמדתם ולמדתם כל שאחרים מצווין ללמדו מצווה ללמוד וכל שאין אחרים מצווים ללמדו אין מצווה ללמוד ומנין שאין אחרים מצווין ללמדה אמר קרא ולמדתם אותם את בניכם בניכם ולא בנותיכם:

7 תנו רבנן הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם לבנו ר' יהודה אומר אם היה בנו זריז וממולא בתלמודו ותלמודו מתקיים בידו בנו קודמו כדרב יעקב דרב יעקב בריה דרב אחא בר יעקב שדריה אבוה לקמיה דאביי כי אתא חזייה דלא הוה מיחדדן שמעתתיה אמר ליה אנא עדיפנא מינך תיב את ואיזיל אנא ת"ר ללמוד תורה ולישא אשה לומד תורה ואחר כך נושא אשה ואם אי אפשר לו בלא אשה נושא אשה ואחר כך לומד תורה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה נושא אשה ואחר כך לומד תורה ור' יוחנן אמר רחיים בצוארו ויעסוק בתורה ולא פליגי הא לן והא להו

8 אמר ר' אבא וכן תנא דבי ר' ישמעאל עד עשרים שנה הקב"ה יושב ומצפה לאדם אימתי ישא אשה כיון שהגיע עשרים שנה ולא נשא אשה אמר תפח עצמותיו אמר ליה רבא לרב נתן בר אמידף ל. ידך על צוארי דברך משיתסר ועד עשרים ותרתין ואמרי לה מתמני סרי ועד עשרים וארבע דכתיב משלי כ״ב:ו׳ חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה תא שמע דתניא למדו מקרא אין מלמדו משנה ואמר רבי אבא מקרא זה וכשם שהוא חייב ללמד את בנו כך הוא חייב ללמד את בן בנו שנאמר דברים ד׳:ט׳ והודעתם לבניך ולבני בניך אם כן מה ת"ל דברים י״א:י״ט ולמדתם אותם את בניכם בניכם ולא בנותיכם

9 אמר ר' יהושע בן לוי כל המלמד את בנו תורה כאילו קבלה מהר סיני שנאמר והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת אמר רב ספרא משמיה דרבי יהושע בן חנניה לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא ושליש במשנה ושליש בתלמוד ומי ידע כמה חיי

10 לא צריכא ליומי:

11 דף ל: להשיאו אשה מנלן דכתיב ירמיהו כ״ט:ו׳ קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים:

12 ללמדו אומנות מנלן א"ר חזקיה אמר קרא קהלת ט׳:ט׳ ראה חיים עם אשה אשר אהבת אם אשה ממש היא כשם שחייב להשיאו אשה כך חייב ללמדו אומנות ואם תורה היא כשם שחייב ללמדו תורה כך חייב ללמדו אומנות:

13 ויש אומרים אף להשיטו בנהר מאי טעמא חיותיה הוא:

14 כל מצות האב על הבן אחד אנשים ואחד נשים חייבין:

15 תנינא להא דתנו רבנן אין לי אלא איש אשת מנין כשהוא אומר תיראו הרי כאן שנים אם כן מה תלמוד לומר איש איש ספק בידו לעשות אשה אין ספק בידה לעשות מפני שרשות אחרים עליה אמר רב אידי בר אבין נתגרשה שניהם שוין תנו רבנן נאמר שמות כ׳:י״ב כבד את אביך ואת אמך ונאמר משלי ג כבד את ה' מהונך השוה הכתוב כיבוד אב ואם לכבוד המקום נאמר כאן ויקרא י״ט:ג׳ איש אמו ואביו תיראו ונאמר דברים ו את ה' אלהיך תירא השוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום נאמר שמות כ״א:י״ז ומקלל אביו ואמו ונאמר ויקרא כ״ד:ט״ו איש איש כי יקלל אלהיו השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום בהכאה ודאי אי אפשר וכן בדין מפני ששלשתן שותפין בו

16 ת"ר שלשה שותפין יש בו באדם אביו ואמו והקב"ה בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו הקב"ה אומר מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני תניא רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מכבד את אמו יותר מאביו דף לא. מפני שמשדלתו בדברים לפיכך הקדים הכתוב כבוד אב לכבוד אם וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה לפיכך הקדים הכתוב מוראת אם למוראת אב:

17 גרסינן בפרק הנושא את האשה כתובות קג. תניא כבד את אביך ואת אמך את אביך זו אשת אביך ואת אמך זה בעל אמך וי"ו יתירה לרבות אחיך הגדול והני מילי מחיים אבל לאחר מיתה לא:

18 דף לא. אמר ר' יהושע בן לוי אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה שנאמר מלא כל הארץ כבודו רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגלוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי

19 שאל בן אלמנה אחת את ר' אליעזר אבא אומר השקני מים ואימא אומרת השקני מים איזה מהן קודם אמר לו הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך שאתה ואמך חייבין בכבוד אביך בא לפני ר' יהושע אמר לו כך

20 אמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את רבי אליעזר עד היכן כבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו פעם אחת בקשו ממנו אבנים לאפוד בששים רבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים רבוא שכר והיה המפתח תחת מראשותיו של אביו ולא צערו לשנה נתן לו המקום שכרו נולדה לו פרה אדומה בעדרו נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם הרי אתם נותנין לי אלא איני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל אבא א"ר חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך מצווה ועושה על אחת כמה וכמה כי אתא רב דימי אמר פעם אחת היה לבוש סריקון של זהב ויושב בין גדולי רומי ובאת אמו וקרעה ממנו וטפחה לו על ראשו וירקה בפניו ולא הכלימה:

21 ועוד דף לב. שאלו את רבי אליעזר עד היכן כבוד אב ואם אמר להם כדי שיטול ארנקי שלו ויטילנו לים בפניו ואין מכלימו:

22 דף לא: רבי טרפון הוה ליה אימא סבתא דבל אימת דבעיא מסקא לפוריא גחין וסלקא עליה אתא וקא משתבח בי מדרשא אמרו לו עדיין לא הגעת לחצי כבוד כלום זרקה ארנקי שלך לים בפניך ולא הכלימתה:

23 ת"ר מכבדו בחייו מכבדו במותו