רי"ף ברכות כ״ט ב

« רי"ף ברכות כ״ט ע״א רי"ף ברכות ל׳ ע״א »

1 רבינו יונה פתח ↗

שלא מחמת הסעודה. כלומר שלא הביאו אותם מתחלה ללפת עמהם כלל ואוכל אותם בפני עצמם מברך לפניהם שאינם מצטרפים עם הפת ואינו מברך לאחריהם שמצטרפים עם מה שאכל וברכת המזון פוטרת את הכל כך נראה למורי הרב נר"ו לפרש מימרא דרב פפא ויש סיוע לדינים הללו מן הירושלמי דפירקין הלכה ה' דגרסינן התם רב הונא אכל תמרי על פיסתיה אמר ליה רבי חייא בר בא פליג את על רבך שבקיה בתרא ותברך עליהון תחלה וסוף אמר ליה אינון עיקר ניגוסתין פירש רב הונא היה אוכל תמרים אחר שאכל הפת ולא היה מברך עליהם לא מלפניהם ולא מאחריהם אמר ליה רבי חייא אתה חולק על רבך רב וכל האמוראים האחרים שאמרו הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה טעונים ברכה לפניהם וחולקין על רבי חייא דאמר פת פוטר כל מיני מאכל טוב הוא שתניח לאכול אותם עד לאחר המאכל קודם בהמ"ז כדי שתברך עליהם תחלה וסוף ותעשה כדברי הכל ורב הונא השיב לו אינון עיקר ניגוסתין כלומר עיקר אכילתי הן שמתחלה עליהן קבעתי סעודתי וכיון שמתחלה קבעתי עליהם אע"פ שעכשיו אני אוכל אותם בלא פת איני צריך לברך דכי אמרינן טעונין ברכה לפניהם זהו כשלא הביאו אותם ללפת בהם את הפת כלל:

2 רא"ה פתח ↗

רי"ף כט, בשאלו את בן זומא מפני מה אמרו דברים הבאים בתוך סעודה מחמת סעודה אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם אמר להם הואיל ופת פוטרתן. פי' לאו מדין טפלה דלא חשיב ולא מיקרי טפלה כלל אלא בשנאכל עמו, כגון דברים הבאים ללפת הפת, הא כל היכא דלאו הכי לא מיקרי טפלה252יעוין ברא"ש סי' כו שהביא פרש"י דדיסא אין נפטרת ע"י הפת והק' בשם הר"ר יוסף מהגמ' מא, א דמברך על הצנון ופוטר הזית דצנון עיקר כ"ש הכא דפת עיקר ומשמע בגמ' דאכל הזית לאחר שאכל הצנון והכא נמי אף דאינו אוכל הדיסא עם הפת תפטר על ידה עכ"ד, ועיין ב"י סי' ריב בשם תה"ד שדן לפ"ז באכל טפל לפני העיקר, ולכאורה רבינו חולק וסובר דאין טפלה אלא בשנאכל יחד עם העיקר, ועיין רשב"א ד"ה הביאו שנסתפק בזה יעו"ש, אכן באמת נראה דאין הכרח ללמוד מדברי רבינו דלעולם צריך לאכול טפלה עם העיקר לתת לו תורת טפלה, אלא דכאן כל שאינו מלפת אינו טפלה כלל דנאכל להנאת עצמו, וזהו גם דעת רש"י, אבל הרא"ש פשיטא ליה דנטפל דהא בא לעיקר סעודה ואין לך מחמ"ס גדול מזה, אלא שדן אם צריך לאכול טפל עם העיקר להיפטר על ידו, וע"ז הביא ראיה מזית וצנון. ועיין בחזו"א סי' כז שכתב ללמוד מדברי הרא"ש דגם אם סילק ידו מן הפת כל שלא סילק ידו משאר דברים הסועדים אכתי נטפל הכל לפת דהא בצנון וזית פטור על הזית גם אם סילק ידו מן הצנון, אכן נראה דהתם הזית בא מחמת הצנון ממש ולא עבור עצמו ולכן הוא טפל גם אחר אכילת הצנון אבל כאן הדיסא באה להנאת עצמה אלא דהפת חשיבא עיקר סעודה ושאר הסעודה טפל ומצטרף ונכלל בפת ושפיר י"ל דלאחר שסילק ידו מן הפת שוב אין נטפל כלל לפת אלא הוא אכילה בפנ"ע של דיסא, ועיין לעיל הע' 248, ועיין בתורי"ח לענין ברכה על הפסח. ודע דאי נימא דאין טפלה אלא בשנאכל יחד עם העיקר א"ש קושיית תוס' מד, א ד"ה באוכלי דפירות יחשבו עיקר די"ל דאוכלים המליח לאחר הפירות ולכן צריך לברך על המליח משא"כ הפת אכלו יחד עם המליח כמ"ש הרשב"א כאן דמלפת בו המליח וכ"ה בתורי"ח מד, א ותר"י שם ור"מ פ"ג ה"ז וטור סי' ריב, אכן לשון תוס' שם והפת שלאחריו וכו' משמע דאכלו הפת אחרי המליח ולטעמייהו שפיר הקשו דפירות עיקר, וע"ש בדברי רבינו דמפרש דהפירות עצמם מלוחים ופוטר בברכתם את הפת ולכאורה פירש כן מחמת קושיית תוס' ולפ"ז מוכח בדעתו דל"צ לאכול הטפלה עם העיקר דאל"כ ל"ק קו' התוס' וכמש"כ, ושאני הכא דאם אין מלפת בהם הפת לא הוו טפלה כלל לדעת רבינו וכאמור. , אלא הכי קאמר הואיל ופת פוטרתן, דפת עיקר סעודה, ופת חשיב וכדאי לפטור את כולן בשבאין מחמת סעודה, לפי שהוא עיקר סעודה לכל אדם לכל דברים הבאים אחריו מחמת סעודה253מבואר שהוא הלכה בפ"ע דפת החשובה גוררת אחריה כל שאר הדברים הבאים לסעוד, וכבר כתב רבינו לעיל דלענין זה קיי"ל כר' חייא דפת פוטרת כל מיני מאכל היכא דהמאכל בא לסעוד כמו הפת, ועד"ז מתבאר גם הדין שכתב רבינו לעיל דפת פוטרת דברים המיוחדים למזון בתוך סעודת הפת גם כשאין באים מחמת סעודה וכמש"כ בהע' 236, וכן מוכח לכאורה בדעת הרשב"א שנסתפק אם טפלה נפטרת כשאכלה בפני עצמה כמובא בהע' הקודמת אף דפשיטא ליה דפת פוטרת הבא לסעוד גם כשאכלו בלא פת וע"כ סובר דאינו מדין עיקר וטפלה, אבל ברא"ש שבהע' הקודמת מבואר שהוא מהילכתא דעיקר וטפלה, וכן משמע בתוס' ד"ה אי הכי דבין הא דיין פוטר כל מיני משקין בין הא דפת פוטרת הבא מחמת סעודה הוא מדין עיקר וטפלה, וכן משמע בתוס' מד, א ד"ה מברך ולדרך רבינו ל"ק קו' תוס' שם, אמנם גם תוס' והרא"ש מודו דאין טעם טפלותם כשאר טפלות דעלמא, דבעלמא הטפלות מחמת שמאכל אחד בא עבור חבירו ומחמתו, אבל כאן הם באים ג"כ להנאת עצמם אלא הטפלות מחמת דבעצם פת היא החשובה והשאר טפלים דומיא דטפלות משקין לגבי יין, ופלוגתייהו בזה דרבינו סובר דיסוד דין פטור טפלה ע"י עיקר מחמת שהטפלה אינה באה עבור עצמה וממילא כאן הוא דין אחר דהחשוב גורר שאר הסעודה אבל תוס' והרא"ש סברי דאין הא דמאכל אחד בא עבור חבירו אלא היכ"ת לאשויי ליה טפלה וגופו של דין הוא דעיקר וטפלה מברך על העיקר ופוטר הטפלה והכא טפלותם מטעם אחר אבל פטורם מחד דינא דעיקר פוטר טפלה דעיקר אכילתו הוא אכילת העיקר והטפלה מצטרף לאכילת העיקר, ואולי יש להסביר בזה פלוגתייהו שבהע' 248 בבא מחמת סעודה לאחר שמשך ידו מן הפת, וכן פלוגתייהו שבהע' 235 בדבר שאינו בא לסעוד בעצמו אלא לגרור תאות אכילה אם נפטר ע"י הפת, וע"ע לעיל הע' 65 בגדר פטור טפלה, וע"ע לעיל הע' 157, ובתוס' ד"ה ויין כתבו דלא קיי"ל כר"ח ביין ובד"ה אי הכי כתבו לא כן, ועיין במפרשים בזה, ונראה דבד"ה ויין סברי דפטור הבא מחמת סעודה ע"י הפת מטעם טפלה דעלמא הוא וכלשונם בד"ה הלכתא דמשום פת הן באין ול"ש הא מילתא ביין אבל בד"ה אי הכי סברי דטפלותם מחמת דהפת הראש והחשוב של הסעודה דומיא דיין ומשקין אלא דבפת רק מה שבא מחמת סעודה חשוב דומיא דפת ונגרר אחריה ושפיר קיי"ל כר"ח, ובמג"א קעז סק"א כתב שהוא מדין עיקר וטפלה ולפ"ז כתב דאם אינו חפץ לאכול פת ואוכל מעט פת אין פוטר שאר המאכלים דהא לא קיי"ל כר"ח דפת פוטר כל מיני מאכל שבסעודה וכל פטורם מחמת דקבע על הפת והם טפלים לסעודת הפת ובאים מחמתה ושמא כיון דדרך לקבוע עליה לעולם חזינן לה הכי דהפת מביאה עמה שאר הדברים עכ"ד, אכן להאמור בין לרבינו בין לתוס' והרא"ש אין טפלותם משום שבאין מחמת הפת אלא דבעצם הפת נחשבת העיקר והשאר טפלים וקיי"ל כסברת ר' חייא היכא דבאין מחמת סעודה כמו הפת דנגררין אחריה, ולפ"ז מסתבר דלא תליא בקובע סעודתו על הפת אלא כיון שכך עיקר סעודה לכל אדם חשבינן לה הכי, וכמו שמבואר במג"א לדעת ר' חייא, וע"ש בפמ"ג שמבואר עד"ז ע"ש. ולשון הר"מ פ"ד הי"א שהכל טפלה לסעודה, ולכאורה משמע מדין טפלה אך מדכתב לסעודה ולא כתב לפת משמע שהוא דין בפנ"ע דברכת הפת כוללת כל הסעודה וקאמר דכל הבא מחמת סעודה להר"מ כל שרגיל לבוא בסעודה ואף לתענוג וכנ"ל סוף הע' 248 טפל לסעודה. וע"ע בשיטמ"ק ומאירי, ועיין ב"י סי' ריב לענין ברכה אחרונה בטפל. .

1 ולא לאחריהם שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהן ואין טעונין ברכה לאחריהם לאחר הסעודה טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהן וקיימא לן כרב פפא.

2 שאלו תלמידיו את בן זומא מפני מה אמרו דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם אמר להם הואיל ופת פוטרתן אי הכי יין נמי תפטר ליה פת אמר להם דף מב. יין גורם ברכה לעצמו רב הונא אכיל מפת הבאה בכסנין תריסר רפתי בני תלתא

« רי"ף ברכות כ״ט ע״א רי"ף ברכות ל׳ ע״א »