1כדי לגמור את כולה והכין מסקנא בסוף מסכת ר"ה דף לד: וכן בתקיעות וכן בהלל וכן במגילה אבל בתפלה בלחוד אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש2אמר רב הונא היתה טליתו חגורה לו על מתניו קורא ק"ש תניא נמי הכי היתה טלית של בגד ושל עור ושל שק חגורה לו על מתניו קורא את שמע ולתפלה דף כה. עד שיכסה את לבו3אמר רב הונא שכח ונכנס לבית הכסא בתפיליו מניח ידו עליהן עד שיגמור עד שיגמור ס"ד אלא אמר רב נחמן בר יצחק עד שיגמור עמוד ראשון וניפסוק וניקום סבר לה כדתניא ר"ש בן גמליאל אומר עמוד החוזר מביא את האדם לידי הדרוקן סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון איתמר צואת על בשרו או ידו מטונפת מבית הכסא רב הונא אמר מותר לקרוא ק"ש רב חסדא אמר אסור לקרוא ק"ש אמר רבא מאי טעמא דרב הונא דכתיב תהילים ק״נ:ו׳ כל הנשמה תהלל יה ורב חסדא מ"ט דכתיב תהילים ל״ה:י׳ כל עצמותי תאמרנה4וקי"ל כרב הונא חדא דהוא רביה דרב חסדא ועוד דקא מקשינן מינה בפרק דף ל. אמר להם הממונה דאמר רב פפא צואה במקומה אסור לקרות ק"ש פירוש צואה בפי טבעת היכי דמי אי דנראית פשיטא ואי דלא נראית לא ניתנה תורה למלאכי השרת לא צריכא דיושב ונראית ועומד ואינה נראית ומאי שנא מצואה שעל בשרו דאיתמר צואה על בשרו או ידו מטונפת מבית הכסא רב הונא אמר מותר לקרוא ק"ש ומשני במקומה נפיש זוהמא שלא במקומה לא נפיש זוהמא מדקא מקשינן מינה שמעינן דהלכתא היא איתמר ריח רע שיש לו עיקר רב הונא אמר מרחיק ארבע אמות וקורא ק"ש ורב חסדא אמר מרחיק ארבע אמות ממקום שכלה הריח וקורא תניא כוותיה דרב חסדא לא יקרא אדם ק"ש לא כנגד5צואת אדם ולא כנגד צואת כלבים ולא כנגד צואת חזירים ולא כנגד צואת תרנגולין ולא כנגד אשפה שריחה רע ואם היה שם מקום שגבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה יושב בצדו וקורא ואם לאו ירחיק מלא עיניו וכן לתפלה וריח רע שיש לו עיקר מרחיק ארבע אמות ממקום שכלה הריח וקורא קרית שמע אמר רבא לית הלכתא כי הא מתני' אלא כי הא דתניא לא יקרא אדם קרית שמע לא כנגד צואת כלבים ולא כנגד צואת חזירים כל זמן שיש בתוכן עורות6בעו מיניה מרב ששת ריח רע שאין לו עיקר מהו אמר להו תא חזי הני ציפי דבי רב דהני גאנו והני גרסי ולא אמרן דשרי אלא בדברי תורה אבל בקריאת שמע לא ובדברי תורה נמי לא אמרן אלא בדחבריה אבל בדידיה לא:7אתמר צואה עוברת אביי אמר מותר לקרוא ק"ש ורבא אמר אסור והלכתא כרבא אמר רבא ופי חזיר כצואה עוברת דמיא אמר רב יהודה ספק צואה בבית מותר באשפה אסור ספק מי רגלים אפילו באשפה נמי מותר סבר לה כר' המנונא דאמר מי רגלים לא אסרה תורה אלא כנגד עמוד הראשון בלבד הא נפל להו לארעא משרא שרו ורבנן הוא דגזרו בהו וכי גזרו רבנן בודאן אבל בספיקן לא גזרו רבנן ובודאן עד כמה אמר רב יהודה אמר שמואל כל זמן שמטפיחין גניבא משמיה דרב אמר כל זמן שרישומן ניכר אמר רבא הלכתא צואה כחרש אסורה מי רגלים כל זמן שמטפיחין אסורין היכי דמי צואה כחרש אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן כל זמן שזורקה ואינה נפרכת ואמרי לה כל זמן שגוללה ואינה נפרכת:8ואם לאו יתכסה במים ויקרא: דף כה: אוקימנא במים עכורין אבל צלולין לא משום דלבו רואה את הערוה והלכה עקבו רואה את הערוה מותר נוגע אסור אמר רבא צואה
