מקור תהילים פ״ז:ד׳
4 אַזְכִּ֤יר רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י הִנֵּ֤ה פְלֶ֣שֶׁת וְצֹ֣ר עִם־כּ֑וּשׁ זֶ֝֗ה יֻלַּד־שָֽׁם׃
פירוש רש"י על תהילים פ״ז:ד׳
4 אַזְכִּיר רַהַב וּבָבֶל לְיוֹדְעָי. עוֹד זֹאת דִּבֵּר עָלֶיךָ: אַזְכִּיר אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּבֶל עַל יוֹדְעַי, לְהָבִיא מִנְחָה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ישעיהו סו:כ ״וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם וְגוֹ׳ מִנְחָה לַה׳ וְגוֹ׳״:
5 הִנֵּה פְלֶשֶׁת וְצוֹר עִם כּוּשׁ. גַּם הֵם כְּמִצְרַיִם וּבָבֶל יִתְּנוּ לֵב לְבַקֵּשׁ וְלִזְכֹּר אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד:
6 זֶה יוּלַּד שָׁם. זֶה הָיָה מִמִּשְׁפָּחוֹת הַנּוֹלָדִים בְּצִיּוֹן, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד״ ישעיה כז:יב: