1 עַל מָחֲלַת. שֵׁם כְּלִי שִׁיר. דָּבָר אַחֵר: עַל מַחֲלָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁיַּחֲרִיב הַבַּיִת. וּכְבָר אָמַר מִזְמוֹר אַחֵר דּוּגְמַת זֶה ״אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים וְגוֹ׳״ תהלים יד:א, הָאֶחָד עַל חֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן, וְזֶה עַל בַּיִת שֵׁנִי:
2 אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ. זֶה עַל טִיטוּס, כְּשֶׁגִּדֵּר אֶת הַפָּרֹכֶת וְחַרְבּוֹ מְטַפְטֵף דָּם. אָמַר: הָרַג אֶת עַצְמוֹ גיטין נו::
5 הֲלֹא. יֵשׁ לֵידַע לְאוֹכְלֵי עַמִּי כְּמַאֲכַל לֶחֶם וֵאלֹהִים לֹא קָרָאוּ, שֶׁסּוֹפָם שֶׁיִּפְחֲדוּ שָׁם פַּחַד בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:
6 לֹא הָיָה פַחַד. זֶה כַּפַּחַד הָרִאשׁוֹן שֶׁאֵרַע לְבֵלְשַׁצַּר, כִּי בַּגְּאֻלָּה זוֹ פִּזַּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַצְמוֹת חוֹנָךְ הַחוֹנִים עָלַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְגוֹ׳״ זכריה יד:יב. וְכֵן פְּתָרוֹ מְנַחֵם, וְדוּנַשׁ פָּתַר אוֹתוֹ כְּמוֹ ״חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ״ משלי כב:ו, וְכָ״ף שֶׁל חוֹנָךְ הִיא יְסוֹד בַּמִּלָּה כְּכָ״ף שֶׁל חֲנוֹךְ ס״א אינו:
