1 לְדָוִד לְהַזְכִּיר. לְשׁוֹן תְּפִלָּה הוּא, כְּמוֹ ״וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה׳ אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר״ תהלים כ:ח, וְכֵן בְּדִבְרֵי הַיָּמִים ״לְהַזְכִּיר וּלְהוֹדוֹת לַה׳״ דברי הימים א טז:ד. וּבְמִדְרַשׁ תְּהִלִּים רָאִיתִי: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל צֹאנוֹ וְסָתַר אֶת הַדִּיר וְהוֹצִיא אֶת הַצֹּאן וְאֶת הָרוֹעֶה. אַחַר זְמַן הֶחֱזִיר אֶת הַצֹּאן וּבָנָה אֶת הַדִּיר, וְלֹא הִזְכִּיר אֶת הָרוֹעֶה. אָמַר הָרוֹעֶה: הֲרֵי הַצֹּאן מֻחְזָר וְהַדִּיר בָּנוּי, וַאֲנִי אֵינִי נִזְכָּר? כָּךְ, לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן נֶאֱמַר ״כִּי אֱלֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְגוֹ׳״ תהלים סט:לו, ״וְאוֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ בָהּ״ תהלים סט:לז: הֲרֵי הַדִּיר בָּנוּי וְהַצֹּאן כָּנוּס, וְהָרוֹעֶה זֶה דָוִד לֹא נִזְכָּר. לְכָךְ נֶאֱמַר: לְדָוִד לְהַזְכִּיר אֱלֹהִים לְהַצִּילֵנִי: