4 עַד־אָ֤נָה תְּה֥וֹתְת֣וּ עַל־אִישׁ֮ תְּרָצְּח֢וּ כֻ֫לְּכֶ֥ם כְּקִ֥יר נָט֑וּי גָּ֝דֵ֗ר הַדְּחוּיָֽה׃
4 תְּהוֹתְתוּ. מְנַחֵם פֵּירֵשׁ מִגִּזְרַת ״הֵתָיוּ לְאָכְלָה״ ירמיהו יב:ט, ״וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם״ דברים לג:כא: עַד אָנָה תֵּאָסְפוּ עַל אִישׁ. וְלִי נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ לְפוֹתְרוֹ לְשׁוֹן ״הַוּוֹת״ תהלים ה:י, וִיהֵא הֵ״א וְתָי״ו שֹׁרֶשׁ: כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מִן ׳מֵת׳ – ׳מוֹת׳, כָּךְ נֹאמַר מִן יְסוֹד ׳הֵת׳ – ׳הוֹת׳, וּלְשׁוֹן רַבִּים ׳הַוּוֹת׳; וְהוּא לְשׁוֹן מַחֲשֶׁבֶת שֶׁבֶר וְתַרְמִית. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁין: תְּהוֹתְתוּ כְּמוֹ תַּאֲרִיכוּ לְשׁוֹנְכֶם עַל בְּנֵי אָדָם בְּרַע. וְדִמּוּהָּ לִלְשׁוֹן הָעֲרָב כְּשֶׁמַּרְבֶּה בִּדְבָרִים ס״א אינו:
