2 פְּצַמְתָּהּ. שָׁבַרְתָּ אוֹתָהּ, וְרָאִיתִי בְּדִבְרֵי דוּנָשׁ שֶׁהוּא לְשׁוֹן עֲרָבִי, אֲבָל לֹא פֵּרֵשׁ אוֹתוֹ. וּבִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן פֵּרְשׁוֹ לְשׁוֹן קְרִיעָה, וּרְאָיָה הֵבִיא לַדָּבָר: ״וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי״ ירמיהו כב:יד מְתֻרְגָּם: ״וּפְצִים״. אַךְ אֲנִי אוֹמֵר: ״וּפְצִים״ שֶׁתִּרְגֵּם יוֹנָתָן – לְשׁוֹן תִּקּוּן חַלּוֹן הוּא, כְּכָל הַפְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם פְּצִימִין מנחות לד.:
3 רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִּי מָטָה. לְשׁוֹן רְפוּאָה, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בְּהֵ״א. הַרְבֵּה תֵּיבוֹת מְשַׁמְּשׁוֹת כֵּן:
