6 שָׁ֤ם פָּ֥חֲדוּ פַחַד֮ לֹא־הָ֢יָ֫ה פָ֥חַד כִּֽי־אֱלֹהִ֗ים פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ הֱ֝בִשֹׁ֗תָה כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם׃
6 לֹא הָיָה פַחַד. זֶה כַּפַּחַד הָרִאשׁוֹן שֶׁאֵרַע לְבֵלְשַׁצַּר, כִּי בַּגְּאֻלָּה זוֹ פִּזַּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַצְמוֹת חוֹנָךְ הַחוֹנִים עָלַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְגוֹ׳״ זכריה יד:יב. וְכֵן פְּתָרוֹ מְנַחֵם, וְדוּנַשׁ פָּתַר אוֹתוֹ כְּמוֹ ״חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ״ משלי כב:ו, וְכָ״ף שֶׁל חוֹנָךְ הִיא יְסוֹד בַּמִּלָּה כְּכָ״ף שֶׁל חֲנוֹךְ ס״א אינו:
