רש"י על תהילים ל״ו:ז׳

« רש"י על תהילים ל״ו:ו׳ רש"י על תהילים ל״ו:ח׳ »

7 ויקרא רבה פתח ↗

שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז ויקרא כב, כז, הֲדָא הוּא דִכְתִיב תהלים לו, ז: צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, הֶהָרִים מַעֲלִין עֲשָׂבִים וְהַצַּדִּיקִים יֵשׁ לָהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים. דָּבָר אַחֵר, צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, מָה הֶהָרִים רְאוּיִים לְהִזָּרַע וְעוֹשִׂים פֵּרוֹת, כָּךְ הַצַּדִּיקִים עוֹשִׂים פֵּרוֹת וּמֵיטִיבִין לְעַצְמָם וְלַאֲחֵרִים, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְפַעֲמוֹן זָהָב וְהַגִּיל שֶׁלּוֹ מִן מַרְגָּלִיּוֹת, כָּךְ הַצַּדִּיקִים מֵיטִיבִין לְעַצְמָן וְלַאֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה ג, י: אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ, תהלים לו, ז: מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, אֵלּוּ הָרְשָׁעִים, מַה תְּהוֹם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִזָּרַע וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת אַף הָרְשָׁעִים אֵין לָהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים וְאֵין עוֹשִׂים פֵּרוֹת, אֶלָּא מְצֵרִין לְעַצְמָן וְלַאֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה ג, יא: אוֹי לְרָשָׁע רָע, רַע לְעַצְמוֹ וְרַע לַאֲחֵרִים. צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, סַרֵס הַמִּקְרָא וְדָרְשֵׁהוּ, צִדְקָתְךָ עַל מִשְׁפָּטֶיךָ כְּהַרְרֵי אֵל עַל תְּהוֹם רַבָּה, מָה הֶהָרִים הַלָּלוּ כּוֹבְשִׁין עַל תְּהוֹם שֶׁלֹּא יַצִּיף הָעוֹלָם, כָּךְ הַצְּדָקָה כּוֹבֶשֶׁת אֶת הַפֻּרְעָנוּת שֶׁלֹּא תָבוֹא לָעוֹלָם. צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, מָה הֶהָרִים הַלָּלוּ אֵין לָהֶם סוֹף כָּךְ אֵין סוֹף לְמַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים. מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, מַה תְּהוֹם אֵין לוֹ חֵקֶר, כָּךְ אֵין חֵקֶר לְפֻרְעָנוּתָן שֶׁל רְשָׁעִים לֶעָתִיד לָבוֹא. דָּבָר אַחֵר, צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר הַצַּדִּיקִים שֶׁעוֹשִׂין הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מֵהַרְרֵי אֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִמָּהֶן צְדָקָה כְּהַרְרֵי אֵל, אֲבָל רְשָׁעִים שֶׁאֵין עוֹשִׂים הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מֵהַרְרֵי אֵל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִמָּהֶן עַד תְּהוֹם רַבָּה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֵלּוּ וָאֵלּוּ מְדַקְדֵּק עִמָּהֶן, הַצַּדִּיקִים גּוֹבֶה מֵהֶם מִעוּט מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּשְׁבִיל לִתֵּן לָהֶם שָׂכָר טוֹב לֶעָתִיד לָבוֹא, וּמַשְׁפִּיעַ שָׁלוֹם לָרְשָׁעִים וּמְשַׁלֵּם לָהֶם מִעוּט מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לִפָּרַע מֵהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מָשַׁל הַצַדִּיקִים בְּדִירָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל לד, יד: בְּמִרְעֶה טּוֹב אֶרְעֶה אֹתָם וּבְהָרֵי מְרוֹם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם, וּמָשַׁל הָרְשָׁעִים בְּדִירָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל לא, טו: בְּיוֹם רִדְתּוֹ שְׁאֹלָה הֶאֱבַלְתִּי כִּסֵּתִי עָלָיו אֶת תְּהוֹם, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי אָמַר מָשָׁל אֵין עוֹשִׂין כִּסּוּי לְגִיגִית לֹא מִכֶּסֶף וְזָהָב וְלֹא מִשְּׁאָר מַתָּכוֹת אֶלָּא מֵחֶרֶס, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִין בְּמִינוֹ, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גֵּיהִנֹּם חשֶׁךְ, דִּכְתִיב תהלים לה, ו: יְהִי דַרְכָּם חשֶׁךְ וְחַלַקְלַקֹּת, וּתְהוֹם חשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית א, ב: וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, וְהָרְשָׁעִים חשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה כט, טו: וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם, יָבוֹא חשֶׁךְ וִיכַסֶּה חשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר קהלת ו, ד: כִּי בַהֶבֶל בָּא וּבַחשֶׁךְ יֵלֵךְ וּבַחשֶׁךְ שְׁמוֹ יְכֻסֶּה. דָּבָר אַחֵר, צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר צְדָקָה שֶׁעָשִׂיתָ עִם נֹחַ בַּתֵּבָה כְּהַרְרֵי אֵל, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ח, ד: וַתָּנַח הַתֵּבָה עַל הָרֵי אֲרָרָט, וּמִשְׁפָּטֶיךָ שֶׁעָשִׂיתָ עִם דּוֹרוֹ דִּקְדַּקְתָּ עִמָּהֶם עַד תְּהוֹם רַבָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ז, יא: בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה, וּכְשֶׁזְּכַרְתּוֹ לֹא לְבַדּוֹ זְכַרְתּוֹ, אֶלָּא וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת כָּל הַחַיָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כִּי סָלֵיק לְרוֹמִי רָאָה שָׁם עַמּוּדִים שֶׁל שַׁיִּשׁ מְכֻסִּים בְּטִיפְּטֵיאוֹת, בַּשָּׁרָב שֶׁלֹּא יִפָּקְעוּ וּבַצִּנָה שֶׁלֹּא יִקְרְשׁוּ, רָאָה שָׁם עָנִי אֶחָד וּמַחְצֶלֶת קַנִּים תַּחְתָּיו וּמַחְצֶלֶת קַנִּים עַל גַּבָּיו, עַל הָעַמּוּדִים קָרָא: צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, אָן דְּאַתְּ יָהֵב אַתְּ מַשְׁפַּע, וְעַל הֶעָנִי קָרָא: מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, אָן דְּאַתְּ מָחֵי אַתְּ מְדַקְדֵּק. אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן אֲזַל לְגַבֵּי מַלְכָּא קַצְיָא לַאֲחוֹרֵי הָרֵי חשֶׁךְ, אֲזַל לַהֲדָא מְדִינְתָּא דִשְׁמָהּ קַרְטָגִינָא וַהֲוַת כֻּלָּהּ דִּנְשֵׁי, נָפְקִין קֳדָמוֹי אָמְרֵי לֵיהּ אִי אַתְּ עָבֵיד עִמָּנָא קְרָבָא, וְנָצַחְתְּ לָן שְׁמָךְ נָפֵיק לְעַלְמָא דִמְחוֹזָא דִּנְשֵׁי אִחֲרַבְתְּ, וְאִי אֲנַן עָבְדִינַן עִמָּךְ קְרָבָא וְנַצְחִינָךְ שְׁמָךְ נָפֵיק בְּעַלְמָא דִּנְשַׁיָּא נִצְחוּךְ, וְתוּ לֵית אַתְּ קָאֵים קֳדָם מַלְכוּ. כִּי נָפַק כָּתַב עַל תְּרַע פִּילֵי אֲנָא אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן שָׁטֵי הֲוֵינָא עַד דְּאָתֵי לְקַרְטָגִינָא מְדִינְתָּא וַאֲלַפִית עֵצָה מִנְּשַׁיָּא. אֲזַל לִמְדִינְתָּא אָחֲרֵי דִּשְׁמָהּ אַפְרִיקֵי נָפְקִין קֳדָמוֹנֵיהּ בְּחִזּוּרִין דִּדְהַב וּבְרִמּוֹנִין דִּדְהַב וּבִלְחֵם דְּדַהֲבָא, אֲמַר וּמַה זֶּה, דַּהֲבָא מִתְאָכֵיל בְּאַרְעֲכוֹן, אֲמָרוּ לֵיהּ וְלָא הֲוָה כֵן בְּאַרְעָא. אֲמַר לְהוֹן לָא עֲבִידְתֵיכוֹן אָתֵיתִי לְמֶחֱמֵי אֶלָּא דִינְכוֹן אֲתֵיתִי לְמֶחֱמֵי, עַד דְּאִינוּן יָתְבִין אָתוֹ תְּרֵי גַבְרֵי לְדִינָא קֳדָם מַלְכָּא, חַד אֲמַר מָרֵי מַלְכָּא חָרוּבָא זְבִינִית מֵהַאי גַבְרָא וּגְרִיפָתָא וְאַשְׁכְּחֵי בָּהּ סִימָא, וַאֲמָרִית לֵיהּ סַב סִימָתִיךְ דְּחָרוּבָא זְבִינִית וְסִימָא לָא זְבִינִית, וְאַחֲרִינָא אֲמַר כְּמָה דְאַתְּ מִסְתְּפֵי מֵעֹנֶשׁ גֶּזֶל כָּךְ מִסְתָּפֵינָא אֲנָא, כַּד זַבִּינִית לָךְ חָרוּבְתָּא וְכָל דְּאִיהוּ בָּהּ זַבִּינִית לָךְ. קָרָא מַלְכָּא לְחַד מִנְהוֹן אֲמַר לֵיהּ אִית לָךְ בְּרָא, אֲמַר לֵיהּ הֵן. קָרָא לְאַחֲרִינָא אֲמַר לֵיהּ אִית לָךְ בְּרַתָּא, אֲמַר לֵיהּ הֵן. אֲמַר לְהוֹ זִילוּן וִינָסְבוּן דֵּין לְדֵין וְיֵכְלוּן תַּרְוֵיהוֹן סִימָא. שָׁרֵי אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן תָּמַהּ, אֲמַר לֵיהּ מַלְכָּא מָה אַתְּ תָּמַהּ, לָא דַנְתִּי טָבוּת, אֲמַר לֵיהּ הֵן, אֲמַר לֵיהּ אִלּוּ הֲוָה הָדֵין דִּינָא בְּאַרְעֲכוֹן מָה הֲוֵיתוּן עָבְדִין, אֲמַר לֵיהּ מֵרִים רֵישָׁא דְדֵין וְרֵישָׁא דְּדֵין וְסִימָא סָלְקָא לְבֵי מַלְכָּא. אֲמַר וְשִׁמְשָׁא דַנְחָא בְּאַרְעֲכוֹן, אֲמַר לֵיהּ הֵן, וּמִטְרָא נָחֵית בְּאַרְעֲכוֹן, אֲמַר לֵיהּ הֵן, אֲמַר לֵיהּ דִּלְמָא אִית בְּאַרְעֲכוֹן בְּעִיר דַּקִּיק, אֲמַר לֵיהּ תִּפַּח רוּחֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא, בִּזְכוּת בְּעִירָא דַּקִּיקָא שִׁמְשָׁא דַּנְחָה עֲלֵיכוֹן וּמִטְרָא דְּנָחֵית עֲלֵיכוֹן אַמְטוּ בְּעִירָא דַקִּיקָא אַתּוּן מִשְׁתֵּזְבִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב תהלים לו, ז: אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה', אָדָם בִּזְכוּת בְּהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה'. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּאָדָם אֲנַחְנוּ כִּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעֵנוּ, לְפִי שֶׁאָנוּ נִמְשָׁכִין אַחֲרֶיךָ כַּבְּהֵמָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שיר השירים א, ד: מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, לְהֵיכָן אָנוּ נִמְשָׁכִין אַחֲרֶיךָ, לְגַן עֵדֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב תהלים לו, ט: יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי מְנַחֵם, עֶדְנְךָ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא עֲדָנֶיךָ, מְלַמֵּד שֶׁכָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עֵדֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה', אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִשְׁפַּט אָדָם וּמִשְׁפַּט בְּהֵמָה שָׁוִין, מִשְׁפַּט אָדָם ויקרא יב, ג: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. מִשְׁפַּט בְּהֵמָה, ויקרא כב, כז: וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה וגו'.

8 שם משמואל פתח ↗

ונראה לפרש עפ"י דברי רש"י תהלים ל"ו ח' מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון שחסד אלקים הוא יקר מאד ואין אדם ראוי לקבלו אלא מי שבצל כנפיך יחסיון, ובזה יש לפרש גם כאן דהא שבקש לישב בבית ה' ולחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, הוא בלי ספק מצד חסד ה', שהרי אין לשום נברא זכות לזה, אך גם מצד החסד מי הוא שראוי לקבל חסד כזה, ע"ז אמר כי יצפנני וגו' ובודאי שאין הסוכה ואהל מגינים אלא על הנכנס לתוכם ומתמצעים להחסות בצלם, וא"כ אנחנו שרגילים להיות צפון בסוכה ובסתר אהלו, כי כל האומות עומדים כנגד ישראל ולולא שהקב"ה שומר את עמו ישראל לא היו יכולין לחיות כרגע, ואנחנו המתמצעים תחת כנפי שמירתו מקיימים תמיד ובני אדם בצל כנפיך יחסיון, ע"כ שוב אנו ראוים לחסד זה:

7 צִדְקָתְךָ. יְקָרָה מִן הַבְּרִיּוֹת כְּהַרְרֵי אֵל, בִּשְׁבִיל מַעֲשֵׂי הָרְשָׁעִים, וּמִשְׁפָּטֶךָ בָּאִים לָעוֹלָם עַד תְּהוֹם רַבָּה ויקרא רבה כז:א. דָּבָר אַחֵר: צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִי שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה עִמּוֹ, אַתָּה מַגְבִּיהוֹ וּמְתַקְּפוֹ כְּהַרְרֵי אֵל, לְשׁוֹן תּוֹקֶף, כְּמוֹ יחזקאל יז:יג ״וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח״:

8 מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה. מִי שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לָדוּן אוֹתוֹ וְלִיקַּח נִקְמָתְךָ מִמֶּנּוּ, אַתָּה מוֹרִידוֹ עַד תְּהוֹם רַבָּה:

9 מִשְׁפָּטֶיךָ. יוּשְׁטִיצָ״א בְּלַעַ״ז:

10 אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה׳. בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם עֲרוּמִים בְּדַעַת כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן וּמְשִׂימִין עַצְמָן כַּבְּהֵמָה בַּעֲנָוָה, תּוֹשִׁיעַ ה׳:

7 אור הצפון פתח ↗

הכתוב אומר: ״׳אדם ובהמה תושיע ה׳׳ תהלים לו:ז – ואמר רב יהודה אמר רב, אלו בני אדם שהן ערומין בדעת ומשימין עצמן כבהמה״ חולין ה:. ולפי מה שדיברנו זוהי כוונת הדברים, שאף על פי שבני האדם הם גדולים בדעת כאדם הראשון ראה רש״י שם, עיקר גדולתם בזה שהם מצרפים לחלק הדעה שלהם את החלק הבהמי. וכאן טבוע כוח בחירתם, שעליהם למזג את שני החלקים הניגודיים האלה ולהוות מהם מציאות עליונה של אדם.

« רש"י על תהילים ל״ו:ו׳ רש"י על תהילים ל״ו:ח׳ »