1 מִזְמוֹר לְדָוִד. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ : כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״מִזְמוֹר לְדָוִד״, מְנַגֵּן וְאַחַר כָּךְ שׁוֹרָה עָלָיו שְׁכִינָה. מִזְמוֹר, לְהָבִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לְדָוִד. וְכָל שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״לְדָוִד מִזְמוֹר״, שָׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה וְאַחַר כָּךְ אָמַר שִׁירָה:
3 בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא. בִּנְוֵה דְּשָׁאִין, לְפִי שֶׁהִתְחִיל לְדַמּוֹת מְזוֹנוֹתָיו לְמִרְעֵה בְּהֵמָה שֶׁאָמַר ה׳ רוֹעִי, נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן שֶׁל ה׳ רוֹעִי נְאוֹת דֶּשֶׁא. וּמִזְמוֹר זֶה אָמַר דָּוִד בְּיַעַר חֲרֵת שמואל א כב:ה. לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ יַעַר חֲרֵת? שֶׁהָיָה מְנֻגָּב כַּחֶרֶס וְהִרְטִיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִטּוּב שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא מדרש תהלים כג:ו:
6 בְּגֵיא צַלְמָוֶת. בְּאֶרֶץ חֹשֶׁךְ, וְעַל מִדְבַּר זִיף אָמַר שמואל א כג:יג,כח. כָּל צַלְמָוֶת לְשׁוֹן חֹשֶׁךְ פֵּרְשׁוֹ דוּנַשׁ בֶּן לַבְרַט:
7 שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ. יִסּוּרִים שֶׁבָּאוּ עָלַי וּמִשְׁעָן שֶׁאֲנִי בָּטוּחַ עַל חַסְדְּךָ, שְׁנֵיהֶם יְנַחֲמוּנִי – שֶׁיִּהְיוּ לִי לִסְלֹחַ עָוֹן; וּבָטוּחַ אֲנִי, שֶׁתַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן – הִיא הַמַּלְכוּת:
