רש"י על נזיר נ״ד א:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נזיר נ״ג ע״ב:י״א רש"י על נזיר נ״ד ע״א:ב׳ »

1 נזיר פתח ↗

דְּאָמַר מָר: טוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. וְאִילּוּ גַּבֵּי נְגִיעָה, אָמַר רַב יְהוּדָה, תַּנְיָא: ״וְכׇל הַנּוֹגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל״, ״בַּעֶצֶם״ — זֶה עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה, ״אוֹ בֶחָלָל״ — זֶה אֵבֶר הַנֶחְלָל מִן הַחַי וְאֵין בּוֹ לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה,

2 פני דוד פתח ↗

והתוספות שם ביבמות נתקשו קושית אמרי נועם דכתיב וכל אשר יגע וכו' בעצם אדם ותירצו דדרשינן ליה בנזיר לענין אהל. וסוגיא זו נעלמה מהמתרץ בס' אמרי נועם. ואפשר דאעיקרא מאן דקמותיב בס' אמרי נועם הכי קשיא ליה דאמאי דרשינן ליה לענין אהל נימא דהוי כפשטיה לענין מגע ואתא למעט גוים ועל זה תירץ המתרץ דהוי מיעוט אחר מיעוט שוב ראיתי סוגית נזיר דף נ"ג שרמזו התוספות והוא מבואר דקאי אטומאת אהל ע"ש ובפירש"י ריש דף נ"ד:

1 דאמר מר טומאה בוקעת ועולה - ונעשה קבר כגופו של מת עצמו והמהלך עליו אע"פ שאין נוגע אלא מאהיל טמא:

2 ואילו גבי נגיעה אמר רב יהודה תניא - דעד כאן מיירי בטומאת אהל מדכתיב ביה על פני השדה ומכאן ואילך בנגיעה דהא הדר ביה קרא ואמר וכל הנוגע בעצם או בחלל או במת או בקבר:

2 פתח עינים על יבמות פתח ↗

רבינא אמר נהי דמעטינהו קרא מאהל דכתיב אדם וכו' ממגע או משא מי מעטינהו. ראיתי בס' אמרי נועם פ' חקת שכתב וז"ל זאת התורה אדם כי ימות פירש"י פ' מטות דקאי אישראל לחודיה אבל גוי עע"ז אינו מטמא באהל אבל במגע ומשא לא אמעיט והכתיב וכל אשר יגע על פני השדה וכו' או בעצם אדם ונדרוש ביה אדם ישראל ולא גוי ונאמר דלא יטמא במגע ומשא וי"ל מכיון דאימעיט גוי מאהל וגם ממגע תרי אדם הוו והו"ל מיעוט אחר מיעוט ולרבות גוים ומסתברא לרבויינהו למגע ולא לאהל וכו' עכ"ל ותירוצו קשה בלשון הש"ס בשמעתין דקאמר רבינא נהי דמעטינהו קרא מאטמויי באהל דכתיב אדם ממגע ומשא מי מעטינהו קרא ופירש"י מי מעטינהו וגבי מגע אשכחן נוגע בעצם או בחלל דלא כתיב ביה אדם וכו' ע"ש וכפי התירוץ הנז' לא הו"ל לש"ס לומר מי מעטינהו אלא הו"ל לפרושי דמיעוט אחר מיעוט לרבות מגע דהכי מסתבר. ותו יש להרגיש דהכתיב נמי כל הנוגע במת בנפש האדם ולדעת ר"ת שהביאו התוס' בסוגיין ושאר דוכתי דוקא אדם הוא ישראל אבל האדם כי כתיב הוא גוי וא"כ הרי במגע כתיב האדם והא הו"ל לש"ס לומר לדעת ר"ת שאני מגע דכתיב האדם והוי אפי' גוי:והתוס' בסוגיין נתקשו קושית אמרי נועם דכתיב וכל אשר יגע וכו' בעצם אדם ותירצו דדרשי' ליה בנזיר לענין אהל. וסוגיא זו נעלמה מהמתרץ בס' אמרי נועם. ואפשר דמעיקרא מאן דקמותיב בס' אמרי נועם הכי קא קשיא ליה דאמאי דרשי' ליה לענין אהל נימא דהוי כפשטיה לענין מגע ואתא למעט גוים. ועל זה תירץ דהוי מיעוט אחר מיעוט. שוב ראיתי סוגית נזיר דף נ"ג שרמזו התוס' והוא מבואר דקאי אטומאת אהל ע"ש ובפירש"י ריש דף נ"ד:אך קשה דכתיב בפרשה קרא אחרינא ברישא הנוגע במת לכל נפש אדם וזה קשה בין לתירוץ התוס' בין לתירוץ אמרי נועם. ולדעת ר"ת אפשר לישב קצת דכיון דכתיב כל הנוגע במת בנפש האדם דמשמע גוי נמי תו לא משגחינן בקרא דכתיב אדם גבי מגע דלא אמרינן דאדם מעיט גוי אלא בדליכא בההוא ענינא כתוב האדם:שוב ראיתי להרשב"א בחידושיו למכילתין בשמעתין שכתב וז"ל וא"ת הכתיב בעצם אדם הא דרשינן ליה בספרי לאבר מן החי והכתי' לכל נפש אדם ההוא אצטריך לאפוקי נפש בהמה דמדכתב רחמנא נפש להביא דמו כתב אדם להוצי' בהמה עכ"ל ועל פי אמרי קדוש הרשב"א ז"ל הללו תנוח דעתנו. ומייתי מספרי משום דסתם ספרי ר"ש. ומ"מ עדיין יש לחקור דאף אי כתיב האדם ממעטינן בהמה. ותו דכתיב בתריה נפש האדם ותסגי למעט בהמה:וזה חזיתי להרב המפורסם בתורה ובחסידות מהר"י אלגאזי בספרו הנחמד מענה לשון דף ב' ע"ד שכתב על דברי ר"ת וצ"ע מלשון התלמוד פ"ק דע"ז אשר יעשה אותם כהנים לויים וישראלים לא כתיב אלא האדם אפי' גוי ואם כדבריו תפוק ליה מדלא כתיב אדם וכתיב האדם בה"א עכ"ל ולא ידעתי מאי ק"ל דר"ת עלה קאי ואיהו מפרשה אדם לא כתיב דהוה מפרשא כהנים לויים וישראלים אלא האדם כמבואר בתוספות בסוגיין וגם בסנהדרין דף נ"ט. ואחר זמן רב נזדמנו לי בתורת שאלה חידושי הריטב"א למכילתין כ"י ועתה מקרוב נדפסו וראיתי שכתב בסוגיין וז"ל וא"ת והאמרינן בסנהדרין היה רמ"א מנין שאפי' גוי שעוסק בתורה וכו' שנאמר אשר יעשה אותם האדם וכו' י"א דהתם דריש ה"א דהאדם וליתא דא"כ אדם לא נאמר אלא האדם ור"ת ז"ל תירץ דר"מ פליג על רשב"י וסבר לה כרשב"ג דתנן באהלות רשבג"א מדורות הגוים וכו' ולא מחוור מדלא אמרינן בשום דוכתא דר"מ פליג אדרשב"י והנכון דשאני התם שהוא מקום ברכה וכו' עכ"ל והגם דהריטב"א רמי ומקשה על מי שחילק בין אדם להאדם מההיא דאשר יעשה אותם האדם כהנים לויים וכו' כדמקשה הרב מהר"י אלגאזי הנז'. גבה טורא בינייהו דהריטב"א לא משמע ליה לפרש כדתרגמוה התוספות ואמטו להכי מותיב מינה. אמנם הרב הנז' דקאי על דברי התוס' מאי קשיא ליה כיון שהתוס' הרגישו מקושיתו ופירשוה ואם דחיקא ליה לפרושי הכי לא הול"ל אלא דמה שפירשו התו' הוא דוחק. ותו יש להרגיש על הרב הנז' דהוא ז"ל מעלה בזכור"ו התוס' דקמא ושם דף ל"ח נתקשו מהא דקאמר כהנים וכו' דהול"ל אדם לא נאמר ופרקי לה שפיר עפ"י הת"כ ע"ש:ועל דברי הריטב"א יש להעיר דהאי שינויא מטי בה בשם יש אומרים ודחאה ושוב כתב משם ר"ת דר"מ פליג על רשב"י. ועינינו רואות להתוספות בסוגיין ובקמא וסנהדרין וע"ז כתבו משם ר"ת לחלק בין אדם להאדם. והא דר"מ פליג שכתב הריטב"א משם ר"ת לא בא בפי התוס' בכל הני דוכתי:איברא דר"ת סבר דאין הלכה כרשב"י כמו שכתבו בהגהות מימוניות פ"ג דאבל והרשב"ץ ח"ג סי' שכ"ג. והרשב"א בחידושיו למכילתין בסוגיין כתב משם רש"י דפליג ר"מ והא דתנן רשב"ג אומר מדורות פירש ר"ת דאף היא פליגא אדרשב"י וכו' ע"ש וכ"כ הרמב"ן בחידושיו. ועמ"ש הרא"ש בתוספותיו בסוגיין ע"ש ודוק:

« רש"י על נזיר נ״ג ע״ב:י״א רש"י על נזיר נ״ד ע״א:ב׳ »