רש"י על נזיר כ׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נזיר י״ט ע״ב:ט׳ רש"י על נזיר כ״א ע״א:א׳ »

1 וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: מִשּׁוּם אַוֵּירָא גָּזְרוּ עָלֶיהָ? לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִשּׁוּם גּוּשָׁהּ גָּזְרוּ עָלֶיהָ, וּבֵית שַׁמַּאי סָבְרִי בִּסְתָם נְזִירוּת קָנֵיסְנָא, וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: כִּי קָנֵיסְנָא — בִּתְחִילַּת נְזִירוּת.

2 מַעֲשֶׂה בְּהֵילֵנִי הַמַּלְכָּה וְכוּ׳. אִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּשֶׁנִּטְמֵאת, וְאַלִּיבָּא דְּבֵית שַׁמַּאי? אוֹ דִּלְמָא בְּשֶׁלֹּא נִטְמֵאת, וְאַלִּיבָּא דְּבֵית הִלֵּל?

3 תָּא שְׁמַע: עָלְתָה לָאָרֶץ, וְהוֹרוּהָ בֵּית הִלֵּל שֶׁתְּהֵא נְזִירָה עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת וְכוּ׳. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בְּשֶׁנִּטְמֵאת וְאַלִּיבָּא דְּבֵית שַׁמַּאי, אִי הָכִי, ״רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא הָיְתָה נְזִירָה אֶלָּא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה״? ״אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים יוֹם״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!

4 תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: דְּאָמַר קְרָא ״זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר״, הַתּוֹרָה אָמְרָה: כִּי נִטְמָא בְּיוֹם מְלֹאת — תֵּן לוֹ תּוֹרַת נָזִיר.

5 מַתְנִי׳ מִי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִּיתֵּי עֵדִים מְעִידוֹת אוֹתוֹ, אֵלּוּ מְעִידִים שֶׁנָּזַר שְׁתַּיִם, וְאֵלּוּ מְעִידִים שֶׁנָּזַר חָמֵשׁ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נֶחְלְקָה הָעֵדוּת — וְאֵין כָּאן נְזִירוּת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יֵשׁ בִּכְלַל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם, שֶׁיְּהֵא נָזִיר שְׁתַּיִם.

6 גְּמָ׳ מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר: לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל שְׁתֵּי כִּיתֵּי עֵדִים, אַחַת אוֹמֶרֶת שְׁתַּיִם, וְאַחַת אוֹמֶרֶת חָמֵשׁ, שֶׁיֵּשׁ בִּכְלַל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם. עַל מָה נֶחְלְקוּ — עַל כַּת אַחַת, אֶחָד אוֹמֵר שְׁתַּיִם, וְאֶחָד אוֹמֵר חָמֵשׁ, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נֶחְלְקָה עֵדוּתָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יֵשׁ בִּכְלַל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם.

7 אָמַר רַב: הַכֹּל מוֹדִים בְּמוֹנֶה. אֲמַר לֵיהּ רַב חָמָא לְרַב חִסְדָּא: מַאי קָאָמַר? אִילֵּימָא: אֶחָד אוֹמֵר חָמֵשׁ וְלֹא שְׁתַּיִם, וְאֶחָד אוֹמֵר שְׁתַּיִם וְלֹא חָמֵשׁ — הָא קָא מַכְחֲשִׁי אַהֲדָדֵי! אֶלָּא: אֶחָד אוֹמֵר אַחַת וּשְׁתַּיִם, וְאֶחָד אוֹמֵר שָׁלֹשׁ אַרְבַּע חָמֵשׁ.

8 הָא לְמָה לִי? הַשְׁתָּא יֵשׁ לוֹמַר: חֲמִירְתָּא אָמַר רַב, קִילְּתָא לָא אָמַר?! אָמְרִי בְּמַעְרְבָא: אֵין הַכְחָשָׁה בְּמוֹנֶה.

9 הַדְרָן עֲלָךְ מִי שֶׁאָמַר

10 מִי שֶׁאָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר״ וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר ״וַאֲנִי״, ״וַאֲנִי״ — כּוּלָּם נְזִירִים. הוּתַּר הָרִאשׁוֹן — הוּתְּרוּ כּוּלָּן. הוּתַּר הָאַחֲרוֹן — הָאַחֲרוֹן מוּתָּר וְכוּלָּם אֲסוּרִין. אָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר״, וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר ״פִּי כְּפִיו וּשְׂעָרִי כִּשְׂעָרוֹ״ — הֲרֵי זֶה נָזִיר.

11 ״הֲרֵינִי נָזִיר״, וְשָׁמְעָה אִשְׁתּוֹ וְאָמְרָה ״וַאֲנִי״ — מֵיפֵר אֶת שֶׁלָּהּ, וְשֶׁלּוֹ קַיָּים. ״הֲרֵינִי נְזִירָה״, וְשָׁמַע בַּעֲלָהּ וְאָמַר ״וַאֲנִי״ — אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. ״הֲרֵינִי נָזִיר וְאַתְּ״, וְאָמְרָה ״אָמֵן״ — מֵיפֵר אֶת שֶׁלָּהּ, וְשֶׁלּוֹ קַיָּים. ״הֲרֵינִי נְזִירָה וְאַתָּה״, וְאָמַר ״אָמֵן״ — אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.

12 גְּמָ׳ יָתֵיב רֵישׁ לָקִישׁ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה וְיָתֵיב וְקָאָמַר: וְהוּא שֶׁהִתְפִּיסוּ כּוּלָּן בְּתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר. וְכַמָּה תּוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר — כְּדֵי שְׁאֵלַת שָׁלוֹם, וְכַמָּה כְּדֵי שְׁאֵלַת שָׁלוֹם — כְּדֵי שֶׁאוֹמֵר שָׁלוֹם תַּלְמִיד לָרַב.

13 אֲמַר לֵיהּ: תּוּב לָא שָׁבְקַתְּ רַוְוחָא לְתַלְמִידָא!

פירוש רש"י על נזיר כ׳

1 וב"ה סברי משום אוירא גזרו - וחמירא טומאתה ומשום הכי צריכה דתיהוי כבתחלה:

2 לא דכ"ע משום גושה גזרו - דקילא טומאה והאי דאמרו לה דתיהדר לנזירותה קנסא בעלמא הוא דקנסוה:

3 איבעיא להו - הא דא"ר יהודה דלא היתה נזירה אלא י"ד בשנטמאת קאמר:

4 ואליבא דב"ש - דכשעלתה לארץ והיתה עושה ל' יום כב"ש נטמאת בטומאת מת וסתרה את הכל ועשתה ז' שנים אחרים כבתחלה:

5 או דלמא שלא נטמאת - אלא בשביל שבאת בארץ העמים ועלתה לא"י עשתה ז' שנים כבתחלה ואליבא דב"ה:

6 ת"ש עלתה לארץ ואי ס"ד כו' - ואי ס"ד כשנטמאת ואליבא דב"ש אי הכי י"ד שנה ול' יום מיבעיא ליה שהרי בתוך ל' נטמאת וסתרה כל שלמפרע ז' שנה ול' יום א"כ ז' שנים ול' יום היה לה למנות תחתיהן אלא מדלא תני הכי אלא י"ד שנה ש"מ דבלא נטמאת מיירי ר' יהודה ואליבא דב"ה. ע"א איבעיא להו הא דא"ר יהודה לא היתה נזירה אלא י"ד שנה כשנטמאת עוד טומאה אחרת בסוף שבעה ראשונים אבל לא יום מלאת ועדיין יש לה יום אחד או ב' מן הז' שנים ולבסוף ז' שנים עלתה לארץ ומנתה ז' שנים אחרות שהרי סותרת ז' שנים ראשונים לד"ה דהא נטמאת הרי י"ד שנה ולהכי לא אמרי ב"ש דצריכה למנות ל' יום בארץ דהא סגי לה באותן ז' שנים שהיא מונה בארץ תא שמע עלתה לארץ כו' ואי ס"ד כשנטמאת ואליבא דב"ש דנטמאת בסוף ז' ראשונים וחזרה ונטמאת בסוף י"ד כדאמר ת"ק אי הכי י"ד שנה ול' יום איבעי ליה לרבי יהודה למימר דכיון שנטמאת בסוף י"ד דיום מלאת היתה צריכה למנות עוד ל' דהא ס"ל דכי נטמאת ביום מלאת מונה ל' תניא נמי הכי דלר' יהודה אית ליה דכי נטמאת ביום מלאת מונה ל' וכיון דס"ל הכי ודאי הא דא"ר יהודה לא היתה נזירה אלא י"ד שנה בשלא נטמאת וקא פליג אתנא קמא דסבירא ליה לרבי יהודה דלא נטמאת כלל אלא לסוף שבע שנים עלתה לארץ והורוה שתהא נזירה עוד שבע שנים. ובלשון הזה דן ר"א ב"ר יצחק הלוי לפני רבינו וקבלה כ"ל ז"ה גליו"ן:

7 כת אחת - אחד אומר שתי שנים קיבל עליו נזירות ואחד אומר חמש שנים:

8 שב"ש אומרים נחלקה העדות - הואיל ואין שם ב' עדים על ב' שנים:

9 וב"ה אומרים - מ"מ שניהם מעידים על ב' שנים ויש בכלל חמש שתים ולא נחלקה עדותן אבל בשני כיתי עדים אחת אומרת שתים ואחת אומרת חמש דברי הכל יש בכלל חמש שתים:

10 אמר רב הכל מודים במונה - שנחלקה עדותן:

11 מאי קאמר אילימא באחד אומר חמש ולא שתים ואחד אומר שתים ולא חמש - פשיטא דנחלקה עדותן דהא קא מכחשי אהדדי:

12 אלא - כגון שהאחד אומר אחת שתים והאחד אומר שלש ארבע חמש:

13 הא ל"ל - למיהדר ולמיתני:

14 השתא י"ל חמירתא אמר רב - היכא דהוו ב' כתי עדים ואחת אומרת אחת שתים ושניה אומרת ג' ד' ה' שמעינן ליה לרב נחלקה עדותן בקילתא דלא הוו אלא חד וחד לא אמר דנחלקה עדותן פשיטא דודאי אמר והיכא שמעינן ליה לרב דאמר הכי במס' סנהדרין ירושלמית פ"ה דקתני התם להך מתני' דהכא וכתיבא תמן הכי תנינן תמן מי שהיו שתי כתי עדים מעידים אותו אלו מעידים שנזר שתים ואלו מעידים שנזר חמש ב"ש אומרים נחלקה עדותן ואין כאן נזירות כלל וב"ה אומרים יש בכלל חמש ב' שיהא נזיר שתים ואמר רב בכלל נחלקו אבל בפרט דברי הכל נחלקה העדות ור' יוחנן אומר בפרט נחלקו אבל בכלל יש בכלל חמש שתים יהא נזיר שתים פרט כגון שהאחת אומרת אחת שתים והשניה אומרת ג' ד' ה' כלל שהאחת אומרת שתים והשניה אומרת ה':

15 אמרי במערבא אין הכחשה במונה - שאם אחד אומר אחת שתים ואחד אומר שלש ארבע חמש אין זו הכחשה ויש בכלל חמש שתים ויהא נזיר שתים:

16 מתני' מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני כו' - וכן חבירו אמר ואני:

17 הותר ראשון שנשאל על נזירותו הותרו כולן - שכולן תלו נזירותן בראשון:

18 גמ' יתיב ר"ל קמיה דר' יהודה נשיאה ויתיב וקאמר - כי תנן במתני' וכולן נזירים כגון שהתפיסו כולן בתוך כדי דבור של ראשון דבכדי שאילת תלמיד לרב דאית ביה שלש תיבות שלום עליך רבי התפיסו כולן ומתניתין דקתני ואני ואני דלא תני אלא תרין דוקא קתני דכי שקלת לחדא תיבה מקמא דאמר הריני נזיר ומצרפת ליה להנך דאמרי ואני ואני שכולן שלשה נדרו בתוך כדי שאילת שלום תלמיד לרב דהוויין נמי שלשה תיבות:

19 תוב לא שבקת רווחא לתלמידא - דלימא ליה אלא הנך תלת מילי ולאו משום דאית ליה לרבי יהודה נשיאה דלימא ליה טפי אלא מילתא בעלמא קמ"ל ומסייע ליה לריש לקיש:

« רש"י על נזיר י״ט ע״ב:ט׳ רש"י על נזיר כ״א ע״א:א׳ »