רש"י על נזיר מ״ט

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נזיר מ״ח ע״ב:י״ד רש"י על נזיר נ׳ ע״א:א׳ »

1 נזיר פתח ↗

וּלְרַבִּי עֲקִיבָא, מִכְּדֵי לָא שְׁנָא כֹּהֵן גָּדוֹל לְחוֹדֵיהּ וְלָא שְׁנָא כֹּהֵן גָּדוֹל וְהוּא נָזִיר, נָפְקָא מִ״לְּאָחִיו״, ״לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ״ לְמָה לִי?

2 נזיר פתח ↗

צְרִיכִי: דְּאִי כְּתַב ״אָבִיו״, הֲוָה אָמֵינָא: הַיְינוּ טַעְמָא דְּלָא מִיטַּמֵּא לֵיהּ — מִשּׁוּם דַּחֲזָקָה בְּעָלְמָא הוּא. אֲבָל אִמּוֹ דְּיָדְעִין דִּילֵידְתֵּיהּ — לִיטַמֵּא לַהּ.

3 נזיר פתח ↗

וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״אִמּוֹ״, הֲוָה אָמֵינָא: אִמּוֹ לָא לִיטַמֵּא לַהּ, דְּלָאו אָזֵיל זַרְעַהּ בָּתְרַהּ. אֲבָל אָבִיו, כֵּיוָן דְּאָמַר מָר ״לְמִשְׁפְּחוֹתָם לְבֵית אֲבוֹתָם״, אֵימָא לִיטַמֵּא לֵיהּ — קָא מַשְׁמַע לַן.

4 נזיר פתח ↗

״וְעַל כׇּל נַפְשׁוֹת מֵת לֹא יָבֹא״, לְמָה לִי?

5 נזיר פתח ↗

״עַל כׇּל״ — לְאַפּוֹקֵי רְחוֹקִים, ״מֵת״ — לְאַפּוֹקֵי קְרוֹבִים, ״נַפְשׁוֹת״ — לְאַפּוֹקֵי רְבִיעִית דָּם שֶׁיָּצָא מִשְּׁנֵי מֵתִים, שֶׁמְּטַמֵּא בְּאֹהֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל כׇּל נַפְשׁוֹת מֵת לֹא יָבֹא״.

6 נזיר פתח ↗

מַתְנִי׳ עַל אֵלּוּ טוּמְאוֹת הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ: עַל הַמֵּת, וְעַל כְּזַיִת מִן הַמֵּת, וְעַל כְּזַיִת נֶצֶל, וְעַל מְלֹא תַּרְווֹד רָקָב. עַל הַשִּׁדְרָה, וְעַל הַגּוּלְגּוֹלֶת, וְעַל אֵבֶר מִן הַמֵּת, וְעַל אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי, וְעַל חֲצִי קַב עֲצָמוֹת, וְעַל חֲצִי לוֹג דָּם.

7 נזיר פתח ↗

וְעַל מַגָּעָן וְעַל מַשָּׂאָן וְעַל אֲהִילָן. וְעַל עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה עַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ.

9 נזיר פתח ↗

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר אָמַר לָהֶן רַבִּי יְהוּדָה לְתַלְמִידָיו: אַל יִכָּנְסוּ תַּלְמִידֵי רַבִּי מֵאִיר לְכָאן, מִפְּנֵי שֶׁקַּנְתְּרָנִין הֵן, וְלֹא לִלְמוֹד תּוֹרָה הֵן בָּאִין, אֶלָּא לְקַפְּחֵנִי בַּהֲלָכוֹת הֵן בָּאִין. דָּחַק סוֹמְכוֹס וְנִכְנַס.

10 נזיר פתח ↗

אָמַר לָהֶם, כָּךְ שָׁנָה לִי רַבִּי מֵאִיר: עַל אֵלּוּ טוּמְאוֹת הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ: עַל הַמֵּת, וְעַל כַּזַּיִת מִן הַמֵּת. כָּעַס רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר לָהֶן, לֹא כָּךְ אָמַרְתִּי לָכֶם: אַל יִכָּנְסוּ תַּלְמִידֵי רַבִּי מֵאִיר לְכָאן, מִפְּנֵי שֶׁקַּנְתְּרָנִין הֵן? עַל כַּזַּיִת מִן הַמֵּת מְגַלֵּחַ — עַל הַמֵּת לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?!

1 ולרבי עקיבא מכדי לא שנא כהן גדול לחודיה ול"ש כהן גדול ונזיר - איכא למשמע מולאחיו דהשתא כהן גדול והוא נזיר מיטמא למת מצוה כל שכן כהן גדול לחודיה ולאביו נמי דאינו מיטמא משמע ליה מעל. כל נפשות מת כדלעיל הא דכתב רחמנא לאביו ולאמו לבתר הכי. למה לי הא קא משמע לן מעל כל נפשות מת:

2 צריכי דאי כתב רחמנא לאביו - ולא לאמו הוה אמינא לאביו הוא דאינו מיטמא משום דלא ברירא מילתא אי אבוה הוא דחזקה בעלמא הוא אבל אמו דודאי ילידתיה ליטמא לה קמשמע לן:

3 למשפחותם לבית אבותם - ב"ב קט: משפחת אב קרויה משפחה ולא משפחת אם קרויה משפחה:

4 ולרבי עקיבא - דאמר גבי נזיר נפש אלו רחוקים מת אלו קרובים האי על כל נפשות מת דכתיב גבי כהן גדול למה לי אמר לך צריכא:

5 על כל לאפוקי רחוקים - דלא ליטמא:

6 מת - לאפוקי קרובים:

7 נפשות - שאם יצאת רביעית דם מב' מתים אינו מטמא להם:

8 מתני' נצל - מפרש בגמרא:

9 ועל אבר מן החי ועל אבר מן המת שיש עליהם בשר כראוי - דהיינו כדי שיכול לחיות ולהבריא אף על פי שאין עליהן בשר כזית:

10 חצי לוג דם - שתי רביעיות:

11 על עצם כשעורה על מגעו ועל משאו - אבל לא על אהילו:

12 לקפחני - לנצחני:

13 כעס רבי יהודה - ואמר זו אינו משנה:

3 בבא בתרא פתח ↗

אָמַר רָבָא, אָמַר קְרָא: ״מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְיָרַשׁ אֹתָהּ״; מִשְׁפַּחַת אָב קְרוּיָה ״מִשְׁפָּחָה״, מִשְׁפַּחַת אֵם אֵינָהּ קְרוּיָה ״מִשְׁפָּחָה״ – דִּכְתִיב: ״לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם״. וּמִשְׁפַּחַת אֵם אֵינָהּ קְרוּיָה ״מִשְׁפָּחָה״?! וְהָא כְּתִיב: ״וַיְהִי נַעַר מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה מִמִּשְׁפַּחַת יְהוּדָה, וְהוּא לֵוִי, וְהוּא גָר שָׁם״ – הָא גוּפָא קַשְׁיָא; אָמְרַתְּ ״וְהוּא לֵוִי״ – אַלְמָא מִלֵּוִי אָתֵי, ״מִמִּשְׁפַּחַת יְהוּדָה״ – אַלְמָא מִיהוּדָה אָתֵי! אֶלָּא לָאו דַּאֲבוּהּ מִלֵּוִי, וְאִימֵּיהּ מִיהוּדָה? וְקָאָמַר ״מִמִּשְׁפַּחַת יְהוּדָה״!

« רש"י על נזיר מ״ח ע״ב:י״ד רש"י על נזיר נ׳ ע״א:א׳ »