רש"י על נזיר ג׳

1 אין דאפילו לרבי אלעזר הקפר דאמר נזיר חוטא - ולא מיקרי נאה דכתיב וכפר עליו מאשר חטא על הנפש במדבר ו:

2 הני מילי גבי נזיר טמא - שנטמא דאיידי דבעי מיסתר ימים הראשונים ומיהדר ומימני זימנא אחריתי אריכא ליה מילתא:

3 דילמא אתי למיעבר על נזירותיה - כדאמר בפרק קמא דנדרים דף ט: כשהן מטמאין ורבין עליהם ימי טומאה מתחרטין בהן ונמצאו מביאין חולין לעזרה:

4 אבל נזיר טהור לאו חוטא קרינא ביה - ואמרי' זיל ותיהוי נזיר והנאה:

5 נהי נמי - דמוקמת ליה כגון שתפוס בשערו אמאי הוי נזיר והא לא אמר הריני כזה דאי כזה אמר הכי משמע להו הריני כזה שיער לגדלו:

6 אמר שמואל כגון שהיה נזיר עובר לפניו - דמשמע הריני בנזירות כזה:

7 הריני מסלסל הריני מכלכל או שאמר הרי עלי לשלח פרע הרי זה נזיר - הריני מסלסל משמע דליעביד מידי דליהוי מהפך בשערו בגידול דהיינו בנזירות:

8 ואימא תורה - דכי אמר הריני מסלסל שמקבל עליו ללמוד תורה וקאמר שיהא מהפך בה כדכתיב סלסלה ותרוממך:

9 כדתנן - המוציא סיד בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים שחייב משום לא תוציאו:

10 כדי לסוד כילכול ואמר רב בת צידעא - טינפל"א צדע, רקה בלע"ז שמקפל השער שברקתה כמין מגרר כדי להעמיד על גבן כיפה שבראשה שלא יפול השער שבאוזן למטה:

11 ואימא למיזן עניי - קביל עילויה:

12 הרי עלי לשלח פרע הרי זה נזיר - דמשמע הרי עלי לגדל פרע:

13 ממאי דהדין שילוח רבויא הוא - כדקאמרת דלגדל פרע משמע:

14 דכתיב שלחיך פרדס רמונים - גידוליך שגדילין יהיו כפרדס רמונים שצומח ומתגדל:

15 ואימא דשילוח מידי דעבורי - הוא דמשמע שיגוז שערו כמפנה מים ומעבירן ממקום למקום כדכתיב ושולח מים וגו' והאי נמי דאמר הרי עלי לשלח פרע משמע דאמר הרי עלי להעביר פרע:

16 תנא פרע פרע יליף כתיב הכא - בנזיר גדל פרע וכתיב גבי כהן הדיוט ופרע לא ישלחו מה פרע דכתיב גבי כהן הדיוט לישנא דריבוי הוא כדאמרינן בפרק כ"ג סנהדרין כב: פרע ליהוי עד שלשים ומירבא לא לירבי טפי משלשים דגמרינן ליה מנזיר דכתיב ביה במדבר ו יהיה ויהיה בגימטריא הכי הוי אף פרע האמור גבי נזיר גידול שיער הוי והכי משמע שיניחנו לגדל עד שיבא לכלל פרע שהן שלשים ואפילו בעי למימר דלעולם שילוח מידי דעבר הוא אכתי לא קשיא ולא מידי דהכי משמע הרי עלי לשלח שיער ולהביאו שיגיע לכלל ל' שיהא פרע דבין פרע דנזיר ובין פרע דכהן הדיוט אינה פחותה משלשים:

17 ואיבעית אימא האי ושולח מים ריבוי הוא - דכי משקין ליה מיא לארעא קא מרבי להו לפרי:

18 ציפרין הסמוכין לשיער - והיכן הן ציפרין הסמוכין לשיער כדכתיב בדניאל עד די שעריה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין דצפרין ושיער בחד קרא כתיבי:

19 דר"מ סבר מיתפיס איניש במידי דסמיך ליה - ולהכי אמר צפרין דבעי לקבולי עליה גידול שיער דסמיך ליה לצפורים וכגון שהיה נזיר עובר לפניו או תפוס בשערו כדאמרינן לעיל:

20 ורבנן סברי לא מתפיס איניש במידי דסמיך ליה - ולא אמרי' שבדעתו היה לומר גידול שער אי לאו דמפרש בהדיא ואע"ג דנזיר עובר לפניו:

21 ור' יוחנן אומר דכ"ע לא מתפיס - איניש במידי דסמיך ליה:

22 אלא היינו טעמא דר"מ דחיישינן - כי אמר הרי עלי ציפורין דדלמא קאמר שבדעתו לקבל עליו מידי דזימנין דמייתי עליה צפורים דהיינו נזירות דלכי מיטמא מייתי צפרים בנזיר טמא כתיב וכי ימות מת עליו בפתע פתאום כו' וביום השמיני יביא שתי תורים והזיר לה' את ימי נזרו וגו' במדבר ו׳:י״ב:

23 מכדי חיישינן קאמר - כלומר דלא הוי נזיר אלא משום דאמרי' שמא צפרי נזיר טמא קבל עליו ואי בתר חששא אזלינן ליחוש דילמא צפרי נדבה קיבל עליו ולא ניתנה נזירות אלא להפלאה ואמאי קאמר ר"מ דהוי נזיר כלל:

24 א"כ - דבעי למימר צפרי נדבה הוה אמר הרי עלי קן דקן משמע צפרי נדבה אבל כי אומר הרי עלי צפורים לא משמע צפרי נדבה כלל הלכך מדקאמר צפורין ליכא לספוקי אלא בצפורי נזיר:

25 ודלמא - מקבל עליו תורת ציפורי מצורע לטבול החיה בדם השחוטה ולשלחן ולעשותן כהלכות צפרי מצורע והך פירכא דפרכינן השתא קא פריך בין לרבי יוחנן בין לר"ל דמכדי צפרים סתם קאמר הא איכא למיחש נמי לצפורי מצורע:

26 ודלמא נזיר טמא - הוה וקאמר לאיתויי צפורים ולפוטרו הוא במקומו:

27 כגון שהיה נזיר טהור עובר לפניו - דלאו בר אתויי הוא והלכך כי אמר צפורין לא אמר אלא אדעתא דליהוי נזיר כמותו:

28 מאי בינייהו - בין לרבי יוחנן בין לר"ל לא מיתרצא שמעתתא אלא כגון שנזיר טהור עובר לפניו משום דאית ליה למיפרך בה כל הני פירוכין ותריצנא כגון דנזיר טהור עובר לפניו עסקינן מה לי אי משום צפרין סמוכין לשיער אי משום צפרי נזיר טמא אי משום הכי אי משום הכי הוה ליה נזיר:

29 איכא בינייהו כגון דאמר צפרין סמוכין לשיער - ר' יוחנן סבר אע"ג דאמר הכי לא מוכחא מילתא דלקבולי עליה נזירות הוא דקאמר אלא לקבל עליו צפרין סתם בלא נזירות אי לאו דנזיר עובר לפניו:

30 האומר ימין - שלא אוכל ככר זה הרי זו שבועה:

31 מאי טעמא לאו משום דכתיב וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם - דקא מתפיס ימינו לישבע דסמיך ליה:

32 לא - ימין שאוכל ככר זה כאומר שבועה שאוכל ככר זה דמי שנאמר נשבע ה' בימינו בימינו אמר ונחשב כשבועה:

33 שנאמר ובזרוע עוזו - מדכתיב ימינו וכתיב ובזרוע עוזו אלמא דזרועו היינו שמאלו והכי נמי אמרי' בפרק קמא דמסכת ברכות דף ו. מנין שהקב"ה מניח תפילין דכתיב ובזרוע עוזו ואין עוזו אלא תפילין כו' ותפילין בשמאל קיימי:

34 מתני' אמר הריני נזיר מן החרצנים - או שאמר הריני נזיר מן הזגין כו' הרי הוא כמי שאמר הריני נזיר סתם שמקבל עליו כל דקדוקי נזירות:

35 גמ' אפילו לא נזר אלא מאחד מהן - או מן חרצן או מן זג הרי זה נזיר וכל דקדוקי נזירות עליו:

36 מכל אשר יעשה - משמע שצריך שיהא נוזר מכל אשר יעשה שאינו נזיר אלא א"כ נוזר מכולם:

37 אמר קרא מיין ושכר יזיר - דמשמע דאפילו דלא נזר אלא מיין לחודיה הוי נזיר מכולם:

38 לאסור יין מצוה כיין הרשות מאי היא קדושתא ואבדלתא - מי חייל עליה איסור נזירות: