רש"י על נזיר נ״ב

1 אמר רב יהודה מדסקרתא ת"ש - אלה הטמאים לכם בכל השרץ כל הנוגע בהם במותם וגו' ויקרא י״א:ל״א אי בהם יכול בכולם דכי נגע בכולם יהא טמא אבל לא במקצתו ת"ל וכל אשר יפול עליו מהם במותם כו':

2 ושיערו חכמים - שמגע עדשה יטמא שהוא כעדשה ששוה ככולו:

3 שכן החומט כו' - ומדקא בעי שיעור בריה כעדשה ש"מ שיעורא דבריה כולה בעינן ואי חסרה שיעורא נפקא לה מכלל טומאתה וה"ה לענין אכילה:

4 אמר ר' שמעיה כי בעינן שיעורא - דבריה במידי דכל ברייתו בכעדשה אבל גבי נמלה בפחות מכעדשה הויא בה נשמה דהא שלימה נמי לא הויא כולה כעדשה לא בעינן שיעורא ואכתי תבעי לך:

5 אמר רבא ת"ש שדרה שגירד רוב צלעות שבה - שעקר רוב צלעות שבה טהורה ואע"ג שהן מונחות בצדה:

6 ובקבר כו' - מפני שהקבר מצרפה להיות כמו שלמה הא לא גירד טמאה ואע"ג דליכא גולגולת בהדה וש"מ דשדרה או גולגולת תנן:

7 אידך - לא גירד עדיין תיבעי לך:

8 ששה דברים - לקמן קחשיב להו:

9 של טרסיים - צורפי נחשת ואמרי לה של אותה אומה ואמרי לה אורגים ודומה לו במסכת ע"ז דף יז: במעשה דרבי אליעזר כשנתפס למלכות דאמר להו רבם של טרסיים אני:

10 והניחוה באויר - כדי שלא יהיו מיטמאין באותן עצמות:

11 ונכנס תודוס הרופא - שהיה בקי ומומחה אם הן ממת אחד או משני מתים:

12 ואמרו אין כאן שדרה ממת אחד - ואין הנזיר מגלח על אהילו ואפילו לר"ע שהיה אומר בתחלה שאפי' היא באה משני מתים מטמא על אהילו חזר בו ר"ע:

13 טעמא משום דליכא ביה שדרה ממת אחד - קאמר דאין הנזיר מגלח הא איכא חדא דמת אחד מטמא באהל ואין מועיל הנחתו באוירא כלום והנזיר מגלח עליו ותפשוט דאו שדרה או גולגולת:

14 לא - לעולם אימא לך דשדרה וגולגולת ממת אחד בעינן והאי דקאמר להו הרופאים דקא מטהר להו לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא שדרה וגולגולת דמת אחד כדי שיעור טומאת אהל דליכא אלא אפילו שדרה ממת אחד וגולגולת ממת אחד דלדברי ר"ע הוה מטמא לא איכא:

15 ת"ש ממניינא - דששה דברים על אבר מן המת הבא מב' מתים כגון הזרוע או השוק שיש בו שתי עצמות והאחד בא ממת אחד והאחר בא ממת שני וקרויין הן אבר אחד:

16 ר"ע מטמא וחכמים מטהרים - לפי שלא אמרו שיהא מטמא באהל אלא באבר ממת אחד ואבר מן החי הבא מאדם אחד וחצי קב עצמות הבא ממת אחד ורביעית דם הבא ממת אחד במגע ולא באהל ולדברי ר"ע אפי' באהל ועצם כשעורה ממת אחד ובכל אלו אומר ר' עקיבא שאפי' הן באין משני מתים הרי אלו מטמאין:

17 לעולם או שדרה או גולגולת תנן - כי קתני דששה דברים הן בהנהו דפליגי עליה רבים אבל בעצם כשעורה דלא פליגי עליה רבים אלא יחיד לא חשיב ליה ממניינא ולעולם או שדרה או גולגולת תנן וחשיב להו תרי וליכא בהו אלא ששה דסמי מכן שעורה ואיכא דאמרי כשעורה הוא ממנינא משום דאתיי' לה מן המת אבל אבר מן החי סמי מכאן:

18 ואיבעית אימא כי קתני כל היכא דנזיר מגלח על אהילו לאפוקי עצם כשעורה - דלדברי הכל לא מיטמא נזיר על אהילו וא"ת רביעית דם דלא מיטמא באהילו וקתני לר"ע מיטמא נזיר באהילו דאיהו משמע ליה מעל כל נפשות מת לא יבא כדאמרינן לעיל נזיר דף לח. מנין לרביעית דם שמטמא באהל כו':

19 לא תשנה רביעית דם בחזרה - שחזר בו ר"ע דודאי לא חזר בו שלעולם היה סבור שרביעית דם הבאה מב' מתים מטמא באהל:

20 שהרי למודו בידו - למודו ערוך כך שהוא מטמא והנזיר מגלח וחכ"א כשהוא בא ממת א' ה"ז מטמא באהל אבל אין הנזיר מגלח עליו עד שיהא בו רביעית לוג:

21 עד ימיו - כלומר כל ימיו היה מטמא ר"ע שמא משמת חזר בו:

22 הושחרו שיניו - של ר"ש:

23 מפני תעניותיו - לפי שדרך גנאי היה משתעי עליה דר"ע ואמר אם משמת חזר בו:

24 ת"ש ב"ש אומרים רובע עצמות מן העצמות - שאמרו שמטמאין באהל ומזה עליהן בשלישי כגון שבא משני עצמות או משלשה עצמות אבל לא מעצם אחד:

25 וב"ה אומרים - רובע עצמות שאמרו מן הגויה בזמן שהוא בא מרוב הבנין או מרוב המנין אבל משאר איברים שאין רוב בנין או רוב מנין אינו מטמא באהל:

26 משני שוקים וירך אחד - ג' איברים כב"ש ויהא בהן רוב בניינו וב"ה אומרים מרוב המנין אבל לא משאר אברים הרי הוא יכול להתקיים דברי ב"ה כמו במפרקי ידים ורגלים שיהא בהן רוב מנין וג' אברים כב"ש:

27 שמאי אומר - רובע עצמות שאמרו אפילו הבא מעצם אחד מטמא באהל ומאי מעצם אחד כגון דאתי מן השדרה או מגולגולת:

28 מאי - מי הוי נזיר מגלח עליו או לא:

29 דחמירי - דאית בהו חומרא טפי משאר אברים:

30 ליתני - בה בהדיא ועל רובע עצמות הבא מן השדרה של שני מתים ומן הגולגולת של ב' מתים שר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין: