רש"י על נזיר מ״ז ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נזיר מ״ז ע״ב:א׳ רש"י על נזיר מ״ז ע״ב:ג׳ »

1 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

ואמנם כל זה לא הוצרכנו אלא אליבא דר"מ דס"ל דמלכים וכהנים לענין שמן המשחה. וכן נמי נשאת לאחד מן הפסולים לענין מיתתה ותשלומי חומש הו"ל בכלל זרים. ולדידי' גם בבע"מ וטמא ששימש אית לן למימר הכי כדכתיבנא. אבל לרבי יהודה דאית לי' התם דלא הו"ל זר מעיקרא ואנן בעינן זר מתחילתו עד סופו. א"כ בפשיטות ניחא. דבע"מ וטמא לאו זרים מתחילתן נינהו. והו"ל ממש דומיא דנשאת לאחד מן הפסולין דס"ל דמיתתה בשרפה ומשלמת קרן ואינה משלמת החומש. וא"כ כל הנך דוכתי דמשמע דלית בהו משום זרות איכא למימר דאזלא אליבא דר"י דקיי"ל כוותי' אבל לר"מ אפשר דאין ה"נ דמשום זרות נמי איכא בהו. אלא דלפ"ז קשה בסוגיא דיבמות שם אמאי קאמרינן דכהן הדיוט בעבודת יוה"כ אית בי' משום זרות. והא לא הוי זר מעיקרא. דעד יוה"כ מיחזי חזי לכל העבודות שבמקדש והמזבח. והא אנן בעינן עד דאיכא זר מתחילתו ועד סופו. והי' נראה לכאורה דעכצ"ל דהך סוגיא אזלא אליבא דר"מ דלא בעי זר מעיקרא. ואפי' לפמש"כ בש"מ שהבאתי לעיל דלא קאמר ר"מ אלא בשאפשר מיהת שיהי' זר מעיקרא. אבל היכא דא"א שיהי' זר מעיקרא אפי' ר"מ מודה דלא הו"ל בכלל זר. כמו שביארנו דבריו לעיל. מ"מ נראה דגם כהן הדיוט בעבודת יוה"כ כיון שאפשר שיבוא לכלל שנים שנעשה ראוי לעבודת מקדש בעצם יוה"כ דבזה הו"ל זר מעיקרא. שהרי עד עכשיו אכתי לא הי' ראוי לעבודה. הילכך גם השתא זר מעיקרא חשיב אליבא דר"מ. אע"ג דכהן זה ראוי הי' לעבודה קודם יוה"כ. ושפיר קאמרינן אליבי' דהו"ל בכלל זר. וזה יתכן לפי הנראה מדברי רש"י בפרשת תשא ובסמ"ג לאוין רצ"ב דס"ל דקיי"ל בזה כר"מ ולא כר"י. וכמו שביאר הרא"ם ז"ל דברי רש"י שם עיי"ש. וכבר תמהו קצת אחרונים ז"ל בזה עליהם דנקטו כר"מ ואנן קיי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י. וכבר האריך בזה הר"ב מגלת ספר על דברי הסמ"ג שם. ומשום זה ירד לחדש דין חדש. ואין דבריו נכונים כלל לענ"ד. וגם מה שכתב לדעת רש"י וסמ"ג דכה"ג שמת ביוה"כ אותו שמתמנה תחתיו אינו צריך משיחה אפי' בזמן שהי' שמן המשחה. אשתמיטתי' דבפירש"י בנזיר מ"ז ע"ב מתבאר דס"ל איפכא עיי"ש. וכן מתבאר מדברי רש"י בפ"ב דמכות י"א ע"א ובפירושו לפרשת אחרי על קרא דאשר ימלא את ידו וגו' עייש"ה. ועי' בדברי הרמב"ן ז"ל שם ובחידושיו לפ"ב דמכות שם ובתוס' שאנץ שם. וכן מתבאר בדברי הסמ"ג עשין ר"ט עיי"ש ואכמ"ל בזה. אבל לפמש"כ אתי שפיר. די"ל דס"ל לרש"י וסמ"ג דהכא כר"מ קיי"ל משום דסתמא דתלמודא בפ"ג דיבמות שם כוותי' אזלא:

2 יומא פתח ↗

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְּיוֹסֵף בֶּן אִלֵּם בְּצִיפּוֹרִי שֶׁאֵירַע בּוֹ פְּסוּל בְּכֹהֵן גָּדוֹל וּמִינּוּהוּ תַּחְתָּיו, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: רִאשׁוֹן — חוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ, שֵׁנִי — אֵינוֹ רָאוּי לֹא לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְלֹא לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. כֹּהֵן גָּדוֹל — מִשּׁוּם אֵיבָה. כֹּהֵן הֶדְיוֹט, מִשּׁוּם מַעֲלִין בַּקּוֹדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין.

2 ומשוח שעבר - כלומר קודם שנגנז שמן המשחה ואירע קרי בכ"ג ומינו אחר תחתיו ומשחוהו ואחר כך כשנטהר כ"ג חוזר לעבודתו ושני עובר לו:

3 ומשוח שעבר לאו בר עבודה הוא - אלא אותו יה"כ כדאמרי' במס' יומא דף יב: ראשון חוזר לעבודתו ושני אינו ראוי לא לכ"ג ולא לכהן הדיוט משום דמעלין בקודש ולא מורידין:

1 מעשה רקח על הלכות כלי המקדש פתח ↗

ומזה קשה ג"כ להרב באר שבע ז"ל בשלהי הוריות שנראה שהבין מזאת הסוגיא דאין המשיחה דוחה יום הכיפורים וכבר הוכרחנו דהך סוגיא בבית שני דוקא היא וכ"מ מפורש בפי' רש"י בנזיר דף מ"ז שכתב וז"ל ומשוח שעבר כלומר קודם שנגנז שמן המשחה אירע קרי בכהן גדול ומינו אחר תחתיו ומשחוהו וכו' ע"כ. וכ"כ התוס' שם ועוד נתעצם הרב באר שבע להקשות דאיך יתכן בעולם כהן משוח ומרובה בגדים בהשואה אחת ובזמן אחד דאם אירע במשוח פיסול ומכח זה מינו המרובה בגדים א"כ הו"ל למימר כהן משוח שעבר קודם למרובה בגדים ומדקאמר סתם משמע דבשוין איירי וזה לא יתכן והנה התוס' שם כתבו דמשוח ומרובה בגדים משכחת לה בדור אחד כגון שנמשח לכהן גדול ושוב נגנז שמן המשחה ואירע קרי למשוח ביום הכיפורים ומינו אחר תחתיו מרובה בגדים אלא שהקשו ע"ז דא"כ הו"ל למימר משוח חזי לעבודה וכו' ע"כ והיינו משום דבסופא דאאיך קתני משוח שעבר ומרובה בגדים וכו' מכלל דרישא בדחזי קאמר אמנם בברייתא דידן דאין שם חלוקא זו שפיר מצינן לפרושה הכי דהמשוח נפסל מחמת קריו או שאר הטומאות ומינו אחר בשמונה בגדים כגון שאירע הפיסול קודם תמיד של שחר והרי שניהם בדור אחד.

2 נזיר פתח ↗

מָשׁוּחַ שֶׁעָבַר וּמְרוּבֵּה בְגָדִים — מְרוּבֵּה בְגָדִים עָדִיף, דִּמְרוּבֵּה בְגָדִים — עָבֵיד עֲבוֹדָה, וְאִילּוּ מָשׁוּחַ שֶׁעָבַר — לָאו בַּר עֲבוֹדָה הוּא.

« רש"י על נזיר מ״ז ע״ב:א׳ רש"י על נזיר מ״ז ע״ב:ג׳ »