רש"י על איוב ל״ו:ל״ג

1 יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ. יִדְרֹשׁ לָהֶם לִבְדֹּק לָהֶם בְּמַעֲשֵׂיהֶם וְלָשׁוּב אֵלָיו:

2 מִקְנֶה. וְזֶהוּ קִנְיָן שֶׁנִּקְנִין בּוֹ הַגְּשָׁמִים:

3 אַף עַל עוֹלֶה. גַּם לְמַעְלָה לְמַעְלָה, כְּמוֹ ״יָשׁוּבוּ אֶל עָל״ הושע ז:טז, אוֹ ״הֻקַם עָל״ שמואל ב כג:א. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ תענית ח.: קִנְיַן אַף וְחֵמָה עַל הַמֵּגִיס דַּעְתּוֹ. אֲבָל הַנִּקּוּד, שֶׁנִּקַּד מִקְנֶה – פַּתָּח, מוֹכִיחַ, שֶׁהוּא אֵינוֹ דָבוּק לְאַף; שֶׁאִלּוּ הָיָה דָבוּק, הָיָה נָקוּד קָמַץ, וְלֹא הָיָה בּוֹ פִּסּוּק הַטַּעַם, שֶׁהוּא נִטְעָם בִּ׳רְבִיעִי׳: