1 כִּי יַחְדָּו בֹּקֶר לָמוֹ צַלְמָוֶת. שֶׁבַּיּוֹם הָיוּ נִסְגָּרִים, וּבַלַּיְלָה הָיוּ הוֹלְכִים לְמַחְתַּרְתָּם, וְלֹא הָיוּ יְרֵאִים מִן הַמַּזִּיקִים כְּלָל:
2 כִּי יַכִּיר בַּלְהוֹת צַלְמָוֶת. מַכִּיר הָיָה כָּל אֶחָד שֵׁדִים הַמַּבְהִילִים, וְלֹא הָיָה יָרֵא מֵהֶם. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ סנהדרין קט.: יוֹמָם חָתְמוּ לָמוֹ – בַּיּוֹם הָיוּ עוֹשִׂים סִימָנִים, הֵיכָן מַרְתֵּפוֹ שֶׁל בַּיִת וְהֵיכָן גְּנָזָיו שֶׁל עָשִׁיר; שֶׁהָיוּ מַפְקִידִין אֲפַרְסְמוֹן אֵצֶל בַּעֲלֵי בָתִּים עֲשִׁירִים, וְיוֹדְעִים הֵם שֶׁיַּנִּיחֶנּוּ בְּבֵית גְּנָזָיו, וּבַלַּיְלָה מְרִיחִין וְהוֹלְכִים שָׁם וְחוֹתְרִים שָׁם:
